כולנו שומעים לאחרונה על גל הגזירות הכלכליות שעומדות בפתח. הגל החל בעת היכנסו של שר האוצר החדש לתפקיד. ליברמן החליט כצעד ראשון לטפל בשכבה העובדת ולקצץ את הטבת מעונות היום לחרדים. לאחר מכן זה המשיך במיסים מיותרים וכבדים שיעלו לכולנו את יוקר המחיה.

בין המיסים החדשים והלא הגיוניים: מס על ביטוחי בריאות. לפי הגזירה החדשה, במידה ואדם רוצה לדאוג לעצמו ולא להיות נטל על הציבור, הוא ישלם מס על הביטוחים שירכוש בכספו הפרטי. המס שיתווסף לביטוח, שגם ככה יקר, יהיה בשיעור של 40%.

מס על הקרקעות - רה"מ ושריו מדברים בלי סוף על הורדת מחירי הדיור, אך זה לא מונע ממנו להעלות את מחירי הקרקע ב-35% נוספים.

מס על משקאות ממותקים. מס זה מוטל בכל העולם ואין ראוי ממנו. בעולם שבו הסוכר וההשמנה הופכים להיות גורם מחלות ראשי - דבר שגורם לעלות עצומה למדינה -  ראוי להטיל מס על מנת לרסן את הצריכה שלהם. מחקרים רבים מראים כי יש התאמה בין קניה של מוצרים ממותקים לבין המחיר, ככל שהוטל במדינות בעולם מיסוי על מוצרים אלו הדרישה אליהם יורדת משמעותית.

מס על מוצרי פלסטיק. מחירי כלי החד פעמי הולכים להכפיל את עצמם.

ישנם מיסים חדשים שכבר מדברים עליהם ומיסים שיתווספו עד עת כתיבת התקציב החדש. נראה שרב הנסתר על הגלוי, טרם נודע לנו על הקיצוץ בשירותים שנקבל ובתקציבי הישיבות.

השאלה הכלכלית היא למה? מה מטרת ה"גזזרות" האלו?

בכלכלה ישנן שתי גישות למדיניות נכונה. מדיניות מרחיבה הכוללת הרחבת השירותים החברתים, הטבות מס והורדת מיסים. הגישה הזו טוענת כי ככל שיהיה יותר כסף שוק כך המשק ילך ויפרח, לאזרחים יהיה יותר כספים להוציא וכך מקומות העבודה יתמלאו, ככל שיהיה יותר עבודה כך יהיו פחות מובטלים כלומר פחות קצבאות, הגישה הזו מצדדת ברעיון של כלכלה שמזינה את עצמה.

הגישה השניה היא הגישה המצמצמת, בגישה זו, המדיניות היא העלאת מסים, ביצוע קיצוצים נרחבים. גישה זו נובעת מהסתכלות על הגרעון של המדינה ומטרתה לצמצם אותה, הגישה חוששת מהעתיד ורוצה להפחית את התלות בדור העתיד.

בעיני , האמת נמצאת בין שתי הגישות הללו. מחד צריך לפתח את הכלכלה ולדאוג להטבות מס לעובדים, לדאוג להוזיל את המוצרים כדי שאנשים יוכלו לרכוש יותר וכך יהיה יותר תעסוקה.

ומאידך אחרי שנים של הרחבה, צריך לחשוב גם על הדור של הילדים שלנו, צריך לחשוב כיצד ניתן להוריד את הגרעון (המינוס הלאומי). כל זה בעיקר לאחר שנת הקורונה בה המדינה חלקה כסף ללא פורפורציה באמצעות מענקים ובאמצעות דמי אבטלה משופרים.  כמו כן הקטנת השירותים תעמיס בעיקר על מעמד הבינים.

כיום הגרעון הלאומי עומד על 160 מליארד שקל, שזהו כמעט 12% מהתוצר הלאומי. סתם לשם השוואה לפני הקורונה הגרעון עמד על 92 מליארד שח.  גידול של 68 מליארד שח בשנה.

משרד האוצר רוצה להוריד את הגרעון בצורה דרסטית, וזאת באמצעות קיצוץ חד של 130 מליארד שח בחמש שנים. זאת באמצעות המיסים הרבים שנשלם, קיצוצים נרחבים והטבות לאוכלוסיה הערבית שחולקו בהסכם הקואלציה בסך 52 מליארד שח.

שר האוצר האחרון שנהג בשיטה הזו היה לפיד שידוע כשר האוצר הכושל בהיסטוריה.