רוסיה הלבנה, תקל"ז

מכה רדפה מכה, ושניהם יחד הותירו את עדת החסידים רצוצה וכואבת. תחילה הייתה זו הכרזת החרם הראשון נגדם על ידי המתנגדים, וזמן לא רב לאחר מכן הייתה זו הסתלקותו של מורם ורבם, המגיד ממעזריטש. וגדולה הייתה המכה האחרונה מן הראשונה; עתה נתפזרו קהל החסידים על פני הארץ, כשהם נקבצים סביב גדולי תלמידי הרב המגיד.

השיירה הגדולה

במידה רבה, היה רבי מנחם מענדל מויטבסק מנהיג החסידים בעת הזאת שלאחר הסתלקות המגיד. כלל תלמידי הרב המגיד ראו בו את הגדול שבחבורה וביקשו את הנהגתו. עם זאת – שוב לא הייתה עם קהל החסידים כולו הרוח שהייתה עמם כבתחילה, בחיי חיותו של הרב המגיד.

כל זאת לצד סיבות אחרות, הביאו להתעוררות הגדולה בשנת תקל"ז. באותה השנה הכריז רבי מנחם מענדל מויטבסק על צאתו למסע הגדול – זה שעתיד להתהדר בכינוי "עליית החסידים". לצידו של רבי מנחם מענדל, עמד גם רבי אברהם מקאליסק, שהיה גם הוא מגדולי תלמידי המגיד. עשרות רבות ביקשו להצטרף לשיירה, והקול עבר במחנה כי באה עת לכל החפץ לעלות ולחונן את אדמת ארץ קודשינו.

ציור: ר' הענדל ליברמן ע"ה

גם אדמו"ר הזקן עמד לצידם של רבי מנחם מענדל ורבי אברהם בדרך לארץ הקודש. אלא שלאחר ימים מספר של מסע, בהם הפצירו בו חבריו הקדושים שלא יותיר את עדת החסידים ללא רועה, נענה אדמו"ר הזקן ושב על עקבותיו.

לא קלה הדרך

אל השיירה הגדולה נקבצו ובאו רבים שאיוו להצטרף לעולים. מהם היו חסידים וגם כאלו שאינם. רבים מהם היו דלי-אמצעים שהתייאשו מן החיים הקשים במקומם וביקשו לנסות את מזלם על אדמת הארץ. אלו נפלו למעמסה על כתפי הצדיקים שעמדו בראש השיירה ועתה נאלצו לפרנס את המצטרפים העניים, יחד עם בני ביתם.

לא קלים היו טלטולי הדרך. אחת מן הקבוצות שהרכיבה את השיירה הקדימה ויצאה בספינה בימים בהם היה מזג האוויר עוד סוער. ספינתם לא הגיעה ליעדה ורק כשלושים מבין המפליגים ניצלו ופנו להמשיך במסע ארצה. חמשה חודשים ארכה הדרך שעברה כדרך הנוסעים בימים ההם דרך קושטא שבטורקיה. מטורקיה הפליגו הנוסעים על אונייה כשפניהם לנמל עכו שבצפון הארץ.

נמל עכו. לכאן הגיעה קבוצת החסידים | צילום: shutterstock

התרגשותם של העולים למראה בתי עכו הייתה גדולה. התאריך היה ה' באלול תקל"ז כאשר הוכתרה משימתם בהצלחה, והם נכנסו בשערי הארץ הקדושה.

ונבנתה העיר על תילה

אותם הימים הייתה ירושלים סגורה בפני החסידים. חובות שהותירו יהודים אשכנזים מספר שנים קודם לכן כאשר לא היו בידם אמצעים לפרוע. הביאו לגירושם מן העיר בידי בעלי חובם הערביים. מאז, במשך שנים רבות נאסר על אשכנזים להתגורר בירושלים.

המקום שהתאים יותר מכל למגורי העולים היה העיר צפת. העיר הגלילית הייתה אמנם עודנה חרבה מחמת רעידת אדמה שפקדה את העיר כ-15 שנים קודם לכן, אך העולים מלאי המרץ וההתלהבות העמידו את העיר על תילה ושיקמו את חורבותיה.

עיר הקודש צפת. העולים שיקמו את חורבות העיר | צילום: shutterstock

מצפת לטבריה

ביקשו החסידים ליישב בשלווה, וכבר נתרגשו עליהם צרות חדשות. מחוצה לארץ באו אגרותיהם של המתנגדים וביקשו להבאיש את ריחם בקרב בני הארץ. לנכתב באגרות המשמיצות הצטרפו העולים שנלוו לשיירה ולא נמנו על עדת החסידים. עתה החל מסע של רדיפות כנגד החסידים המתיישבים.

היה זה רבי מנחם מענדל מויטבסק שהחליט כי הוא עוזב את צפת מחמת הצקות המתנגדים. הוא בחר לו למקום מושב את העיר טבריה, ושם השתקע עד יום הסתלקותו – מספר שנים לאחר מכן.

ציור: ר' הענדל ליברמן ע"ה

עליית החסידים בראשות רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק, יצאה לדרכה כשהיא מונה עשרות עולים בלבד, אך עד בואה לארץ הקודש כבר מנו חבריה למעלה מ300 נפש. רק לימים יתברר עד כמה שינתה העלייה הזו את פניו של הישוב היהודי בארץ. מני אז ועד היום לא פסקה ישיבת חסידים מארץ הקודש, ועלייה זו הייתה בבחינת "ואת יהודה שלח לפניו . . להורת לפניו גשנה", כאשר התיישבות העולים בערי הקודש הניחה את היסודות ליישוב החסידי שנבנה והולך מאז ועד היום.