מלחמת העולם השניה זה עתה נסתיימה. גם לאחר ששארית הפליטה יצאה ממקומות המחבוא ומן המחנות, לא המתינו להם בחוץ חיים יפים ושלווים. האנטישמיות הרימה ראש גם בימים אלו, על אדמת אירופה העשנה. יהודים ששרדו את המחנות, שהחזיקו מעמד בכוחותיהם האחרונים, מצאו את מותם דווקא לאחר נפילת הנאצים, בידי מרצחים שונאי ישראל אירופאים אחרים, ימ"ש.

האקסודוס באחד מגלגוליה הראשונים, בטרם הפכה לספינת מעפילים

גם בערים ובאזורים בהם לא היה החשש להסתובב ברחובות, חיו הפליטים חיי מחסור וחוסר ודאות. איש לא ידע מה יילד יום. משפחותיהם של הניצולים אבדו ברובם, בתיהם היו לבז, וקהילותיהם היו ואינם. לא היה לאן ולמה לחזור.

// ה'מעפילים'

רבים ביקשו לעלות באותם הימים ארצה. הצער שהסבה להם אדמת אירופה, גרם להם לבקש לברוח ממנה במהירות האפשרית. הניצולים ביקשו למלאות סוף-סוף משאלת אבות ולעלות לארץ הקדושה.

אלא שהבריטים ששלטו באותם הימים בארץ, לא ששו להביא בגבולה יהודים נוספים. הגבלה הוטלה על כמות הנכנסים. "סרטיפיקטים" (אשרות הגירה) חולקו במשורה. רק בודדים זכו שבקשתם לעלות ארצה תיענה בחיוב. הכעס על השלטונות הבריטים בקרב היהודים היה גדול.

ה'אקסודוס' בהגיעה לנמל חיפה

כאשר נוכחו כולם כי בדרך הרגילה לא יצליחו הפליטים להגיע אל הארץ הנכספת, החלה העלייה הבלתי-חוקית, זו שזכתה לכינוי המפורסם - ה"העפלה".

המעפילים ביקשו להכנס לארץ בכל דרך שהיא. להבריח את הגבולות ולהערים על השלטונות, ולבד שיבואו לידי קיום משאלתם – כניסה לארץ.

// עתיד לוט בערפל

אוניות רבות יצאו באותם השנים מאירופה, לכיוון ארץ הקודש. חלקם הצליח להגיע עד לחופי הארץ, להמלט מעינם הפקוחה של החיילים הבריטים, ולפרוק את מטענם האנושי בנמלים השונים. משם, פוזרו הפליטים בחשאי בכל רחבי הארץ. אך חלקם האחר – לא זכה להגיע ליעדו. רבות מהאניות נתפסו על ידי משטרת הגבולות הבריטית, ונוסעיהם נשלחו אחר כבוד בדרך חזרה – אל אדמת אירופה הארורה. אוניות אחרות, הוגלו על ידי הבריטים לאי קפריסין הסמוך לארץ ישראל, שם שהו הפליטים במחנות מעצר.

אחת מאוניות המעפילים המפורסמות שיצאו מאירופה לעבר חופי הארץ, הייתה אניית המעפילים 'אקסודוס'. כטבעם של אניות העפלה, הייתה גם ספינה זו מיועדת זה מכבר לפירוק ולגריטה. אלא שאנשי ה'מוסד' קנו אותה תחת שם בדוי, ערכו בה שיפוצים, והועידו אותה למעפילים המבקשים לנסוע לארץ.

לאחר השתלטות הבריטים על הספינה

// ה'אקסודוס' בחופי הארץ

4,554 מעפילים הצטופפו על גבי הספינה הרעועה. למרות היותה מיועדת לכמות של מאות נוסעים בלבד, הועלו עליה כמות עצומה פי-כמה מכך של אנשים נשים וילדים שהצטופפו יחד, על מאות דרגשים בבטן הספינה.

ביום א' באב תש"ז, כאשר עמדה "אקסודוס" כבר סמוך מאוד לחופי הארץ, נשמעה בה קול חבטה עזה. הבריטים נוגחים בספינה!

שתי "משחתות" (משחתת היא סוג של אניית מלחמה) בריטיות, נגחו בספינה משתי צדדיה. מלחמה עזה פרצה בין הצדדים. על אף היות הבריטים חזקים ובעלי יכולת רבה משל הפליטים שעל הספינה, נלחמו האחרונים כאריות פצועים. אלפי ניצולי שואה עמדו על הסיפון ורגמו את הבריטים מכל הבא ליד. מטר של קופסאות שימורים כיסה את החיילים המבוהלים. בחירוף נפש ובשארית הכוח ניסו המעפילים את מזלם. אולי בכל זאת יצליחו להגיע לחופי הארץ.

חיילים בריטים בודקים את חפציו של ילד מנוסעי הספינה כדי לוודא שהוא אינו מחביא נשק

// בחזרה לאירופה

משנוכחו הבריטים שהתנגדותם של המעפילים חזקה, החלו יורים אש חיה לכיוונם של הנוסעים. שלשה יהודים נהרגו מאש היריות. עשרות אחרים נפצעו. מפקד הספינה שראה את המצב קרא לעצור את המלחמה, כשהוא מכריז על כניעתה של הספינה לכוחות הבריטיים.

לא הועילו כל מחאותיהם של הנוסעים. לאחר שהורדו לנמל, הועלו כולם בחזרה על שלש ספינות בריטיות ונשלחו חזרה לאירופה. המטרה הייתה להוריד את הפליטים באחד מנמלי צרפת.

אלא, שהפליטים לא היו מוכנים לרדת מהספינה בשום אופן. שלטונות צרפת התנגדו להורדתם בכוח, וכך, נותרו הפליטים במשך שלשה שבועות על הספינה.

// מחאה ציבורית

בינתיים, הגיעו השמועות על הספינה לכל רחבי העולם. סערה ציבורית קמה ויצרה גל של מחאות. יהודים ואינם־יהודים בכל רחבי העולם, הזדעזו מהתנהגותם האכזרית של הבריטים לפליטי השואה.

העיתונות היהודית העולמית מדווחת על מצבה של הספינה

למרות הרעש הציבורי הגדול – ממשלת בריטניה לא הסכימה לחזור בה מהגירוש. הם גמרו אומר להחזיר את הספינה לאירופה ויהי מה.

// במחנות העקורים

לאחר שנוכחו כי הפליטים לא יירדו מרצונם על אדמת צרפת, הוסעו הספינות לגרמניה. שם, הורדו כל הנוסעים בלי יוצא מן הכלל בכח הזרוע, והועברו למחנות מיועדים בהם התגוררו בתקופה שלאחר מכן.

סופה של ספינת המעפילים "אקסודוס" היה עצוב. על סיפונה נהרגו יהודים, ונוסעיה לא הגיעו באמצעותה לחופי הארץ. אבל הרווח הגדול שהביאה איתה הספינה הייתה הגברת המודעות של רבים מיהודי העולם לסבלם של פליטי השואה והתנהגותם האכזרית של הבריטים ליהודים בכלל, ולשארית הפליטה בפרט.