פרק שני

65 שנים

לשליחות המיוחדת

"..אחד מאופני ההשתתפות הוא, שיסעו עשרה או אחד-עשר, באי-כח לארץ ישראל, בעיקר יהיו בכפר- חב“ד ובישיבת תומכי-תמימים בלוד, הקשורה עם הכפר, וגם לבקר על המקומות הקדושים.."

קהל המונים המתין לשלוחים בשדה התעופה שבלוד. כל חסידי חב"ד בארץ ראו לעצמם זכות שהיא חובה להתייצב במעמד ה'קבלת פנים' לשלוחיו של הרבי.

מהמטוס ירדו שנים עשר השלוחים, ואת פניהם קיבלו נציגי מוסדות חב"ד בארץ. משם, יצאו כולם מלווים בקהל רוגש לכיוון בירת חב"ד בארץ הקודש – כפר חב"ד.

נפגשים עם ראשי המוסדות

חודש עמוס

חודש ימים נמשכה שליחותם של הקבוצה. הימים חולקו בקפידה, כשבכל שבוע מחליפים השלוחים את מקום שהותם. תחילה בכפר חב"ד, לאחר מכן בישיבת תומכי תמימים שבלוד, אחר־כך בישיבת תורת-אמת שבירושלים, ולבסוף – שוב, בכפר חב"ד.

חודש הימים עבר על השלוחים ביעף. משימות רבות עמדו בפניהם, והם היו צריכים לעמוד בכולן. נקבעו להם פגישות עם רבנים ואדמו"רים חשובים; כך גם הם הוזמנו לפגוש את נשיא המדינה שז"ר; מסעם כלל גם ביקור בקברי צדיקים; בישיבה בלוד התוועדו הם עם התלמידים; בבתי הספר של רשת אהלי יוסף יצחק נאמו וביקרו בכיתות; כל זאת ועוד רבות, היו צריכים השלוחים להספיק במשך חודש אחד.

לארכה ולרחבה

עשרות התוועדויות התוועדו השלוחים באותם ימים מיוחדים. בכל מקום ומקום אליו הגיעו, העירו הם את רוח אנ"ש, התמימים ושאר אחינו בני ישראל, להתחזק בלימוד החסידות ובדרכי החסידות, מתוך התקשרות לנשיא הדור.

אלפיo קיבלו את פניהם בכל רחבי הארץ. האולמות שיועדו למעמדי ה'קבלת פנים' וההתוועדויות מלאו עד אפס מקום. הכול חפצו לפגוש בשלוחיו של הרבי שהגיעו ממרחקים. את העובדה הזו ניצלו השלוחים כדי לעורר את ליבם של הבאים להתחזקות בלימוד החסידות ובכלל.

בשדה התעופה

צאתכם לשלום

סופו של המסע ההיסטורי הגיע. ושוב התקבצו כל אנ"ש לשדה התעופה, על מנת להיפרד מן השלוחים ולהעניק להם ברכת 'צאתכם לשלום'.

היטיב לתאר את רגשות החסידים סופר הגיליון 'בטאון חב"ד' שיצא לאור באותה התקופה:

והנה בא יום הפרידה — ביום הרביעי א׳ אלול — ושוב נהרו אוטובוסים מכל קצוי אה׳׳ק ת״ו לשדה התעופה בלוד, שוב שוקק הככר מרוב אדם, כלם מתרוצצים, כל אחד ואחד רוצה לאחל לנוסעים ברכת צאתכם ובואכם לשלום פקידי המכס דוחקים את השעה, מבקשים להפרד ולתת לשלוחים להכנס אל חדר המכס אבל אין שומע להם.

ההמולה גדולה מרגע לרגע כל אחד ואחד מרגיש שעדיין יש לו דבר מה לומר, דבר מה להגיה לשלוחים אשר רק כעבור יממה אחת תכו להראות לפני כ״ק אדמו׳׳ר שליט״א, אבל גברה פקודת הממונים והשלוחים נעלמים אחד אחד בחדר המכס — הקהל הגדול זורם תיכף אל המרפסות — משם אפשר יהי׳ לראות אותם כשיצאו אל האוירון, מצב הרוח מרומם אבל כעין תוגה חרישית מהולה בו, נשמעים ניגונים חב״דיים שונים והנה נראו השלוחים כשהם יוצאים מהמכס.

המכתב שהכניסו השלוחים לאחר חזרתם לניו יורק

"נזכה לראות ולהראות.."

כזרם חשמלי עובר בין הקהל, מתלכדים בבת אחת מאות רבות של אנשים, צעירים וזקנים, יד ליד וכתף לכתף ופורצים בריקוד סוער ומסעיר — השלוחים נפנים אל הקהל ואף הם רוקדים לעומתם, הניגונים והריקודים אינם פוסקים עד אשר נכנסים השלוחים אל האוירון וקריאות צאתכם ובואכם לשלום פולחות במשך זמן רב את האויר. וחסל סדר הפרידה, אט אט מתפזר הקהל כאילו למרות רצונו והרגשה של מוצאי יום־טוב אופפת את כולם, מתחילים ימות החול. כהרף וללא שוב עברו הימים הקודמים במחיצתם של השלוחים יחיו תם חזות הכל.

ורק תקוה אחת ממלאה את לב כל אנ״ש והתמימים יחיו - עכשו זכינו לראות את באי־כחו של כ״ק אדמו"ר שליט״א ויתן השי״ת ובקרוב ממש נזכה לראות ולהראות לפני כ"ק אדמו׳׳ר שליט״א בצאתו בראש כולנו לקבל פני משיח צדקנו.