מידי שנה, במשך אלפי שנים, עולה קול השופר מבתי הכנסיות ביום ראש-השנה ומבשר לכל באי-עולם כי עם ישראל מקבל עליו שוב את מלכותו של הקב"ה באהבה וברצון.

מבט חטוף יגלה לנו כי לא כל השופרות בבתי הכנסת שווים. אלו גדולים יותר ואלו קטנים, אלו מכופפים ואלו מיושרים, אלו משויפים ואלו נראים כאילו ניטלו זה עתה מראשו של האיל. לכל עדה מנהגה שלה, ולכל קהילה השופר הרצוי לה, על פי מסורות ישנות.

על ראש האיל, נראים השופרות שווים למדיי במראם ובצורתם. השינויים הגדולים מתרחשים רק בשלב הבא, לאחר שהם מוסרים מראש האיל המת ומובאים לבית המלאכה של מעבדי השופרות.

צילום: David Cohen 156/Shutterstock

עקידת יצחק ולא חטא העגל

הגמרא מלמדת אותנו כי כל השופרות כשרים לתקיעת שופר, למעט שופר הפרה – מפני שמזכיר את סיפורו של חטא העגל. למרות זאת, הגמרא קובעת כי לכתחילה יש לתקוע בשופר של אייל – המזכיר את סיפור עקדת יצחק.

קרני האילים מובאים לארץ הקודש בעיקר ממרוקו, אך גם ממדינות נוספות באפריקה. רבים מהם נפסלים בדרכם למפעל, לאחר שנוצרים בהם סדקים וחורים.

כיצד מכינים את השופר המוכר לנו, חסידי חב"ד?

צילום: shutterstock

עיבוד מורכב

בראשית דרכו, לא תוכלו למצוא בשופר את החלל הריק המוכר, ממנו יוצא הקול בשעת התקיעה. בשלב זה, מלא החלל ב'סחוס', אותו שולפים החוצה באמצעות טכניקות המשתנות בין מפעל למפעל.

גם לאחר שה'סחוס' הוצא מן השופר; חלקו הצר של השופר, אותו מכניס ה'בעל תוקע' לפיו בשעת התקיעה, נותר סתום וסגור. כדי לפותחו יש צורך לקדוח בו חור באמצעות מקדח קטן ומדוייק.

שופר תימני, ולצידו ה'סחוס' שהוצא ממנו | קרדיט: לע"מ

שלב זה של קידוח הפיה אינו קל ומצריך מיומנות רבה ויכולת דיוק. דבר נוסף המקשה על הקידוח היא העובדה שקרני האיל מגיעים למפעל כשהם מסולסלים כמעט לכל אורכם – גם בחלקם הצר יותר, שכעת אנו נדרשים לקדוח לאורכו.

כדי להקל על המלאכה, מיישרים במפעל גם את חלקו הצר של השופר, ובכך נחסכת מלאכה רבה הנדרשת כאשר השופר עקום לכל־ארכו. יישור השופר נעשה באמצעות חימומו בתוך להבה של אש לצד הפעלת לחץ כבד המביא אותו לקבל את הצורה הרצויה.

התנאה לפניו במצוות

כעת, עובר השופר לשלב הליטוש. מכונות מיוחדות מסירות מן השופר את הלכלוך שדבק בו, משייפות את החומר העבה ממנו הוא מורכב, והופכות אותו ממחוספס וגס, לשופר נאה, חלק ודק.

שיוף השופר

הגמרא לומדת כי על השופר להיות נאה, וזאת על־פי לשון הפסוק "זה אלי ואנוהו" שמשמעותו - "התנאה לפניו במצוות", כלומר, קיים את המצוות בתשמישי מצווה נאים ומכובדים.

כעת, לאחר העיבוד והשיוף, כאשר הוא נראה מהודר ויפה, מוכן השופר לתקיעה בראש השנה הבא עלינו לטובה. שתתקבלנה תפילותינו לרצון!