הרב שניאור שמחה לנדא

הלב מסרב להאמין על האבדן הגדול עם פטירתו של המשפיע של כולנו, הגה"ח ר' יואל זצ"ל.

בשעות קשות אלו, נזכרתי באפיזודה האחרונה המיוחדת שהיתה לי עם ר' יואל שהעליתיה על הכתב. ויהיו הדברים לעילוי נשמתו.

בחודש אלול תשע"ט נסענו לרבי למשך עשרה ימים, קבוצת שלוחים בקמפוסים באה"ק עם 100 סטודנטים (לא דתיים) שהעמיקו במשך שנה, יחד עם השליח שלהם בקמפוס, בלימוד נושאים בנגלה וחסידות.

בשבת היינו ב-770. הסטודנטים היו בהתרוממות הרוח וטפח אחד מעל הקרקע.

בשבת אחה"צ בשעה 15:00 בערך, נכנסנו לתפילה בביתו הפרטי של הרבי ברח' פריזדנט. בדרך חזור, תוך כדי הליכה על שדרת איסטערן פארקוויי, סטודנט מקורב שלי, אומר לי: "זוכר שהבטחת לנו לפגוש את ה'חוזר' של הרבי, זה עם הזיכרון הפנומנלי?... אני ישמח שתארגן לנו את זה..."

סיפרתי לאותו סטודנט שבשנות לימודיי ב770- הייתי מגיע אליו בקביעות בסעודות ליל שבת, ולסעודות אלו יותר קל להיכנס ספונטנית. אבל בשעות אחה"צ של שבת, מסופקני אם נוכל להפריע לר' יואל...

לאחר שהסטודנט לא הירפה, באמרו שלא תהיה עוד הזדמנות במהלך המסע שלנו וחבל, החלטתי לנסות את מזלנו ולדפוק על דלת ביתו של ר' יואל.

הרבנית גב' לאה שתחי' פתחה את הדלת. היא זיהתה אותי וקיבלה אותי ב"שלום עליכם" לבבי כהרגלה בסבר פנים יפות. היא שאלה איך אפשר לעזור? סיפרתי לה שאני כאן יחד עם עוד שלוחים וקבוצת סטודנטים שבאו לרבי, והם מאוד רוצים לשבת עם ר' יואל לשיחה קצרה אם אפשר...

לאחר שר' יואל נתן את הסכמתו, נכנסנו. הוא ישב איתנו יחד עם הסטודנטים במאור פנים ובלבביות מיוחדת במשך כחצי שעה.

דבריו לסטודנטים התפרסמו בזמנו בטור מיוחד בגליון 'חב"ד לצעירים', ע"י ידידי השליח במכללת אורנים הרב יהושע פיש.

היה מרתק לשמוע את הנושאים שר' יואל בוחר לדבר עם הסטודנטים ואף הציע להם לשאול שאלות - עליהן ענה בחפץ לב.

אני רוצה להתעכב בטור זה על שתי השאלות האחרונות ששאלו הנוכחים ועל תשובת ר' יואל עליהם:

אחד הסטודנטים שאל: "איך יכולת לזכור כל כך הרבה שיחות של הרבי"?

ר' יואל ענה לו בפשטות ובענווה הטבעית האופיינית לו: "זה לא היה רק אני, זאת היתה עבודת צוות"...

אח"כ מישהו שאל "האם היו התייחסויות מיוחדות של הרבי לסטודנטים, בענייני תורה ומדע וכדומה?"

ר' יואל ענה לו: "לא יודע. לא התעניינתי בזה במיוחד. כי לא היו לי ספיקות באמונה"...

הרבה חסידים מתעניינים בכל מה שקורה סביב הרבי. בכל הגה שיוצא מפיו. בכל מה שנאמר ביחידויות לאנשים פרטיים. ואכן ידוע שהיו יחידויות פרטיות וקבוצתיות לסטודנטים, ובהשקפה ראשונה תגובת ר' יואל די הפתיעה אותנו...

כשיצאנו מביתו התפעלנו מהשיחה כולה.

•

את התגובה הטבעית שלו, פירשנו להרגשתנו, כתגובה של חסיד פנימי אמיתי:

מה שהרבי אמר לו ביחידות, מה שהרבי דיבר ברבים בהתוועדות או שיחה, זה נוגע לו וזה עניין אותו.

אבל תשובות באמונה, בתורה ומדע, שהרבי דיבר לסטודנטים באופן פרטי ביחידות, הוא לא חקר ו"התעניין" בזה במיוחד "כי לא היו לי ספיקות באמונה"...

כזה היה ר' יואל. חסיד מסור פנימי ואמיתי.

זה היה ניכר ונרגש בכל תגובה טבעית שלו. בכל אמירה בכל שיעור ובכל התוועדות.

יהיו הדברים לעילוי נשמת הרב יואל בן הרב רפאל נחמן הכהן זצ"ל.

תנצב"ה.