במהלך התוועדות ו' תשרי תשל"ו שיתף הרבי את הקהל בסיפור מדהים על כוחו של נר שבת אחד, ופעולתה של ילדה קטנה.

סיפורה המרתק של הילדה הצעירה, מהווה מוסר השכל עבור כל אחד מאיתנו, וניתן ללמוד ממנו עד כמה יש ביכולתנו לפעול ולהשפיע על הסובבים אותנו.

וזה מה שסיפר הרבי (מעובד):

נר לאחד

נר למאה

בביתה של משפחה אחת בארץ הקודש, גדלה ילדה בת חמש או שש, שלמדה בבית ספר לא-דתי.

יום אחד, נפגשה הילדה הקטנה עם ילדה אחרת, שסיפרה לה על מצוות הדלקת נרות שבת קודש. הילדה סיפרה לה שעל אף שהן עדיין ילדות קטנות, יכולות גם הן מצד חינוך, ומצד שליחות ה', לקיים את מצוות הדלקת נרות ולומר ברכה, ואפילו להוסיף מטבע לצדקה.

על ידי כך, אמרה החברה, הן תקיימנה מצווה ותקבלנה את פני יום השבת.

כאשר שבה הילדה לביתה, סיפרה לאמה את שאמרה לה חברתה והביעה את רצונה להדליק נרות שבת.

האם - שלא קיבלה חינוך יהודי – סירבה בנחרצות לבקשתה.

אם אני לא יודעת מאומה על מצוות הדלקת נרות, אמרה האם, מדוע פתאום שילדה קטנה תעשה סדר חדש בבית ותלמד אותי, מה לעשות?

כדרכם של ילדים קטנים, התחילה הילדה לבכות ולהתחנן לפני האם, "מה אכפת לך? אני לא מבקשת כלום! רק שתתני לי רשות להדליק נרות!" בכתה.

"יש לי כבר פמוט, ואפילו למדתי לומר את הברכות! תני לי רשות, בבקשה!" התחננה הילדה הקטנה לאמה.

כאשר ראתה האם, כי ביתה לא תיתן לה עוד מנוחה, אמרה לה בלית ברירה "את יכולה לעשות מה שברצונך, רק הניחי לי!".

// הנר הראשון

בדרך כלשהי למדה הילדה כי הנר הוא "מוקצה", וכי אין לגעת בו או לכבותו בשבת. מיד לאחר ההדלקה כבר הוזהרו כל בני הבית על ידה, "אסור לגעת בנר! לא להזיז אותו ולא לנשוף עליו, בשום אופן!".

כך דלק נר השבת לראשונה, על שולחן האוכל של המשפחה.

// כל זמן שהנר דולק..

לאחר כמה שבועות, הפסיקו בני המשפחה להדליק את הטלוויזיה כל זמן שהנר דלק...

ככל הנראה הגיעו ההורים למסקנה כי אין זה הגיוני שילדתם הקטנה מסתובבת ומזמרת שזוהי שבת קודש, הנר דולק על השולחן, וברקע מרצד מסך הטלויזיה. לכן, הגיעו למסקנה – כל זמן שידלק הנר תישאר הטלוויזיה מכובה.

בפעם הבאה, כאשר צלצל הטלפון, חשו ההורים אי-נעימות ובחרו שלא לענות לצלצול כל עוד הנר דולק.

// גם אמא מדליקה נרות!

באחד השבועות הבאים חשבה לעצמה האם: זה הרי מוזר. כל מי שנכנס הביתה - שכן או חברה - רואה שבבית דולק נר אחד, ושהבת הקטנה מלאה שמחה על נר של שבת ומספרת שזהו נר קדוש ויום קדוש. ולמרות זאת – הרהרה האם - אני עצמי לא מדליקה נר שבת, ונשארת להסתובב בבגדים של יום חול... זה לא מתקבל על הדעת!

עמדה והחליטה: יהי מה, גם היא תדליק נרות!

כשהחלה להדליק נרות, שוב לא הייתה מסוגלת לגשת אל הכיריים, להדליק את האש. הן זה עתה הדליקה נר של שבת קודש ואמרה ברכה על כך שזוהי אכן שבת קודש..

אם כך, כיצד תיגש לאחר מכן להכין ארוחת ערב, להדליק או לכבות את האש? הרי אי אפשר לאכול תבשילים קרים!

החלה האם אפוא להכין מאכלי שבת, ואפילו צ'ולנט! וכך הייתה השפעה להדלקת הנר גם על הסעודה שלמחרת...

קרדיט תמונות: shutterstock