שכונת סופרסייד האבלה במיאמי. עטוי בחליפה, ענוד בתג רשמי כיאה למעמדו, מסתובב הרב יוסי הארליג, מרבני ואנשי הדת במשטרה המקומית, המשמש גם כשליח הרבי באזור סמוך, בין עובדי החרום. לעיתים הוא פונה אל זירת האסון. בשבוע וחצי האחרונים, מאז אסון הקריסה במיאמי, הרב הארליג מפצל את רוב שעות יומו בין האתר, בו עובדים יום וליל המחלצים, ובין האזור שבו יושבות המשפחות הממתינות, יהיו שיאמרו באופן נואש, למציאת יקיריהן.

"זו סיטואציה מאוד קשה", אומר הרב הארליג. ניכר שהוא מותש. הוא מסביר למה. "ראשית הגודל הפיזי של הבניין, מסה ענקית של חולות ומלט שמקשה על החילוץ. תנאי עבודה בלתי אופטימלים בלשון המעטה. פרצו כאן להבות, לעיתים יורדים גשמים. יש לחות. פסולת שמצטברת. ובכלל, השהות הארוכה במקום שהוא קבר אחד גדול של עשרות רבות של אנשים - מטלטלת".

בשבת האחרונה, בשעת אחר צהרים, נעצרו מאמצי החיפוש וההצלה. זאת בשל רצון הרשויות להרוס את שאר חלקי הבניין, לפני בוא סערה. הריסת החלק השני של הבניין התרחשה לפועל בערבו של יום ראשון. נכון לשעה זו אותרו 46 גופות בין ההאיסות.

הימים הראשונים היו הקשים ביותר. רבים, ובייחוד בני המשפחות, לא הבינו מה גורם לרשויות לבצע את פעולות החילוץ בצורה כה איטית. "בימים הללו", אומר הרב הארליג, "הדבר היחיד שנדרש מאיתנו לעשות היה לתמוך בבני המשפחות, להיות לצדם. בימים הללו לא היה זמן או מקום להסברים עמוקים. טלט להיות כתף".

מניח תפילין ליהודי בזירת האסון

בדרך כלל, במצבים כאלה, לא נהוג להביא בני משפחות נעדרים לאתר בו ארעה טרגדיה. השבוע זה היה שונה, ואנשי המקצוע במיאמי החליטו לאפשר לבני המשפחה להתקרב אל הבניין הקרוס. איש לא שיער כיצד יגיבו.

"זמן הנסיעה באוטובוס עד אתר האסון", משחזר הרב הארליג שליווה את המשפחות, "היה מתוח מאוד. לא רק אנחנו, אנשי הדת, ליווינו את המשפחות. היו שם גם אנשי הצלה ופסיכולוגים. באתר עצמו הרגשות פרצו. בכיות, חיבוקים, תעקות. היו יהודים שרצו להתפלל קרוב, להניח תפילים, נפתחו".

•

בכל רגע נתון שוהים כ-200 עובדים בזירת האסון, במשמרות של 12 שעות. בפועל, בשל העומס הרגשי, המשמרות לעיתים קצרות יותר. ככל שנקפו הימים הבינו המשפחות שישועה לא תגיע מהמחלצים. הפנימו שהגרוע מכל אירע.

"מי שיודע את היחס שהיה לרבי עם שוטרים ואנשי כבאות והצלה, המעמידים לעיתים את חייהם בסכנה בעבור מישהו אחר, יודע שהיה זה יחס של כבוד. הרבי לימד אותנו שכאשר אנו רואים מישהו סובל עלינו להיות שם בעבורו. וזה התפקיד שלי במקומות שאני פועל בהם".

לסיום מספר הרב הארליג כיצד השפיעה עליו החוויה בזירה המדממת באופן אישי. "רבים שאלו אותי את זה", הוא מהרהר לכמה רגעים. בסוף משיב. "אתה יודע, כשאתה מתעסק בכזו סיטואציה אתה מנסה להיות שקוע בעשייה. אין לך זמן לעצור לחשוב ולעבד את כל מה שראית וחלף מול עיניך. אסור לנו לחשוב על זה. תמיד השאלה שמנקרת היא מה הלאה. כמובן שיש גם רגש, אבל אין לי זמן לשקוע בו. יש לי עבודה ועליי לבצע אותה".