מדוע הושמטה פרשת 'שופטים' בליקוטי תורה, ואיך זה קשור לשיחה האחרונה של הרבי בשופטים תנש"א?

מסה מאלפת להסברת עומק השיחה של 'שופטים תנש"א' – אחת השיחות המיוחדות שזכינו לשמוע מהרבי לפני 30 שנה בדיוק.

שבתי ויינטראוב

לומדי א"חסידישע פרשה" (תורה אור וליקוטי תורה שנלמדים לפי הסדר לאור הוראות הרבי החל משנת תשי"ב ועד לכינוס השלוחים בתשנ"ב)  מעלים מידי שנה בשנה  את הנושא האקוטי שאין "חסידישע פרשה" בפרשת שופטים. בחודשי הקיץ כידוע רוב א"חסידישע פרשה" הם ארוכים במיוחד כנראה בגלל שבתות הקיץ הארוכות, ואילו פרשת שופטים אין ולו מאמר אחד גם לא מאמרי חודש אלול תחת הכותרת של פרשת שופטים.

ובכן שאלה זו  כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו העלה בעצמו כקושיא במאמר אני לדודי דשנת תשמ"ו, מאמר מיוחד שגם הוגה באותה שנה על ידי הרבי.

וכך שואל הרבי: "גם צריך להבין מה שלא נדפסו בלקוטי תורה דרושים לפרשת שופטים. הגם שישנו ריבוי דרושים מאדמו"ר הזקן על פרשת שופטים, הן על תחילת הפרשה (שופטים ושוטרים) והן על פסוקים שבאמצע הפרשה.

שופטים היפך ההשתוות

בהמשך המאמר הרבי מתרץ זאת בעיקר בהערה 25 וכך לשונו הקדוש של הרבי "אמנם הענין דשופטים ושוטרים גו' הוא אדרבה, היפך ההשתוות, לברר החילוק והמחיצות שבין זה לזה, בין דין לדין כו'... "ויש לומר שזהו הרמז בזה שכ"ק אדמו"ר הצמח צדק השמיט בלקותי תורה,  [פנימיות התורה שמגלה פנימיות התוכן דחודש אלול] דרושים לפרשת שופטים – להורות, שהענין ד"שופטים" הוא היפך ההשתוות שישנה בכל חודש אלול, מצד זה שה"מלך בשדה".

כלומר, הרבי מסביר  שלאחר שה"ליקוטי תורה" מגלה את עצם פנימיות התורה ואת הפנימיות של חודש אלול שזה "המלך בשדה" וכל העם נמצאים בהשתוות כלפי המלך בחודש אלול, ש"מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם", לכן הצמח צדק השמיט את הדרושים לפרשת שופטים (שיוצא תמיד בחודש אלול) כי עניין השופטים הוא היפך ההשתוות ויש חילוקים בין דין לדין ובין אחד לשני וכו' ומצד זה לא רצה להכניס זאת בחודש אלול.

כעת לפי ההסבר המופלא של הרבי, ניתן להבין בעומק הכוונה את השיחה האחרונה ששמענו לעת עתה מהרבי לפרשת שופטים, שיחה שנצרבה ונחרטה בתולדות חסידות חב"ד, שיחה שהרבי מניח את התשתית ההלכתית לחובה לשמוע לכל הוראותיו ועצותיו של נשיא הדור וכו' עד לנבואה העיקרית הנה הנה משיח בא.

שופטיך ויועציך עניין ההשתוות "שוה בשוה"

אבל הלוז של השיחה הוא ללא ספק החידוש העצום של הרבי בהבדל בין ה"שופט" ל"יועץ", כפי שכתוב בנבואת הגאולה "השיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה".

 נדמה שההסבר המופלא של הרבי, מגלה את הפנימיות של תפקיד השופט שזה למעשה כמו היועץ שהוא כן בעניין ההשתוות עם המקבל וכו'.

 בשיחת פרשת שופטים  הרבי מגלה אור חדש,  שאכן פרשת שופטים היא אכן לא סותרת לעניין ההשתוות,  אלא אדרבא הפנימיות שלה כפי שתתגלה במלוא עוצמתה בגאולה, היא אכן במידת ההשתוות המתאימה כן לתוכן של חודש אלול ו"המלך בשדה".

וכך מסביר הרבי את נקודת היועץ מול השופט " ובזה יובן הטעם לכך שביעוד ניתוסף "ויועציך" (נוסף על "שופטיך"), כיון ששלימות הכח לכך שבגאולה יהיו בני ישראל  בשלימות ויקיימו את הוראות השופטים ללא צורך בשוטרים – הוא מזה שיהיו אז "שופטיך" וגם "יועציך":

החילוק בפשטות בין שופט ויועץ הוא: שופט אינו בערך להנשפט, הוא נמצא שלא בערך למעלה ממנו – הן מצד ידיעתו והבנתו בדינים ומשפטים, והן מצד הביטול שצריך להיות להנשפט אל השופט בכדי לקבל את הדין (אפילו אם אין זה כרצונו של הנשפט); השופט פוסק את הדין ומשפט בדרך ציווי וגזירה (- מלמעלה למטה), והנשפט מוכרח לקבל זאת בקבלת עול (בין אם הוא מבין זאת ובין אם לאו). [כלומר היפך ההשתוות המתאים לחודש אלול. הכותב]

 וממשיך הרבי בשיחה: "משא"כ יועץ כשמו כן הוא – הוא נותן עצה טובה, בלשון חז"ל – "עצה טובה קמ"ל". שענין זה מורה שהיועץ (בתור יועץ) נמצא בערך להשומע ומקבל העצה, ולכן מדבר היועץ אליו (לא מלמעלה למטה בדרך ציווי וגזירה, אלא) כידיד טוב המדבר עמו שוה בשוה [מידת ההשתוות המתאימה לתוכן דחודש אלול "המלך בשדה". הכותב] ונותן לו עצה טובה כיצד להתנהג, עצה שהוא (השומע) מבין ומונח אצלו והוא מרגיש שזהו ענין טוב עבורו (השומע), אם לאו – אין זו עצה טובה, אלא חוקה וגזירה.

ובהמשך מסביר הרבי שעל ידי היועציך גם השופטיך משתנה ומתקבלים אצל האדם כקבלת העצות.

"ועל פי זה  מובן גם הלשון "יועציך" לשון נוכח, היועצים שלך – כיון שבעצה מודגש שזהו ענין שלך; והכוונה בזה היא, שעל ידי "יועציך" ייעשו גם ה"שופטים" – "שופטיך" לשון נוכח, שהוראות השופטים (שהם מצד עצמם שלא בערך הנשפט) יתקבלו אצלו באופן פנימי, כקבלת העצות".

השופטים של תנש"א השלמה לשופטים שאין בליקוטי תורה

הרי לנו כאן דבר מדהים ביותר, שינוי מהקצה אל הקצה. במאמר  של הרבי בשנת תשמ"ו, אז עדיין עניין ה"שופטים" הייתה היפך ההשתוות ונוגדת כביכול לעניין של חודש אלול "המלך בשדה" (המופיע בדף ל"ב של הליקוטי תורה להורות שזה הלב של כל העניין כהסברו של הרבי במאמר הנ"ל), ומסיבה זאת השמיט הצמח צדק את פרשת שופטים מהליקוטי תורה.

ואילו בשנת תנש"א השיחה של שופטים היא גילוי אור חדש, לא רק ששופטים אינה סותרת למידת ההשתוות אלא אדרבא, בכוחו של יהודי לגלות ש"השופטיך" היא כמו "יועציך", ולקבלם באופן פנימי כמו קבלת העצות, וכך עלינו להתחיל להתנהג כבר כעת כהכנה לייעוד הגאולה של ויועציך כבתחילה.

שמעתי תמיד מחסידים שאמרו בדרך צחות שהסיבה שאין פרשת שופטים בליקוטי תורה כדי שיוכלו ללמוד את השיחה הידועה של שופטים תנש"א. אבל מתברר שהא בהא תליא,  התוכן של שופטים נ"א היא השלמה לשופטים שאין בליקוטי תורה.

בדיוק מהסיבה שהצמח צדק השמיט את הדרושים של שופטים מהליקוטי תורה, הרבי בשיחת שופטים תנש"א, האיר את העניין בפנימיות דפנימיות העניינים ובאופן של ייעוד הגאולה ששופטים ושוטרים הם למעשה  במידת ההשתוות.

שופט דורנו ויועץ דורנו

אספר אפיזודה מעניינת שזכורה לי לאחר אותה שיחה קודש. במוצ"ש פרשת משפטים תנש"א בערך בשעה 5 לפנות בוקר של יום ראשון, הגיע בפקס בהול מוקדם מהרגיל, ה"תוכן קצר" של השיחה, ולא אשכח לרגע את ההתרגשות וההתרוממות מהמילים המופלאים שהרבי אמר באותה שיחה, עוד לפני שזכינו למאמר מוגה של הרבי.

ונסיים במה שהורה הרבי בשיחת קודש מופלאה זו לפרסם לכל אנשי הדור, דבר שחייב בדור השביעי להיות לנגד כל חסיד שעה שעה בבחינת נבואה לדורות:

"לפרסם אצל עצמו ואצל כל אלו שאפשר להגיע אליהם – שצריכים לקבל על עצמם ולקחת על עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות והעצות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו – "מאן מלכי רבנן" בכלל, ובפרט נשיא דורנו – הבא בהמשך לרבותינו נשיאינו שלפניו – שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו,

"..שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל-בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגת היום יום הכללית, גם ב"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)"

"עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא".