לפני כשנה ערכנו כאן מבחן על האיסוזו דימקס – אותו טנדר חקלאי תמים למראה שטומן בחובו שלשה יתרונות גדולים, והפעם אנחנו עם המתחרה העיקרי שלו, הטויוטה היילנדר.

סגמנט הרכבים של הטנדרים האלו כולל אמנם רק מתחרים בודדים, אבל מדובר במתחרים עיקשים במיוחד, שכן מדובר במכוניות שעלותן מתחילה במאתיים אלף שקלים, ומדובר בציבור לקוחות שיודע בדיוק מה הוא מחפש. אין כאן ציבור שהולך כעדר ואין כאן חברות ליסינג שננעלות על רכב מסוים ומשווקות אותו להמונים. מי שקונה את הטנדרים האלו עושה זאת מתוך בחירה מודעת ואחרי בדיקה לעומק.

לטויוטה יש כמה מתחרים אבל אין ספק שהאיסוזו הוא המתחרה הישיר שלו. עד כמה ישיר? ובכן האיסוזו היה הטנדר הנמכר ביותר בישראל במשך חמש עשרה שנה ברציפות, אבל בשנה שעברה חל מפנה והטויוטה עקף אותו. הטויוטה אגב מוביל בעולם במכירות, בערך פי חמשה.

"שים לב לתמונות מלחימה באזורי קרבות ותראה שהמחבלים מעדיפים תמיד את הטויוטה. זה לא רק בגלל זמינות אלא כי בשעת מלחמה הם מחפשים את הטוב ביותר" סיפק לי פעם חבר עיתונאי את התובנה הלא שגרתית הזו.

אממה, כחב"דניקים, להבדיל, מה שמעניין אותנו לא יהיה מה השימוש של ארגוני טרור כאלו ואחרים ברכב הזה, אלא איזה מהם יוביל אותנו בבטחה יותר, כשסוכה ניידת בתא המטען שלו, אל חיילים ועמדות נידחים כדי להבין להם את שמחת ומצוות החג.

"חבל שלא לקחת את דגם הסהרה המאובזר" אמר לי בפנים מכורכמות נציג החברה בעת שמסר לי את ההיילקס בדגם הנמוך והמאובזר הרבה פחות. "הנסיעה אתו כיפית ומהנה בשטח ובכביש, אבל האבזור וכסאות העור יכלו להוסיף עוד" אמר.

האמת, אם הייתי יודע שההבדל בין הגרסאות כה מהותי הייתי מחכה עוד כמה שבועות עד שיתפנה, אבל משכך הם פני הדברים, יצאתי לבדוק את היילקס אדבנצ'ר, הלא הוא כאמור הגרסה הנמוכה יותר של ההיילקס.

אתן ספויילר מראש: לא התאכזבתי.

נתחיל מהמראה החיצוני. הטויוטה היילקס עבר שדרוג די משמעותי של התצורה החיצונית שלו, והחלק הקדמי שלו עד לתא המטען מזכיר את זה של הלנד-קרוזר הנחשק שעליו כתבנו כאן בעבר.

יצרני הרכב הבינו מזמן שרכבי הסגמנט הזה אמורים לשדר נראות הרבה יותר מרשימה, בדומה לאלו שמציגים מתחריהם הלא ישירים הלא הם האמריקאים הענקיים כמו פורד F350 ודודג' ראם. הם הבינו ששם המשחק הוא שילוב של נגיעות שיזכירו יותר רכבי פנאי מאשר טנדרים אפורים ומשמימים. במקרה הזה אין ספק שהניסיון הצליח.

עליה על מדרגת הצד וכניסה פנימה לתא הנוסעים הגבוה מראים שבפנים המראה נשאר בדיוק כמו בדגמים שהיו בשנים האחרונות. הדגם בגרסא הזו לא מציג אבזור טכנולוגי או בטיחותי בדומה לרכבי הפנאי של החברה. בניגוד לדגם הבכיר אין כאן כסאות עור או בקרות בטיחות למיניהן. בא נאמר שמלבד מערכת מובילאיי למניעת תאונות, מסך מולטימדיה הכולל מצלמת רוורס ומראות מתקפלות, לא תקבלו יכולת אחרת. רק להתניע ולנסוע.

למרות זאת לא התאכזבתי, כי בסופו של דבר ההיילקס העניק לי כנהג תחושה בטוחה וטובה. טרטור מנוע הדיזל של הטנדרים הישנים לא בא כאן לידי ביטוי, ואחרי שהתרגלתי לגובה ולהאצה הדי-כבדה שלו, נהניתי מכל רגע. אלו לא הטנדרים של פעם שהיו מעוררים מיגרנה מרבצה אחרי כל נסיעה קצרה.

המרחב לנוסעים מאחור כמובן מצוין, ומהבחינה הזו, למרות שזו הסיבה האחרונה לקניית רכב שכזה, הוא מתגלה כמעולה לחמשה נוסעים בוגרים.

הפלוס הגדול פה הוא כמובן נסיעת השטח, ובנקודה הזו נראה שאין מתחרה להיילקס, כי טויוטה אחרי הכול הוא טויוטה. גם בגרסא הזו, הנמוכה יותר תקבלו מנוע עוצמתי בנפח 2.4 ליטר, עם 150 כוחות סוס ומומנט מעולה של 40.8 קג"מ המושגים כבר ב-1,600 סל"ד.

כשמתרגמים את יחסי הכוחות הגדולים האלו לשטח, זה אומר שהיילקס הוא מלך השטח. הוא מקפץ כאחוז תזזית לכל מקום שלא תיקחו אותו, ורצוי כמה שיותר רחוק מהכביש ומכל מה שמזכיר מקום נסיעה מוסדר. באמת, לא זוכר מתי הייתי רגוע כך כשיצאתי לנהיגת שטח. הוא פשוט "אכל" כל מקטע שהצבתי למרגלותיו.

מה שעוזר לכך מאוד – וממש לא ברור לי למה בטויוטה לא שמים על כך שום דגש – זה מרווח הגחון, כלומר הגובה בין הקרקע לבין תחתית הרכב שהוא הגבוה ביותר שפגשתי מעודי. הגובה הזה הוא מה שמאפשר לכל רכב לדלג מעל מכשולים וברור שככל שהוא גדול יותר, כך יהיה ניתן לחמוק ממכשולים גבוהים יותר. מרווח הגחון, ובכן, עומד על 31! סנטימטרים. שוב ושוב בדקתי במקומות נוספים לראות שאני לא טועה לגבי הנתון הזה.

כדי להבין עד כמה מדובר בנתון חריג, די לומר שלנד-רובר דינפנדר, רכב השטח האגדי ואולי הטוב בעולם מעניק מרווח גחון של מעט יותר מ-28 סנטימטרים.

אגב, לכך תוסיפו גם מגן גחון מפלדה שיגן עליכם במקרה ובטעות עליתם על סלע שנון שמזדקף מתוך האדמה ותסיקו לבד את המסקנה.

סעיף תא המטען הוא נושא שמיותר לדון בו שכן, אחרי ככלות הכול מדובר בתא מטען ענק בקוטר מטר וחצי על מטר וחצי שבו תוכלו להעמיס הכול. לזה תוסיפו גם גובה בלתי מוגבל ותקבלו תא מטען לא פרופורציונלי.

צריכת הדלק כמובן אינה חסכונית והיא עמדה על ליטר דלק לכל 9 קילומטר של נסיעה משולבת ומאומצת, בעיר, בכביש ובשטח.