לפני שנים התארח אצלי בשבת השליח הראשי לנהריה הרב ישראל בוטמן ע"ה, שהגיע לאילת כדי להיות לצד אחד הגבירים שלו ששהה באחד מבתי המלון. בליל שבת בטרם החילונו לסעוד את סעודת השבת שרנו את ה"שלום עליכם" ואת ה"אשת חיל" כנהוג.

את ה"שלום עליכם" שרנו בניגון עממי ואילו את ה"אשת חיל" בלחן חסידי של שיר דבקות חב"די עתיק. הרב בוטמן סיפר לי כי פעם סעד את סעודת השבת יחד עם דודו הגר"י כהן ע"ה וגם שם ניגנו תחילה 'שלום עליכם' בניגון עממי ואילו כאשר באו לזמר את ה'אשת חיל' בלחן חב"די עצר אותם רבי יואל והתבטא שאי אפשר לשיר ביחד את שני הניגונים הללו, או ששרים את שניהם בניגון חב"די או את שניהם בניגונים עממיים. אין שני הניגונים העממי והחב"די יכולים לדור בכפיפה אחת...

'הרגש' עמוק כזה יכולנו לשמוע רק מפי היחיד והמיוחד רבי יואל ע"ה שלא היה וכנראה גם לא יהיה דוגמתו בדורנו. והעירני אחד מחתניי שליט"א שאין בנמצא בדורנו ובקודמים לו חסיד ששמו "יואל" בלבד. אולי השם הנדיר הזה מלמד גם על היחודיות של האיש הזה שקשה מאוד לשרטט קוים לדמותו הפלאית והנדירה עד למאוד.

•

לאמיתו של דבר לא הייתי קרוב אל האיש הגדול הזה ולא מיודד עמו, הכרתיו רק מרחוק. מעולם לא אכלתי אצלו סעודת שבת והפעמים שהחלפתי עמו מלים היו ספורות בלבד. למרות זאת הדמות המיוחדת הזו השפיעה עלי כמו על כל מי שבשם תמים וחסיד ייקרא.

הכרתי אותו בסיום שנות הלמ"דים ובשנות המ"מים, אז לא היה נהוג לסעוד בביתו או לזכות בקירבה אחרת כפי שהיה נהוג אצלו בשנים האחרונות. הקשר שלנו אליו היה כאשר היה מוסר שיעורים לתלמידי התמימים ומתוועד עמם וכך למדתי אותו.

כידוע ליודעים, רבי יואל היה מחובר לתלמידיו מושפעיו בעיקר בשנות הכ"פים ובתחילת הלמ"דים וגם לאחר מכן משנות הנו"נים והלאה אך בפרק זמן שבין אלו לאלו היה שקוע כולו בעריכת הספרים והמאמרים ופחות משוחח אישית עם התמימים, תלמידיו.

גם ב'חזרות' שלו מיעטתי להשתתף משום שבמוצאי שבתות וחגים הייתי כותב את ההנחות לעצמי שעד היום שמורות עמי ואילו את מה שייאמר בחזרה המרכזית הרי נקבל בעוד כמה ימים חוברת מודפסת ומוכנה ללימוד. יחד עם הדיסטנץ הזה לא יכולת שלא להיות מושפע מרבי יואל ברמ"ח אברים ושס"ה גידים.

כשחזרנו משנת הקבוצה להיכל הישיבה בכפר חב"ד קרא לנו המשפיע רבי זלמן גופין אחד אחד ושאל אותנו שאלה זהה: "כיצד אתה מתאר את השנה שחלפה עליך ומה היא תרמה לך". כשנשאלתי אנוכי שאלה זו עניתי שב-770 בחור מושפע משני דברים. הראשון והעיקרי הוא הרבי ששוהים שנה שלימה בד' אמותיו. והשני הוא מהדמויות הסובבות את הרבי ולדוגמה בחרתי את רבי יואל כהן שכל מפגש עמו מרומם אותך, גם אם הוא רק עובר לצידך.

•

רבי יואל היה "חויז'ער". תואר וכינוי שדבק רק בו מפאת מפעל החזרה אותו יצר והקים בעשר אצבעותיו ולולא הוא, מפעל זה לא היה קיים. לא היה אדם שיכל לחזור על דברי הרבי כמוהו. הוא ידע לחזור גם על מאמר של הרבי שלא שמע אותו!

אינני זוכר באיזו שנה הדבר אירע. אך באחת השנים בצהריי יום הפורים הרבי יצא בפתאומיות מחדרו ונכנס לזאל הקטן וביקש שיסגרו את הדלת והתיישב לומר מאמר כמדומני שהחל בד"ה "ליהודים היתה אורה וגו'". המאמר היה קצר והשתתפו בשמיעתו אנשים בודדים שזכו להיות ב-770 באותה עת. היו שם גם הרה"ח ר' יקותיאל ראפ וכמה תמימים שהקשיבו לרבי. (ותודתי נתונה מראש למי שיזכיר פרטים מדוייקים מאירוע זה).

בינתיים התפשטה השמועה שהרבי אומר מאמר והחלה נהירה ל-770 וביניהם הזדרז גם רבי יואל אל אמירת המאמר אלא שעד שהוא הגיע הרבי כבר היה בסיום המאמר ושב לחדרו.

רבי יואל החל לדובב את המשתתפים ולסחוט מהם אט אט את המלים ששמעו. הוא החל לשאול אותם האם הרבי שאל שאלה זו? והאם גם שאלה זו? והאם גם זו? וכך הם נזכרו את אשר שמעו. הוא פרש בפניהם כמה ביאורים הנאמרים בהקשר לד"ה הנאמר והם השיבו לו על ביאור אחד שאכן דבר זה נאמר ועל דברים אחרים שהציע שללו וכך הצליח לבנות את חוט השדרה של המאמר ובין לבין נזכר פלוני בתיבה זו ופלוני במשפט אחר וכך הצליח איך שהוא להרכיב את המאמר מבלי ששמע אותו מעולם.

•

בארכיונו של אבי ע"ה מצאתי מכתב שכתב לו אחיו המשפיע הנודע רבי שלום לייב אייזנבך ממונטריאול כאשר הגיע לראשונה ל-770. בין היתר כותב שם שיש כאן אברך ששמו "ר' יואל כהן" והוא מקבץ סביבו אברכים מוכשרים ואינו נותן להם מנוח. מיד לאחר כל התוועדות הוא יושב עמם וחוזר את המאמר ואומרו בטוב טעם, בחיות ובהתלהבות כאילו שיש רק מאמר אחד בעולמנו. הוא מלטש אותו ומלבן אותו פעם אחר פעם. יום אחר יום כל משך ימות השבוע ובכל הזדמנות הוא חוזר על המאמר שוב ושוב, מדגיש את החידושים שנאמרו בו ומצטט את לשון הרבי בדיוק רב. כיון שכולם מתקנאים בו הם מאמצים את דרכו והולכים בעקבותיו.

בהמשך המכתב הוא מתאר בהתפעלות רבה את האוירה המיוחדת והנדירה שרבי יואל הצעיר בגיל סביבות השלושים יוצר סביב מאמרי ושיחות הרבי וכיצד הוא סוחף את כולם אל תוכם.

לפי תיאור זה, נמצאנו למדים שהמקום הרב שתופסים אצלנו מאמרי הרבי לאורך עשרות השנים נזקפים הם לזכותו של רבי יואל, כי לולא הוא, היחס אל לימוד וכתיבת המאמרים לא היו כפי שהם היום. אכן גם בלעדיו הם היו נלמדים בודאי ומשנתו הבסיסית של הרבי היתה נשמרת ללא ספק אך לא בהיקף המלא שלהם ולא בזיקוק הדברים ובודאי לא ביחס של הדביקות בדברי א-לוקים חיים אלו.

לשם המחשה אמשיל את הדברים. בלמדנו בישיבת תות"ל כפר חב"ד וכן בכולל צמח צדק בירושלים, זכינו ללמוד תורה מפי אחד מראשי הישיבה הגאון רבי יהושע זעליג פלדמן ע"ה. שיעוריו הגאוניים הן בנגלה והן בחסידות היו מותירים אותנו משתוממים מרוב עמקותם ומרוב יכולתו לסבר את אוזנינו הזעירות להכיל את דבריו.

שנים רבות מסר שיעורים נפלאים ומדובר בכמות של מאות ואולי אלפים של שיעורים ו'תובנות' שהיו שמורות רק לו. משום מה לא זכה רבי זעליג ע"ה ששיעוריו יצאו לאור עולם ושדורות אחריו יהנו מאמרי פיו והגיון ליבו אך ורק משום שלא היה לו ולו תלמיד אחד שיפיק וירכז את כל תורתו לפונדק אחד מסודר באופן עקבי. אילו היה כזה היה מצליח למלאות כמה כרכים של הגיגי תורה שהיו נקראים "חידושי הגרי"ז". בודאי רבים מתלמידיו רשמו את שיעוריו והם שמורים עמם עד היום אבל לא הוקם מפעל מלא לתורתו ולמשנתו שלכל הדעות היו מיוחדות במינן וחבל על דאבדין.

והוא לא היחיד כי היו עוד רבים כאלו. על כן פינו מלא תודה כים ולשוננו מכרת טובה כהמון גליו למורנו רבי יואל שבזכותו הוקם עולה של תורת הרבי דבר דבור על אופניו.

מקובל בחצרות האדמו"רים המכובדים להיות להם 'כותבים' שמעלים על הכתב את דברי תורתם ויש כמה מהם שעוסקים במלאכה זו עשרות בשנים. אף אחד מהם לא הגיע לדרגת בור סוד שאינו מאבד טיפה ובודאי שלא הפך את אומנותו לנחלת הכלל, למפעל אדיר ולמוסד של ממש כבנידון דידן.

•

סיפרתי בעבר כי בסוף שנת תשכ"ב איתר אבי הרב יצחק צבי אייזנבך ע"ה ביכל חסידות אצל אביו של סטודנט שלמד עמו חסידות. לאחר ששכנע את בעל ה'ביכל' להעביר אותו לרבי, שלח אותו אבי עם יבלחט"א הרב יעקב רייניץ מלוד למסור אותו לרבי. הרב רייניץ נסע אז לחודש תשרי תשכ"ג ובעשי"ת נכנס ליחידות ומסר הביכל לידי הרבי.

בשבת הקרובה, שבת שובה אמר הרבי בהתוועדות שתכנן לומר מאמר מסויים אך מאחר שהגיע הנה ביכל מיוחד מתורתו של אדמו"ר הצמח צדק המתחיל בפסוק "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד" השייך ליום הכיפורים, על כן יחרוג מתכניתו הראשונה ויאמר מאמר אחר המיוסד על מאמרו של הצמח צדק שהגיע אליו. המאמר "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד" הוגה לאחר שנים רבות ונדפס בספר המאמרים המלוקט.

כשכתבתי באחת הבימות, את סיפורו של המאמר המדובר לפרטיו, התקשר אלי הרב מינקוביץ משכונת קרונהייטס וסיפר לי כי שבועיים לאחר מכן, בהושענא רבה ערב שמחת תורה אחר הצהריים הרבי ביקש שיכניסו לו את המאמר הנ"ל כתוב כדי ללמוד אותו. הרב מינקוביץ העיד כי שעתיים לפני שמחת תורה התיישב רבי יואל כהן אל מול מכונת הכתיבה ומתוך זכרונו בלבד, כתב לבדו תוך שעתיים, שורה אחר שורה את כל המאמר מתחילתו ועד סופו והספיקו להכניס את ההנחה ברגע האחרון  אל הרבי.

כל מאמר ששמע מהרבי היה כמונח אצלו בקופסא ונחרת על לוח ליבו לנצח וניתן להמליץ עליו שזכה לכתר התורה בדרגתו השניה כפי שמבואר בלקו"ש חלק ל"ד בשיחה לט"ו באב עיי"ש באורך.

המשך לדמותו של הגאון החסיד רבי יואל כהן ע"ה בשבוע הבא הבעל"ט.