ב"ה ערב שבת קודש פרשת דברים חזון ה'תשפ"א. 

לידידי ורעי היקר, שליח כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו 

הרה"ח עוסק בצ"צ הרב יהודה שיחי'

שלום וברכה!

מאז נפגשנו היום לפני כמה שעות בקינגסטון עוועניו, חשבתי על הדברים שיצאו מלבך, ואיך שנאמרו הדברים בכאב לב פנימי ואמיתי, וגם איך שיצאו הדברים מפיך בסערת רגשות, ואמרתי בליבי שעלי לכתוב מה שהנני חושב על המצב. ואף שעלי לשאול את עצמי מי אני ומה אני, אך אדרבה ואדרבה, על זה ברצוני לכתוב כאן, שאין זה הזמן לנהוג בענווה של שקר ובשפלות יתרה, כאשר לכל אחד מאנ"ש יש שליחות לחזק ולעודד איש את רעהו.

 והנני תקוה ובטחון שמכתב זה יחזק אותך ויביאך בעזרת השם יתברך למקום בחייך, בו תמצא את הדרך המתאימה והיעילה ביותר לבצע שליחותך מאת הרבי נשיאנו, מתוך מנוחת הגוף והנפש.

נא ונא אל תחשוב שאופן הדיבור שיצא מפיך הוא שלילי, ואדרבה כמו שאמרת בעצמך, שיש זמן שבו מצטערים ולאחר מכן יש את הזמן של 'והחי יתן אל ליבו'. אך עלינו לזכור מה הם יסודות חסידות "ח"כמה "ב"ינה "ד"עת, אשר במשך קרוב לשלוש מאות שנים שהננו לומדים חסידות חב"ד, משתתפים בהתוועדויות בהמוסדות בהם למדנו בבחרותינו, בהם המשפיעים מדברים על עבודת התפילה, חשיבות ההתמדה בלימוד הנגלה והחסידות, אופן ההתקשרות להרבי נשיא דורינו, החשיבות בעבודה עם עצמנו ועם אחרים בעבודת הקודש במבצעי קודש של הרבי. ובאם נספור את השעות בהם השתתפנו בהתוועדויות אלו, נגלה שחלק בלתי מבוטל משנות הישיבה שלנו היו השעות האיכותיות האלו. 

באחד מהמכתבים שקיבל אאמו"ר שיחי' בעל ה"שי למורא" מהרבי, במענה על מכתב אבי, שדיווח לרבי על לימודו עם יהודי שמתקרב ליהדות, והרבי כתב בהמענה שיש לשים דגש על ה"ארום" דחסידות ולא רק על הלימוד. (זאת אומרת א חסידישער פארבריינגען, חסידישע דברים בטלים, וכד'.)

ועולה על כולנה, הימים, החודשים והשנים, בהם הסתופפנו בצל אבינו רועינו, בבית רבינו 770, בהישיבה, בהתוועדויות קודש, בעת היחידות בגן עדן העליון, או בהזאל למטה, ואף מי שנולד בשנים של ההעלם והסתר לאחר ג' תמוז, ולא זכה עדיין לראות בגשמיות פני מלכנו, ולהיכנס בקדש פנימה ליחידות, או לקבל מידיו הק' של הרבי דולר, או כל התגלות שהיא, הרי שבעבור תקופה זו ניתנו לנו ה"חב"ד" שבנפש,  כי באם לא נשתמש בה"חב"ד" שלנו בעת הזאת, נשאלת השאלה מה ההפרש בינינו לבין חסידי חג"ת, (מבלי לזלזל חלילה בדרכם הק' אשר יסודתם בהררי קודש). 

אנו מאמינים בני מאמינים שהכל בהשגחה פרטית, וממש לאחרונה נתפרסם לראשונה קטע וידיאו מביקור הרה"ח הרב דובער ליווי ע"ה ברוסיה, בשליחות הרבי, מהתקופה שהיתה המדינה ההיא נקראת "מאחורי מסך הברזל", ושם רואים איך שאחד שהיה משמש בקודש כשו"ב, וביקש מהרבי ברכה לצאת משם והרבי ענה לו שעקב תפקידו בקודש עליו להשאר שם.

הוא דיבר בהוידיאו אל הרבי שהיות ויתכן שלא יזכה להכנס ליחידות, אזי הוא מבקש שהרבי יתן לו ניגון שכאשר הוא יהיה זקוק ליחידות הוא ינגן הניגון הזה ויהיה כמו שהוא ביחידות.

 כשהייתי לומד ב-770 ביקרתי אצל הרב בערל ליווי בביתו בבארא פארק, (ישנה קרבה משפחתית בינינו) והיתה מסיבה משפחתית, והוא הראה כמה קטעים מרוסיה. וסיפר שכאשר הראה להרבי (כפי שעשה כמה פעמים ובדרך כלל בליל ניטל), את כל הווידאו מביקורו ברוסיה, וכאשר הרבי ראה את הקטע הנ"ל שהשו"ב ביקש ניגון, אזי הרבי בכה הרבה (כלשונו "דער רבי האט געכליפעט" הרבי התייפח) והרבי ביקש לצפות שוב בהקטע. ואז אמר הרבי שיתן לו ניגון אדמו"ר הזקן ד' בבות. והרבי סיפר ששז"ר (הפרעזידענט מישראל) סיפר לרבי בעת ביקורו, שבתחילת עבודתו בעניינים המדיניים, כאשר היה במצב של חוסר אונים ולא ידע כיצד לפעול או להחליט, הוא סגר את עצמו בחדר וניגן הניגון ד' בבות וידע מה לעשות, ("האב איך זיך פארמאכט אין א צימער און גיזאגט דעם רעבנ'ס ניגון און איך האב געווסט וואס צו טאן"). 

וחשבתי אני הקטן בדעת, אך אחד מאלו המשתייכים לחסידות חב"ד, ואחד מאלו שזכו לשבת בהתוועדויות של הרבי, במשך כמעט שלוש שנים בעת למדי ב- 770, ובשהותי בבית חיינו בתשרי כמה וכמה שנים, ולפני כן בכל שנות הישיבה קטנה וגדולה, שגם בשנים שלא הייתי נמנה בין המתמידים ושומרי הזמן בהידור, אך חכמה נתן ה' במוחי וליבי, ובכל התוועדויות המשפיעים נוכחתי בעצמי ובמהותי מהחל ועד כלה. ורק כאשר הגיעו מים עד נפש כפשוטו, הלכתי להמקום שבני אדם הולכים לשם בעת הצורך, ובהתוועדויות אלו  קניתי קניין עולם, הן בהתוכן והן בהניגונים שלמדנו, והם מלווים  אותי עד לעצם היום הזה.

אשר על כן, הנני מרשה לעצמי לשתף עמך מחשבתי שזו השגחה פרטית גדולה, שבזמן של העלם והסתר כזה נתגלה לכל החסידים בעת האחרונה, הקטע הנ"ל, ואולי זה על מנת לתת לנו חיזוק, שיש עוד דרכים לחיות עם הרבי, להכנס ליחידות, ובכלל להתקשר, על ידי ניגונים.

אך לא רק ניגונים כפשוטם, אלא לפרוט על מיתרי ליבנו לפי התווים שהתווה לנו הרבי, ואז ייצא לכולנו בלי יוצא מן הכלל ניגון אחד, מיוחד ומאוחד, הניגון של השיחה הידועה מכ"ח ניסן ה'תנש"א "עשו ככל שביכלתכם", (שזכיתי לשמוע מפי הרבי בעת היותי בשליחות והייתי מנוי על השידור חי)

ויש שני אופנים שאפשר לנגן שיחה זו, אופן אחד הוא בניגון של פחד, מרירות ויאוש רח"ל, כי הרי באם הרבי אומר שהוא עשה הכל להביא המשיח, והוא מוסר העניין אלינו, אזי יכולים להכנס לייאוש ולאבד תקוה חס ושלום וחס וחלילה, כי מאיפה ניקח הכוחות לכך.

ואופן הב' הוא ללמוד השיחה בניגון של חיזוק מאין כמוהו, (מבלי לשלול הצעקה שיוצאת ממעמקי הלב על איך שהגענו למצב כזה), ובעיניי שיחה זו דומה מאד להתוועדות של קבלת הנשיאות ביו"ד שבט, כשהרבי נתן לחסידים להבין שקבלת הנשיאות לא באה להקל מעלינו, אלא אדרבה הוא מטיל עלינו עבודה מרובה, עם עצמינו ועם העולם כולו.

ורואים במוחש שהרבי מצליח במשימות שנטל על עצמו, והננו מצליחים במשימות שהטיל הרבי עלינו, בסייעתא דשמייא גדולה ביותר, וצבא השלוחים הולך וגדל, וישיבות חב"ד מלאים בתמימים הלומדים נגלה וחסידות ברמה גבוהה ועמקות נפלאה, וכאשר מסתובבים בקהילות אנ"ש בשנים האחרונות רואים שבכל פינה צצים בתי כנסיות ובתי מדרשות עם רבנים ומשפיעים, וכמעט כל אחד מאנ"ש משתתף בקביעות עתים, ובהתוועדויות, והפצת המעיינות בקרב חוגים של הפוילישע, אונגארישע, וליטוואקעס, הוא בכמות ואיכות שאין לו תקדים בהיסטוריה החב"דית.

וצריך לראות את תוכן השיחה דכ"ח ניסן באופן של כמו שהרבי אומר לנו, עד כאן דרשתי מכם "מבצעים" "התמדה ושקידה בלימוד התורה נגלה וחסידות" "יציאה לשליחות" "הפצת המעיינות" ועוד ועוד ועוד, ומעתה הנני מטיל עליכם בנוסף לכל אלו משימה נוספת שהיא אמנם לא פשוטה אך היא "ביכלתכם", להביא את המשיח בפועל. ומי שלומד את ספריו הקדושים של הרבי יודע בבירור, שאין בין מליוני ואולי יותר מילים בשיחות, מאמרים ואגרות, אפילו מילה אחת של ייאוש, ואיך נעיז לפרש בדברי הרבי נימה של ייאוש ח"ו.

ועל מה שאמרת כשנפגשנו כנ"ל, לאחר הלוויית החוזר הרה"ח ר' יואל ע"ה, שכל ה'גענעראלים" נופלים במלחמה, והדגשת כמה פעמים שנופלים גענעראלים ולא חיילים פשוטים, והזכרת את ר' יואל ע"ה ור' פיניע ע"ה שבזמן כל כך קצר נלב"ע, ויפה להזכיר מה שאמר הרב יונתן זקס ז"ל על הרבי ש"מנהיג טוב יוצר חסידים אך מנהיג גדול יוצר מנהיגים", והמצב בדיוק כך. הרבי מינה אותנו למנהיגים, עלינו לא לסטות בהנהגתינו כהוא זה מהדרך אותה התוו לנו רבותינו נשיאינו.

כמו שהרבי מסביר על המנורה בבית המקדש, שהדלקה אמנם כשרה בזר, אך הטבת הנרות, זאת אומרת להשתית את הדרך ולקבוע את הכללים זה רק בידי הכהן הגדול, הרבי. אבל בהחלט כולנו מנהיגים, ואם מנהיגים אנו, אז בראש ובראשונה עלינו לדחוף קדימה את העגלה עם כל אלו שיושבים עליה, כל אחד בקהילתו הוא.

בוודאי שיש הרבה מה לתקן, ובמיוחד בתוככי קהילות אנ"ש, והרשימה ארוכה מאד, אך דווקא עקב כך ההנהגה חשובה יותר מתמיד. ובאם נשכיל להבין שהננו מנהיגים, הרי שיהיה לנו יותר קל לעבוד עם עצמנו, וכמו ששמעתי פעם סיפור מאחד שהתלונן שאיננו יכול לשלוט בתאוות האכילה, ובכל פעם שמגיע הביתה או שמשתתף במסיבה הוא אוכל מכל הבא ליד, כולל דברים שאינם טובים לבריאותו, וביקש מרבו עצה. והרבי הציע לו לדמיין שהוא מנהיג של קהילה גדולה, ובכל מקום שהולך מתלווים אליו רבים מבני הקהילה, וכך יתבייש לאכול בצורה כזו, כי זה לא מתאים להתנהג כך ברבים, וסיפרו עליו שלאחר כמה שנים שנהג כך, הוא אכן מאד התעדן, עד שבחרו בו עקב כך להנהיג קהילה גדולה בפועל.

•

לסיום ולסיכום, ר' יהודה היקר!

ליובאוויטש אכן איבדה אבידות גדולות, אך בליובאוייטש יש הרבה גענעראלים ומפקדים, ועלינו לזכור שאיננו צריכים להמציא את השיטה ולבחור את הדרך, כי יש לנו את השיטה והדרך מרבותינו נשיאינו, ועלינו רק להכיר בכוחות ובברכות שניתנים לנו מאת הרבי, ולהשתמש בהם בעזרת השם ולהצליח בכל המשימות ומעל הכל להביא את המשיח בפועל ממש...

בברכת שבתא טבא ובשורות טובות ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה 

ומשיח נאו

ידידך עוז

קלמן הלוי וויינפעלד 

כאן ציוה ה' את הברכה