דרמה ליד ים המלח. הנחל שצף, רכבים המתינו שעות, ולנו? נס
בימים אלו מתפרסמות ידיעות על גאות הנהרות באירופה ועל שטפונות איומים המכלים כל אשר בדרכם. הידיעות הללו מחזירות אותי עשרות שנים אחורה, למקרה שמיימי שקרה עמנו בדרך לאילת.
היה זה באחת משבתות החורף ומשפחתנו החליטה לנסוע לשבות בשבת קודש בירושלים, משום שחלף זמן רב מאז ביקרנו את משפחות ההורים בפעם האחרונה. ביום שישי ארזנו את מזוודותינו, העמסנו אותן במכונית ולאחר מכן נדחסנו כולנו פנימה בבחינת מועט המחזיק את המרובה ויצאנו לדרך.
השבת עברה על הצד היותר טוב ובתחושה מרוממת גשמית ורוחנית עבורנו ועבור הילדים שהתגעגעו לסבא ולסבתא ולאוירה השונה בעיר הקודש. מיד בצאת השבת לאחר ההבדלה שמנו את פעמנו הלוך ונסוע הנגבה אל אילת, שכן בבוקר המחרת עלינו להתייצב לעבודה ולחזור לשיגרה.
לשמחתנו, בחורף, השבת יוצאת מוקדם והיא מותירה לנו את השעות הנדרשות להגיע לאילת לפני חצות הליל. יצאנו אם כן לדרכנו והחלנו להנמיך לאיזור ים המלח ומשם היה בתכניתנו להתחבר לכביש הערבה בואכה אילת.
היה לנו מוזר מעט שלאורך כל הדרך כמעט ולא ראינו רכבים, לא בדרכנו ולא ממולנו. מספר רכבים מועט שכן הגיע ממול אותתו לנו באורות גבוהים אך לא ייחסנו לכך חשיבות יתירה שכן כך היא דרכם של נהגים לאותת כאשר ניידת משטרה מתמקמת בקרבת מקום ויותר מאשר אהבת מרדכי הם אינם ששים לתת לשוטרים את תאוותם בידם.
לאחר נסיעה ארוכה של כמאה ק"מ. עצרנו בצד הדרך באחת התחנות למנוחה קלה והנה הרכב הראשון שמגיע מנגד עוצר לידינו ושואל אותנו לאן פנינו מועדות? ענינו לו בסיפוק רב שאנו שבים לביתינו באילת מקום שליחותינו. אך הנהג מבהיר לנו כי הדרך חסומה!
מה קרה? שאלתי, והוא ספר לנו כי לפני כחמש שעות 'נחל צאלים' המצוי ליד 'מצדה', וסמוך ונראה למלונות ים המלח, עלה על גדותיו ואין יוצא ואין בא. מפלס השטפון הוא כה גבוה עד שאפילו אוטובוסים ומשאיות לא מורשים לעבור מצד לצד בפקודת המשטרה.
לא חולפות כמה דקות והנה עוצר רכב ובתוכו שני מכרים מאילת והם מספרים לנו כי לא ידעו כמונו דבר והם הגיעו מירושלים בדרכם לאילת עד שנחסמו. לדבריהם יש סיכוי שמפלס המים לא יירד עד למחרת בבוקר ועל כן הם חוזרים לירושלים ומשם הם נוסעים לכיוון באר שבע ומשם יסעו לאילת.
חלומנו להגיע לאילת במהירות נגוז. עתה החלה מסכת החישובים וההתייעצויות. האם לחזור ללון בירושלים ולצאת שוב לפנות בוקר או שכדאי לצאת לדרך ארוכה שהיא קצרה דרך באר שבע, דרך שהיא כרוכה בלהוסיף עוד מאתיים ק"מ לדרך הארוכה בלאו הכי. וכך נגיע לאחר שש מאות ק"מ בשעות הקטנות של הלילה לאילת.
תוך כדי החישובים איבדו הזאטוטים הקטנים היושבים במכונית את סבלנותם ומכיון שקלטו אוזניהם את דבר השיטפון העומד לנגדנו בדרכנו הם החלו להביע את רצונם להתקרב לשטפון. ונימוקם עמם: מאחר שהם מעולם לא ראו שיטפון מקרוב, הם 'חייבים' לראותו!
מכרינו הסבירו לנו כי משני צידי הנחל משתרכים טורים ענקיים של אוטובוסים, משאיות ורכבים באורך של כק"מ הממתינים כבר חמש שעות לירידת הנחל ואכזבתם גדלה משעה לשעה.
דרישתם הנחרצת של הילדים לראות את הנחל מקרוב גברה על כל השיקולים האחרים ולאחר שסחטתי מהם 'קבלה טובה' מכולם ביחד ומכל אחד לחוד, הודעתי להם שאנחנו נתקדם כעשרים ק"מ עד לנחל, נצפה בשיטפון לאור הירח לכמה דקות בלבד ללא עיכובים ונשובה לירושלים עיר קדשנו.
אמרנו ועשינו והמשכנו דרומה. לאחר זמן לא ארוך הגענו לקצה הטור הארוך המשתרך לאורך הדרך. העזנו פנים ועקפנו בזהירות את כל הטור הארוך עד הגיענו למקום השיטפון עצמו. השוטר שעמד לצד הניידת תמה על כך שאני עוקף את כל הממתינים כחמש שעות ומגיע לראש התור/הטור.
אמרתי לו כי אני ממהר לירושלים אך כיון שהבטחתי לילדים לפקוד את מקום השיטפון לכמה רגעים הגעתי הנה ואני מיד סב על עקבותיי. הוא ביקש מאיתנו לא להתקרב לנחל אלא לעמוד מרחוק כי הסכנה גדולה.
ירדנו מהרכב ואחזנו את הילדים היטב שהתרגשו מאוד לראות מקרוב לראשונה נחל שוצף וקוצף וזורם מעל הכביש כמלך הפורץ גדר ואין מוחין בידו. הם הביטו בהנאה לראות את הטרקטור ה'שופל' נכנס כולו את תוך הנחל וגורף בכפו הענקית את כל סחף האבנים וענפי העצים שנסחפים עם הנחל וחלקם נערם על הכביש למכשול ולחסימת הדרך גם לאחר שהמים יעזבו את האיזור.
והנה לפתע המים החלו לשוב הלוך וחסור ומפלס השטפון ירד ופחת אל מול עיניו המופתעות של השוטר המופקד במקום. הוא כרז בכריזה כי המים יורדים והוא עושה נסיון להעביר כמה מכוניות ראשונות.
כיון שעמדנו במסלול הנגדי, הוא ביקש מאיתנו שנפנה מיד את הנתיב ונתקדם לעמוד בראש התור שפניו מצפון לדרום. אמרתי לשוטר כי זה יקח כמה שניות מפני שצריך לקשור את הילדים בחגורות לכסאותיהם, אך הוא אמר לי שאחפז להכניסם למכונית והוא מתיר לי לעבור ללא החגורות ובלבד שאקשור אותם לאחר שאעבור את הנחל לצידו השני.
האות ניתנה ושורת מכוניות ראשונות עברה מדרום לצפון. לאחר מכן השוטר העביר עוד קבוצת מכוניות בכיוון ההפוך מדרום לצפון. ואנחנו כפי שהבטחנו לשוטר עצרנו והחלנו לחגור את כולם מגדול ועד קטן לפני שנמשיך.
תוך כדי חגירתם אני מבחין כי תנועת הרכבים נעצרה שוב. חזרתי מעט לאחור להבין מה קורה כאן והנה עינינו תחזינה כי מיד לאחר כמה דקות שהנחל שכך והנמיך, הוא עלה חזרה על גדותיו ביתר שאת וביתר עז ושוב אין יכולת לעבור לא מהכא להתם ולא מהתם להכא.
המשכתי להמתין עוד זמן מה לראות האם אני חולם בהקיץ או שאכן כך הם פני הדברים. הדקות שחלפו חיזקו את מה שאירע כאן באופן שמיימי ומידי פעם כאשר אני מספר סיפור זה גם אם יחלפו שנים רבות מאז קרה, הוא לא מקהה בכי הוא זה את ההתרגשות ואת החוויה העמוקה שחווינו בדרכנו למקום שליחותנו, בבחינת "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך - על כפים ישאונך וגו'".
כמי שהים האדום - הנקרא בפי כל ים סוף - משתקף מחלונות ביתנו, לא הייתי צריך לספר לילדיי את סיפורו של קריעת ים סוף, אבל סיפרתי להם את סיפור הגמרא על רבי פנחס בן יאיר שהלך לקיים את מצוות פדיון שבויים והגיע לנהר 'גינאי' שמנע ממנו את המעבר לקיים את מצוותו. רבי פנחס בן יאיר הזהיר את הנהר כי אם לא יחלוק את מימיו ויאפשר לו לעבור הוא יוביש את מימיו לעולם. הנהר גינאי נבהל ונתן לרבי פנחס בן יאיר להמשיך בדרכו.
הוספתי לילדיי היקרים ואמרתי כי הרבי הזהיר את כל הנהרות והנחלים ואת כל המונעים ומעכבים שבעולמנו, לבל יהינו להיות לפוקה ולמכשול בדרכם של כל שלוחיו די בכל אתר ואתר וכך תראו כי בכל ימי חייכם כל הנסיונות והנהרות המדומים ייעלמו בן רגע כמו הנהר שהשטן הכין לאברהם בדרכו לעקידה.
סיפרתי להם גם שיש מושג בעולם הרחב שנקרא בשם "פאטה מורגנה" - חזיון התעתועים של הטבע. קורה לפעמים שאדם נוהג בערבה הלוהטת ואל מול עיניו נוצרת אשליה של מים על הכביש. ככל שהוא מתקרב אל אותו נחל הוא מבחין כי זו טעות אופטית. גם מי שלא למד חסידות ולא הפנים את רעיונותיה בתפילה באריכות מכיר במושג הזה של תחזיות שונות שמופרכות מעיקרן.
על אחת כמה וכמה אנו חסידים בני חסידים המאמינים בהשגחה פרטית רואים בכל נסיון גם אם הוא ממשי ואמיתי ונראה לעיניים כ'פאטה מורגנה' וכל כלי יוצר עליך לא יצלח.
תודה רבה!