בימי גלותו, לא ידע עם ישראל מנוחה. קהילות מפוארות התפרקו עקב גזירות גירוש, פוגרומים ופרעות אילצו יהודים לעזוב את מולדתם ולחפש להם ארץ אחרת, כל התיישבות יהודית הייתה עראית ובלתי בטוחה. יהודים התגורר בבתיהם "עד שיקרה משהו".

המציאות העצובה הזו, גרמה לכך שכמעט ולא ניתן למצוא בעולם קהילה יהודית שנותרה על מקומה למשך זמן ארוך במיוחד, ובודאי שלא למשך אלפי שנים. אבל כמובן, יש יוצאים מן הכלל, והאי ג'רבה שבתוניסיה הוא אחד מהם.

 בית הכנסת העתיק 'אל-גריבה' שבאי ג'רבה | צילום: Jess Kraft/Shutterstock

// האי ג'רבה

האי ג'רבה, שוכן לחוף ימה של תוניסיה, בדרום המדינה. באי שטחי חקלאות רבים, עליהם מגדלים חיטים, רימונים, תאנים ועוד.

שתי קהילות יהודיות התגוררו באי בימיו המפוארים. האחת התגוררה באזור שכונה 'חארה אל כבירה', כלומר, הכפר הגדול. השניה, התגוררה באזור אחר שקיבל את הכינוי 'ארה אל זגירה', שפירושו - הכפר הקטן.

שתי הקהילות הגיעו בזמנים שונים, ובעוד הקהילה השניה מייחסת את עצמה לקבוצת כהנים שעלתה לאי לאחר חורבן בית ראשון, טוענת הקהילה הראשונה לזכות ראשונים ובפי זקניה מסורת המספרת כי אבותיהם ירדו לג'רבה עוד בימיו של המלך שלמה.

יהודים בג'רבה. כיום | צילום: Andrzej Lisowski Travel/Shutterstock

// יראת שמיים מפורסמת

על יראת השמיים הגדולה של בני ג'רבה יכולה ללמד ההתנגדות העזה שהביעו תושביה, כאשר ניסו אנשי ההשכלה לפתוח באי בית ספר שילמד גם לימודי חול ברוח ההשכלה. בעוד ברחבי תוניס ומדינות האזור הצליחו המשכילים לייסד בתי ספר רבים שכאלו, בג'רבה הם נתקלו בהתנגדות חריפה מצד רבני האי והקהילה היהודית שעמדו על משמר הדת.

ה'תלמוד תורה' בג'רבה. כיום | צילום: MILNER MOSHE/לע"מ

// קללת עזרא

כפי שכבר סופר, אבותיהם של בני אחת הקהילות היהודיות בג'רבה היו כהנים שירדו לאי לאחר חורבן בית ראשון. ומה עושים בברכת כהנים, כאשר כל הקהל מורכב מכהנים? המנהג בימי החג בג'רבה היה, שבשעת ברכת כהנים נעמד כל הקהל סביב קירות בית הכנסת, נושא את כפיו כלפי הקירות ומברך – כשהם מכוונים על יהודי העיר שמחוץ לבית הכנסת..

אחד הסיפורים המפורסמים ש"זכה" לו האי ג'רבה, טוען כי בשעה שעלה עזרא מבבל לארץ הקודש, ביקש מהלווים שהתגוררו באי להצטרף אליו כדי שיוכלו לעבוד את עבודתם בבית המקדש. הלווים המקומיים סירבו, ועזרא שכעס עליהם, קיללם בכל שלא ישלימו את שנתם. אכן, לווים רבים נפטרו באותה השנה והנותרים, שהבינו כי כלתה אליהם הרעה, נמלטו לארץ הקודש.

מאז ועד היום, נזהרו הלוויים שלא להתגורר באי ג'רבה למשך זמן ממושך, מפחד קללתו של עזרא הסופר.

אף שבשנים האחרונות התדלדלה מאוד אוכלוסיית היהודים שבאי, עדיין נותרה בה קהילה פעילה תחתיה פועלים בתי כנסתם וישיבות.