ליד הבית בו גר הרבי מליובאוויטש בילדותו, עמד עץ גבוה וילדי השכונה היו אוהבים לטפס עליו. כשהיו הילדים מנסים להגיע אל צמרת העץ, לעיתים קרובות היו בשיאו של הטיפוס נופלים למטה. לעומת זאת, הרבי בהיותו ילד בן שש, היה מצליח לטפס על העץ הגבוה ולהגיע עד לצמרת העץ בלי ליפול. 

כששאלו פעם את הרבי כיצד הוא מצליח להגיע לצמרת מבלי ליפול, אמר: הילדים האחרים, תוך כדי הטיפוס מסתכלים למטה, ואז הם מקבלים פחד וחרדה ובעקבותיה הם נופלים. אבל כשאני מטפס, אני מסתכל רק כלפי מעלה, וכך אני מצליח להגיע אל צמרת העץ בלי ליפול. זה המסר שהרבי חינך אותנו: אל לנו להביט לאחור, עלינו להתמיד ולהתקדם.

בפרשת מסעי, מספרת התורה על העצירות שעשו בני ישראל במסעותיהם במדבר. אבל למרות העיסוק בעצירות שעשו, נקראת הפרשה 'מסעי', בכדי ללמד אותנו: מה שחשוב בחיים שלנו, זה המסע, ההתקדמות שמובילה אותנו למקומות גבוהים יותר.

נכון, המשנה אומרת 'איזהו עשיר השמח בחלקו', אבל זה רק בגשמיות, בחומריות, שם עלינו להודות על מה שיש לנו. לעומת זאת ברוחניות, אומרת לנו תורת החסידות: אסור לנו להסתפק בהישגים שלנו. תמיד אנחנו צריכים לראות איך "לנסוע" קדימה, ולהגיע אל היעד הבא. האור של הקדושה הוא אין סופי, ועלינו לשאוף להגיע למקום הכי גבוה שיש. חזק חזק ונתחזק!

צפו בווידאו: