ביום חמישי, כ' אב תשפ"א, הרגשתי שאגיע גם אני אל הכותל, כדי לבכות, ואחר כך לכתוב. אבכה את השבר. אבכה את האשליה. מה כן אפשר לעשות? שאלתי את עצמי כך בדרך אל הכותל. וכאן הגעתי לבעיה החמישית, שגם היא סיבה לבכות:

הרי יש כאן בתפוצות מליוני יהודים רחוקים כל כך, איך נקרב אותם? איך נחזיר אותם ליהדות? ואיך אפשר לקרב את הרחוקים בלי להרחיק את הרחוקים עוד יותר? ואיך אפשר לאפשר פולחן פוגעני נגד כל מה שאנחנו מייחלים לו כל כך? ואם לא זה ולא זה ולא זה, אז מה כן? זו לא חכמה רק לפסול! מה כן אפשר לעשות? "להתקרב כדי לקרב" זו נוסחה שהרבה ניסו ולא עלתה בידם. אדם שנכנס למערבולת מסוכנת כדי לנסות להציל ממנה אחים שנקלעו לתוכה, יש יותר סיכויים שאף הוא ייקלע למצב של סכנה, ובסרט הזה כבר היינו. אז מה כן?

אפשר לבכות, חשבתי לי, בדרכי אל הכותל. אפשר רק לבכות.

אבל שם, בכותל, היתה מוסיקה שמחה. בדיוק הגעתי בעיצומו של אירוע הכנסת ספר התורה השביעי, של כל ילדי ישראל, ביוזמת הרבי מליובאוויטש זי"ע.

ואז הכתה בי ההבנה הזו, בברק פתאומי, כל כך חד, כל כך ברור: הנה, ילדה, הנה התשובה לשאלה הזו שלך. הנה הפתרון של המשוואה. הנה המספר החסר בסודוקו. יש פתרון לאובדים מארץ אשור. יש מענה לנידחים מארץ האפשרויות המוגבלות. יש תשובה לשאלה ששאלת ויש מענה לכותל הדרומי. חסידי חב"ד הם אלו שיכולים בס"ד לשמור עליו, לשמור על קדושתו וגם על החום שלו. ההתמחות שלהם בדיוק מתאימה למטרה הקדושה הזו. תנו להם בבקשה את המפתחות למקום הקדוש הזה.

ועמדתי שם, והתחלתי לבכות ביחד עם כל המוסיקה, כי התשובה הזו שקיבלתי היתה כל כך ברורה, כל כך חיה. כל כך מוחשית. כי שם רקדו כולם ביחד, חב"דניקים עם עולים חדשים, מכל התפוצות, מכל עדות ישראל, מכל רחבי העולם, ומכל המגזרים. כי שם ילדים רקדו על כתפי אבותיהם ונישקו את ספר התורה, באהבה, בדבקות, ומתוך כבוד ויראת שמים. כי שם אמהות דיברו עם ילדיהן, מביטות בשמחה ומתוך דרך ארץ במעמד הקדוש, ומתוך ההבנה אמיתית על קדושת התפקיד שלהן, מעל מעלותיו: התפקיד של גידול ובניית דור העתיד של העם הקדוש והיקר שלנו. התפקיד שהיה בראש מעיניו של הרבי זי"ע, כל חייו.

ואז חשבתי, שרק חב"ד באמת יכולים לטפל בכותל הדרומי, מתוך אהבה אמיתית ביחד עם קדושה. מתוך יראת שמים יחד עם כבוד לכל יהודי. מתוך קירוב אמיתי, מתוך אחדות אמיתית, ומתוך קבלות של עשרות של שנים של עשיה. העדה היקרה הזו, שבכל קצוות תבל פותחת היא את לבה ואת דלתותיה במסירות נפש אמיתית ומתוך שותפות אמיתית ומתוך ענווה אמיתית ומתוך אמונה אמיתית, ובלי לוותר על שום מנהג היא קולטת אל תוכה רבבות רבבות, מאות אלפי יהודים יקרים.

עם החום ועם האהבה שהם נותנים לכל יהודי, עם האיכפתיות, עם האמונה החזקה, עם הסגנון היחודי, עם אמירת הפסוקים המחזקים אותם תיקן הרבי זי"ע בחייו, עם התוועדויות ועם דיבוק חברים. עם יותר מ-5000 זוגות של שליחים, הפזורים בכל רחבי העולם, ועם מצב שבו כ-38% מיהודי ארה"ב, גם הנידחים ביותר, משתתפים בפעילויותיהם, הם כבר הרבה שנים מהווים משרד התפוצות האמיתי שלנו. יש להם מוניטין. יש להם קבלות. ובדרך הכל כך יפה שלהם, בעזרת השם הם גם יידעו הם להתנהל ברחבת ישראל, ואיך להמיס באהבתם כל סוג של התנגדות, ואיך לקרב גם את הנידחים הכי נידחים בעולם, ליהדות שהיא יהדות אמיתית.

ובינתיים, עד היום שבו בעז"ה יוקם בית חב"ד בכותל הדרומי, נמשיך בעז"ה אנחנו, כלל ישראל מכל השבטים, לבוא אל הכותל, לזעוק לגאולה, לנסות להתמודד במיטב יכולתנו עם ארבעת הנושאים הראשונים שהעלינו, לנסות להיות שובר גלים אנושי מפני הסכנה האיומה של היקלעות של מליוני יהודים יקרים מארץ ישראל לתוך המערבולות הרפורמיות המסוכנות – ולהיות מספיק ענווים להכיר בכך שאין לנו את הכלים הנדרשים לחלץ את אותם יהודי התפוצות שכבר נקלעו לתוך המערבולות האלו, בלי חלילה להסתכן בעצמנו.

ומתוך ההבנה הזו, על מה שכן ביכולתנו לעשות, ועל מה שהוא מחוץ ליכולות שלנו, רציתי לקרוא מעל בימה חשובה זאת לכל מי שכאבם של נידחי התפוצות נוגע לליבו, וכל מי שחשוב לו לקרב את יהדות התפוצות, ולהציל את נידחי ישראל בלי להסתבך בעצמו, הוא כן יכול לעזור: הוא מוזמן לתרום לבתי חב"ד ברחבי הגלובוס. כי להם, ורק להם, יש את הכלים, את ההדרכה, את המומחיות, ואת חליפת המגן, את האמונה המאוד חזקה, ואת הכלים המאוד חזקים, להתמודד עם המערבולות הכל כך מסוכנות האלו שהרפורמים שרויים בתוכן, ושכבר גבו עד כה מליוני קרבנות של שואה שקטה.

ואם מישהו שקורא את הדברים האלו עדיין רוצה לסייע בעצמו בפועל בקיבוץ נידחי ישראל הרפורמים, יואיל נא בטובו להפוך לחב"דניק במשרה מלאה – לא חצי חב"דניק ולא 25 אחוז, אלא חב"דניק מלא-מלא: להצטרף לקהילה חב"דית, לקבל על עצמו את כל הדרכות הרבי לפרטיהן, ואת כל ההלכות על פי שו"ע הרב, ואת נוסח האר"י, וטבילה כל בוקר, וחת"ת, ומבצעי תפילין, ורמב"ם יומי, ואמונה בבריאת האדם מעפר, וציור המנורה עם קנים ישרים, והתוועדויות, וחג הגאולה, ואחר כך נדבר.

נ.ב.: לכל מי שרוצה לענות לי על המאמר הזה, ולספר לי על כך ש"חב"ד אינם ציונים", אומר: שציונות אינה נמדדת בדיבורים גבוהים אלא במבחן המעשים ובמבחן התוצאה. במבחן המעשים מי שמקרב רבבות רבבות יהודים מכל העולם ומביא אותם אל תורת ישראל ואל ארץ ישראל – אלו חב"ד. ולכן הם ציוניים, כי כל מי שמקרב את עם ישראל לארץ ישראל על פי תורת ישראל – הוא ציוני. וכל מי שפועל את ההיפך, ציוני – הוא לא.

נ.ב.ב.: אני לא חב"דניקית, מאמר זה אינו ממומן, אינני יודעת איך תהיה צורת קני המנורה בבית המקדש השלישי, ואין לי שום אינטרס אישי בכתיבת מאמר זה, חוץ מהציפיה לגאולה.

• הטור המלא פורסם בערוץ 7