בימים עברו הייתה הנסיעה לארץ ישראל קשה ורבת טלטלות. לא רבים היו המבקרים בארץ, ומעטים עוד יותר היו העולים להתגורר בה. הדלות והעניות שלטה בארץ. בייחוד לקו בהם תושבי ירושלים, שהצטופפו ברובם בין חומות העיר העתיקה, בדוחק נורא ובצפיפות איומה.

ארץ ישראל נקנית ביסורים

למרות הקשיים הרבים של היושבים בציון, ולמרות תלאות הדרך הרבות, נמצאו במשך הדורות יהודים שונים, אחד מעיר ושנים ממשפחה, שבחרו לקבל עליהם את ייסורי המגורים בארץ באהבה.

יהודים אלו היוו את גרעין המתיישבים בירושלים ובארץ בכלל. היישוב היהודי בארץ לא גדול היה, ומשפחות בודדות שעלו במשך כל השנים לאדמתה, חיזקו והגדילו אותו יותר ויותר.

יהודי תימני בלבוש מסורתי

החלום ושברו

שנת תרמ"א עבור תימן היהודית, הייתה שנת בשורה. אינה דומה תימן שלפני שנת תרמ"א, לזו שלאחריה. אגדות שונות נקשרו בהתעוררות הגדולה שחוו יהודי תימן באותה השנה. אחת מהם סיפרה על יהודיה מבוגרת, שבעלה הנפטר בא אליה בחלומה והכריחה לעלות לארץ הקודש. משנוכחה שלא נותרה לה ברירה, ביקשה לעלות לארץ יחד עם בנה הצעיר. השמועה על עלייתה של הזקנה לארץ עשתה לה כנפיים, ורבים ביקשו להצטרף למסעה. רצונם של בודדים הפך לנחשול אדיר של יהודים שביקשו לעלות יחד לארץ הקדושה.

במרץ ובהתלהבות התארגנו כולם לעליה הגדולה. בחודש חשוון תרמ"ב, יצאה הקבוצה הראשונה, שמנתה למעלה ממאה יהודים, לכיוון ארץ הקודש.

כפר השילוח בשנותיו הראשונות

אעלה בתמר

רמז ואסמכתא מצאו העולים בכתוב לעלייתם. היה זה פסוק שברבות הזמן הפך לסיסמתם של עולי תימן באותה השנה. "אמרתי אעלה בתמר", אומר הפסוק בשיר השירים. "בתמר" - הם אותיות תרמ"ב, שנת עליית הקבוצה לארץ. מני אז דבק בעליה מפורסמת זו של בני תימן הכינוי – עליית "אעלה בתמר".

לא קלה הייתה דרכם של העולים. עם בואם לירושלים הם מצאו עיר עניה וחסרת-כל. תחילה, ניתנו להם בתי הכנסת "האיסטנבולי" הספרדי, ו"החורבה" האשכנזי כדי להתגורר בהם. אך במהרה היה צורך למצוא להם מקום מגורים אחר. עוד בטרם בואם של היהודים התימנים לירושלים שררה בה מצוקת דיור חריפה. כעת, הבעיה רק החמירה.

אחד מעולי תימן בירושלים. התמונה צולמה תקופה קצרה לאחר עליית "אעלה בתמר" 

בעיות דיור ופרנסה

בין המשפחות שלא מצאו להם מקום להשתכן, נמצאו גם משפחות שנאלצו להתגורר במערות ובנקיקי סלעים בסביבות ירושלים. המחסור במקום מגורים היה אמיתי, וגם מי שביקש לסייע לאומללים, נאלץ להתייאש במהרה.

נוסף על בעיית הדיור, סבלו העולים ממחסור במקומות עבודה. פרנסתם הייתה דחוקה ורבים מהם סבלו חרפת רעב.

עזרת נידחים

מי שבא לעזרתם לבסוף היה ר' ישראל דב פרומקין. ר' ישראל דב, היה עסקן נמרץ, חסיד חב"ד, שעסק רבות בפעילות למען יהודים נצרכים. גם במקרה זה, משנכח ר' ישראל דב במצבם האיום של עולי תימן, אזר את חלציו וקם לעזרתם.

ר' ישראל דב פרומקין. נחלץ לעזרתם של העולים

הקרן "עזרת נידחים" בראשות ר' ישראל דב פרומקין החלה פועלת במרץ למציאת מקום מגורים עבור יהודי תימן. פניות נמרצות יצאו מירושלים בבקשות סיוע, נדיבי-עם סביב העולם נדרשו למצוקתם של העולים, ועד מהרה יכלו ר' ישראל דב להכריז על הצלחת המשימה.

הגורל נפל על צלע הר בחלקו המערבי של הר הזיתים. בשטח זה, שנתרם למטרה זו, החליטה הקרן להקים את "כפר השילוח", שישמש את עולי תימן למגורים.

כפר השילוח

העסקן הנמרץ לא איבד זמן. תוך חודשים ספורים הוקמו בתיה הראשונים של השכונה לקול מצהלות יהודי ירושלים כולם. תרומות של יהודים, בני חוץ לארץ, שניאותו לסייע למפעל החשוב, המשיכו לזרום בקצב שהלך והתגבר. בתוך שנים ספורות התגוררו במקום עשרות משפחות מעולי תימן.

עם הקמת הכפר נחפר בו בור מים והוקם בו בית כנסת. גם מרפאה ושאר מבני ציבור הוקמו בו במשך הזמן. בתוך שנים לא רבות, היה הכפר לשכונה גדולה, מלאה במשפחות ובעלת חיי קהילה תוססים.

כפר השילוח. כיום | צילום: shutterstock

חורבן ובניה

היישוב היהודי בכפר נגדע בידיים זדוניות. פוגרומים חוזרים ונשנים מצד ערביי הסביבה אילצו את תושביה לעזוב. בשנת תרפ"ט, הותקף גם היישוב היהודי בכפר השילוח בידי פורעים ערביים. מעשי האיבה, הביזה והרצח של הערביים פגעו קשות בכפר היהודי שרק מעטים נותרו להתגורר בו. הקץ על היישוב הגיע דווקא מצד השלטונות הבריטיים שהכריחו את תושביו לעזוב, תוך הבטחה – שלא מומשה – להתיר להם לשוב עם שוך הפרעות.

על בתי היהודים השתלטו ערביים, שבמשך שנים רבות התגוררו במקום ללא הפרעה. בשנים האחרונות מתחדש הישוב היהודי בשכונה, וכיום מתגוררים בה כ-70 משפחות יהודיות.