מכתב מהרבי על גודל הענין למחול לזולת, בפרט בחודש אלול.

כך כותב הרבי:

זה מזמן שהגיעו אליי ידיעות על דבר מה שקרה בינו ובין . . שיחיה, וכפי ששמעתי הנה בקשו אצלו מחילה וסליחה, וכנראה אשר לא נענה להם.

והנה אם כנה שמועה זו, הרי בוודאי מיותר לעוררו על דין תורתנו תורת חיים, בהנוגע לאיש הנעלב כשמבקשים אצלו מחילה על העלבון, ועל אחת כמה וכמה המובא בזה בכמה מקומות בתורת החסידות, ועל אחת כמה וכמה כשנמצאים אנו בימי חדש אלול שהוא חדש חשבון הנפש של כל השנה שעברה, אשר כשעושים חשבון מההנהגה במחשבה דיבור ומעשה שלו במשך החדשים שעברו, ובכל זה מבקש ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שימחול ויסלח ויכפר על כל זה ולא ישאר חס ושלום שום רושם.

ולא עוד אלא שבלשון אגרת התשובה לרבנו הזקן תחילת פרק ב "יתרצה לו לראות פני המלך כו'", שמובן מעצמו פעולת הבקשה כשמתנהג באופן הפכי לגמרי, ובהנוגע לעלבון מבשר ודם מאדם כערכו כו' וכו', ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן, ועיין גם כן אגרת הקדש לרבנו הזקן סימן כ"ה. 

וייתכן שהשמועה הנ"ל אינה נכונה, ואחכה לבשורות טובות ב[מכתב] חוזר בכל אופן.

מקור: אגרות קודש חי"א עמ' שעב-ג  • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' •  העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת