'קרן יואל' למיקוד בחסידות

1.

סח חסיד אחד:

שמעתי על פטירתו של ה'חוזר' הרה"ג הרה"ח ר' יואל כהן ז"ל, ורציתי להראות לילדיי הרכים במי המדובר.

בטבעיות ניגשתי לתמונה הגדולה של 'כינוס השלוחים' המזדקרת בביתי לתפארה, וחיפשתי את תואר פניו.

בתחילה חשבתי שהוא מן הסתם יושב בשורה הראשונה; לאחר מכן הסקתי שברוב ענוותנותו הוא יושב בשורה השניה או השלישית. מתברר שגם שם הוא לא נמצא. חיפשתי עוד ועוד עד שהתברר לי שהוא באמת לא מופיע בתמונה...   

2.

יש המרבים לצטט את תשובתו של הרבי לגאון המופלא ר' עדין אבן ישראל ז"ל, שסיפר לרבי על כך שהוא עסוק בכמה פרוייקטים במקביל והדבר קשה עליו, והוא מתלבט מאיזה מהם להתחמק. להפתעתו הרבי השיב לו כי לא זו בלבד שעליו להמשיך בכל הפרוייקטים כולם, אלא עליו להוסיף עוד פרוייקט.

אולם חשוב לדעת שלא זה הסגנון שבו הדריך הרבי את המנוח ר' יואל. לר' יואל הורה הרבי כמה פעמים להיות ממוקד בהפצת החסידות בלבד ובעיקר בעריכת היצירה החשובה 'ספר הערכים חב"ד', ואמר בפירוש שעליו להשתדל להימנע ככל האפשר מכל עיסוק אחר, קדוש ככל שיהיה, שעלול להפריע בעבודת הקודש היחודית לו.  

כמובן שאין בכך כל סתירה, כי הרבי הכיר את האישים וידע לכוון כל אחד בדרך המתאימה לו לפי אופיו ושורש נשמתו ושליחותו בעולם.

ולכן, לר' עדין הורה הרבי שיש לו את הכוחות להוסיף עוד ועוד, ואילו לר' יואל הורה הרבי הפוך – שעליו לשמור את כוחותיו ולמקד אותם רק בתפקיד היעודי והמיוחד לו.

[אגב, מעניין שגם במכתבי הרבי לעורך ה'אנציקלופדיה התלמודית', הגאון הגדול ר' שלמה יוסף זוין ע"ה, רואים כיצד הרבי משתדל למנוע אותו מכל תפקיד אחר ולהתמקד ככל האפשר ב'אנציקלופדיה' בלבד].  

3.

כותב הרבי להחסיד המפורסם, העסקן החרוץ ר' חיים זוסיא ווילימובסקי ע"ה:

"במענה למכתבו .. בו מתאר איך שעסק בכמה וכמה ענינים, ולעת עתה אין התוצאות משביעות רצונו.

והתירוץ הוא בדברי עצמו, שעסק בכמה וכמה ענינים, ובמילא מובן שלא עסק מספיק אפילו באחד מהם.

... צריך להתעסק בעיקר בענין אחד, וע"ד מרז"ל אבוך במאי הוי זהיר טפי, שבעסק זה יתעסק טפי, ובשאר עסקנותו יתעסק .. רק לעורר ולעודד אחרים ..

ואם יסתדר באופן האמור, בטח יראה הצלחה לא רק בעיקר העסק, אלא גם באותם הענינים שבהם הוא רק מעורר דורש ומתחיל".

גם כאן אנו רואים כיצד הרבי ממקד את ר' זושא להגדיר לעצמו את עיקר עסקו בענין אחד בלבד, ואילו בענינים הנוספים יתן את הקרדיט לאחרים ורק יסייע בידם 'מן הצד'.

4.

אין ספק כי אחד הדברים שהיו יקרים ביותר לר' יואל היה החינוך של תלמידי התמימים בדרך החסידות, שאכן יגדלו להיות בעלי הבנה וידיעה בתורת החסידות ובדרכי החסידות.

פעם הזדמן לי לנסוע עם אחד השלוחים שיחיו, שמקום שליחותו במקום נידח אי שם ביבשת אמריקה. בתוך הנסיעה סיפר לי השליח כי את בנו הוא שלח ללמוד בארץ הקודש באחד מישיבות 'תומכי תמימים', והוא כאוב מאוד על כך שבנו לא מספיק שקוע בלימוד ובחסידות.

באחד הימים, המשיך וסיפר לי השליח, באתי לארץ לביקור וכמובן באתי לבקר בישיבתו של בני. נפגשתי עם כמה מהמשפיעים והמשגיחים בישיבה, וביקשתי שיתנו יותר תשומת לב לבני, ילמדו אתו וכו' וכו'.

נדהמתי, מספר לי השליח, מהתגובה הצוננת של אנשי הצוות בישיבה, שבעצם שידרו לי כי אין להם זמן מיותר. במיוחד חרה לי, ממשיך השליח ואומר, כיצד נוכחתי לראות שאחד מאנשי הצוות משמש גם כ'שליח' במקום אחר (לא באותה עיר שבה נמצאת הישיבה), והוא אומר לי בטבעיות כי משעה פלונית ביום הוא כבר לא מתעסק בעניני הישיבה אלא עסוק בשליחותו בעיר השניה.

כיצד יתכן, תמה באוזניי אותו שליח, שאדם אחד לוקח על עצמו שני תפקידים בשני ערים, והוא משדר לתלמידים בישיבה שיש לו עיסוקים אחרים הקודמים להם?!

5.

הבה ונחשוב מה היה קורה אם היה אכן ר' יואל מחפש לעצמו את התואר 'שליח' ועובר להתגורר לא רחוק – רק ב'בורו פארק' או ב'וויליאמסבורג', במטרה להפיץ את המעיינות גם ב'חוצה'. הוא היה ממשיך להגיע לקראון הייטס במהלך השבוע למסור שיעורים לתלמידים ב-770 ולעבודתו בכתיבה וב'חזרה', ורק שביתו הגשמי היה במרחק של כמה דקות נסיעה.

כל אחד מבין שאם היה קורה הדבר הזה היתה זו בכייה לדורות. כל ההווי הנפלא של השיעור הקסום בליל שבת, סעודות השבת הנפלאות בבית משפחת כהן (ועל הטוב תעמוד הרבנית תבלחט"א שקיבלה את האורחים הרבים בסבר פנים יפות ובשולחן ערוך מלא וגדוש), ההתוועדויות וכו' וכו' – את כל זה היו תלמידי הישיבה ב-770 מפסידים, והתוצאות ברורות לכל מבין.

לעניות דעתי, הדבר המתאים לעילוי נשמתו הטהורה של ר' יואל, הוא להקים 'קרן' מיוחדת שתתמוך ותעודד את המחנכים, הרמ"ים והמשפיעים העוסקים בחינוך ובהשפעה 'פנימה', לתת להם את מנוחת הנפש הנדרשת ואת העידוד הנחוץ כדי שאכן יהיו ממוקדים בתפקיד נעלה זה כראוי, ולא 'יחפשו את עצמם' במחוזות אחרים, וכן, אפילו לא ישתתפו בתמונה של 'כינוס השלוחים'(!), בדרכו של ר' יואל...

כמובן שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל, אבל באופן כוללני אפשר לראות בחוש כיצד יש הצלחה יתירה (ומכלל הן אתה שומע לאו) בחינוך ובהשפעה למי ש'קרוב' לעבודתו החינוכית – הן קירבה במובן הגשמי, שהוא פשוט מתגורר קרוב למקום עבודתו ולא צריך לבזבז זמן וכח על נסיעות וכיוצא בהם, והן קירבה במובן הנפשי, שהוא רואה בתפקידו החינוכי את עיקר תפקידו ושליחותו בקודש וזו גאוותו ותפארתו.  

ואולי אפילו היה מן הראוי לקבוע שאותם ר"מים ומשפיעים ה'קרובים' לעבודתם - בשני המובנים הנ"ל, או לפחות באחד מהם - יקבלו איזו העלאה במשכורת כדי שגם הנפש הבהמית לא תפריע להם מהמיקוד הנדרש בתפקידם האחראי; ואז יוכלו גם השלוחים שמוסרים את נפשם במקומות הרחוקים והנידחים להתמסר יותר לתפקידם מתוך מנוחת הנפש, ולא יצטרכו לדאוג ולחפש סיוע לבנם הנמצא בישיבה הרחוקה, אלא ידעו שהוא נמצא 'בידיים טובות'.

ביאור ר' יואל כהן על פרק ג' בתניא - לחצו כאן>>>