פְּתִיל תְּכֵלֶת • למה אנחנו לא מטילים 'תכלת' בציצית?
מיום שחרב הבית ניטלו מן העולם מצוות רבות התלויות בבניינו. אך לצידן, עם גלותם של ישראל מאדמתם, וקושי המצור והמצוק שבא עליהם, ניטלו מהם גם מצוות אחרות, שלימים אבדו מידינו ושוב לא זכינו לקיימם.
צילום: shutterstock
מצות התכלת
בין אותם המצוות שאבדו מאיתנו תקופה קצרה לאחר חורבן הבית, הייתה מצוות הטלת התכלת בציצית. אמנם, חלוקות הדעות אימתי בדיוק נפסק ייצור התכלת וזכרו של החילזון הנדיר אבד מן העולם – אך לכל הדעות מזה למעלה מ1000 שנים, שלא נשתמרה בידינו מסורת עליו ועל צבעו.
מצוות הטלת התכלת בציצית, מוזכרת על ידינו בכל יום בשעת התפילה, בשעה שאנו קוראים את פרשת ציצית שבקריאת שמע: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׁוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדרתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת.
החילזון האבוד
כיצד מיוצר צבע התכלת ממנו צובעים את הפתיל? בדברי חז"ל מובא, כי את הצבע יש להפיק מדמו של חילזון נדיר הנמצא בים. הגמרא מציינת כי נדירותו של החילזון מביאה לכך שמחירו יהיה גבוה.
היו במשך הדורות מי שהתעסקו בשאלת זיהויו של חילזון התכלת. התורה, שבכתב ושבעל-פה, וכן הפוסקים הראשונים מספקים לנו פרטים שונים המסייעים לעבודת הזיהוי של החילזון הנדיר. במשך דורות רבים לא הייתה לשאלת הזיהוי הד רב כל-כך, אף שהיו מי שנתעסקו בה.
דיונון הרוקחים. בעל חיים זה הוא חלזון התכלת לשיטת האדמו"ר מראדזין | צילום: shutterstock
עטרה ליושנה?
רבי גרשון חנוך ליינר, האדמו"ר מראדזין, ביקש להשיב עטרה ליושנה. בשנת תרמ"ז, הוציא לאור האדמו"ר את ספרו הראשון העוסק בענייני מצוות התכלת. הוא היה נחוש למצוא את החילזון הנעלם, ולחדש בישראל את המצווה האבודה. בהמשך, הוציא האדמו"ר עוד שני ספרים העוסקים בנושא.
עבור האדמו"ר מראדזין לא היה זה דיון תיאורטי בלבד. הוא ביקש לקיים את המצווה בפועל, ולשם כך הרחיק נדוד עד העיר נאפולי שבאיטליה. בעיר זו, מצוי היה מוזיאון של בעלי חיים ימיים, ושם ביקש למצוא את שאיוותה נפשו – חילזון התכלת. אכן, במוזיאון מצא האדמו"ר את שחיפש. בעל החיים שזיהה האדמו"ר כחילזון האבוד מוכר בשם 'דיונון הרוקחים'.
הדיונון הלז, הינו בעל חיים מעניין ויוצא דופן המוכר בזכות מנהגו לפזר סביבו ענן סמיך של צבע כאשר הוא מזהה סביבו איום. בחסות ענן הצבע הפורץ משלפוחית מיוחדת בגופו, יכול הדיונון לברוח מתוקפיו. דיונון זה זוהה על ידי האדמו"ר כחילזון התכלת העתיק.
ייצור מורכב
גם לאחר שנמצא החילזון לשיטתו של האדמו"ר, לא הייתה הדרך ליצור ממנו דיו קלה במיוחד. ניסויים שונים ובדיקות רבות ערך האדמו"ר עד שמצא כיצד באמצעים מתאימים ניתן להפוך את הדם לדיו של ממש.
מאז ועד השואה, ייצרו האדמו"ר וחסידיו פתילי תכלת אותם הטילו בציציותיהם. לאחר השואה, הצליחו שארית הפליטה של חסידי ראדזין להשיג שוב את סודות הייצור של הדיו וחזרו לייצר את הפתילים התכולים.
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. טען כי זיהויו של האדמו"ר מראדזין שגוי והציע חלזון אחר
חלזון התכלת של הרב הרצוג
תקופה קצרה לאחר שיצא האדמו"ר מראדזין במסע החיפושים אחר חילזון התכלת, יצא רב צעיר אחר למסע חיפושים דומה משלו. היה זה הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, מי שלימים ימונה לתפקיד הרב הראשי לישראל.
הרב הרצוג הצעיר לא קיבל את דעתו של האדמו"ר מראדזין כי חילזון התכלת האבוד מזוהה עם דיונון הרוקחים עליו הצביע האדמו"ר מראדזין. לשיטת הרב הרצוג, חילזון אחר התאים יותר לזיהוי ההלכתי. שמו של חילזון התכלת לשיטתו של הרב הרצוג היה החילזון המוכר בשם 'סגולית'.
למרות שראה ב'סגולית' בעל חיים המתאים יותר להיות חילזון התכלת, כתב הרב הרצוג כי זוהי רק "השערה קרובה אל הדעת". ובנוגע לפועל, כמו רובם של יהודי העולם, לא הטיל הרב הרצוג פתיל 'תכלת' בציציותיו, אלא הותיר את הדיון בעניין תיאורטי בלבד.
ה'סגולית'. לשיטת הרב הרצוג חילזון זה מתאים יותר להיות חלזון התכלת | צילום: shutterstock
דעה שלישית
לפני כשלושים שנה, התפרסמה דעה שלישית המזהה את חילזון התכלת עם בעל החיים המוכר כ'ארגמון כהה קוצים'. דעה זו קיבלה הד רב, והתקבלה בקרב ציבור גדול שהחל להטיל פתילים של 'תכלת' הצבועים בדיו המופק מבעל חי זה.
ארגמון כהה קוצים. רוב ה'תכלת' בציציות מיוצרת כיום מחילזון זה
מכתב מרתק מאדמו"ר הרש"ב
כמסתבר, לשאלת הטלת התכלת בציצית ישנו גם היבט חב"די;
בשנת תרס"ז, לאחר הסתלקותו של האדמו"ר מראדזין, שיגר בנו ממלא מקומו את שלשת ספרי אביו הדנים בעניין מצוות התכלת, לאדמו"ר הרש"ב.
במכתב מרתק שהשיב לו אדמו"ר הרש"ב, והודפס בין אגרות הקודש שלו (ח"א, עמוד שנב), מתבאר יחסם של רבותינו נשיאנו לשאלת הטלת התכלת בציצית בימינו אלה.
הרבי הרש"ב מציין במכתבו לדברי רבותינו נשיאנו, הלומדים מהמובא בשם האר"י ז"ל, כי "בזמן הזה אין תכלת". ובהתאם לכך קובע שאינו יכול לקבל את קריאתו של האדמו"ר מראדזין לחפש את החילזון כדי לחדש את המצווה.
הרב מרדכי יוסף אלעזר ליינר, האדמו"ר מראדזין. שלח לאדמו"ר הרש"ב את ספריו של אביו
תמיהות על שיטת האדמו"ר מראדזין
בהמשך המכתב דן הרבי הרש"ב באריכות בשאלת התכלת, ומסביר כיצד ייתכן שגם על פי נגלה אין ראוי לנסות לחדש את מצוות הטלת התכלת בציצית.
את המכתב מסיים הרבי בתמיהה הבאה על טענתו של האדמו"ר מראדזין כי חילזון התכלת היה מצוי בכל הדורות, אלא שמחמת יוקרו והקושי להשיגו לא עשו בו שימוש.
כיצד ייתכן – שאל הרבי - שהחילזון היה מצוי במשך כל הדורות, ולמרות זאת לא פנו גדולי ישראל להשיגו? לא ייתכן שגדולי ישראל יכלו להשיג את התכלת ולמרות זאת נמנעו מלעשות זאת רק בשל יגיעה וקושי.
יהי רצון שתיכף ומיד יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, כאשר "תורה חדשה מאיתי תצא", ונזכה לשוב ולקיים את מצוות התכלת בתוך שאר המצוות שניטלו מאיתנו, בביאת משיח צדקנו, אכי"ר.
מאפשרים לכם לקבל
