זקן ושבע ימים היה רבי חיים אבולעפיה, כאשר הגיע שליחו של דאהר אל־עומר לביתו. כבר שנים ארוכות שהוא מתגורר בעיר איזמיר שבטורקיה, ועומד בראשה של אחת הקהילות היהודיות החשובות בעולם כולו.

דווקא לכן, היה המסר שהעביר השליח מפתיע כל כך. 

// רבי חיים אבולעפיה

רבי חיים נולד עשרות שנים קודם לכן, בחברון שבארץ הקודש. במשך שנות ילדותו ונערותו גדל בתורה והפך תלמיד חכם מופלג ששמו יוצא למרחוק. לימים, ביקשו אנשי חברון מרבי חיים כי יצא למסע איסוף כספים בחוצה־לארץ, עבור חיזוק היישוב היהודי בארץ הקדושה.

איזמיר, טורקיה | צילום: shutterstock

רבי חיים נענה לבקשת אחיו, שנזקקו לעזרה כספית באופן דחוף. הוא יצא למסע התרמות בקרב קהילות יהודיות ברחבי העולם, במהלכו הגיע גם לאיזמיר שבטורקיה. באיזמיר, בה התקיימה קהילה יהודית מפוארת הבינו עד מהרה את גדולתו של ה'שליח מארץ ישראל' וביקשו למנותו עליהם כרב. רבי חיים קיבל את התפקיד, והאריך ימים על ממלכתו במשך עשרות שנים.

זמן קצר לאחר הגעת המכתב לביתו של רבי חיים שבאיזמיר, סערו הרוחות בכל העיר. במכתב, הציע דאהר אל־עומר ששלט על אזור הגליל לרב הישיש הצעה מפתיעה במיוחד.

// ההצעה המפתיעה

טבריה. כיום | צילום: shutterstock

לא רבים האמינו שהרב יאות לקבל עליו את ההצעה. אבל המציאות טפחה על פני כולם. הרב הישיש אזר עוז והשיב לשליט הגליל בחיוב. הוא מוכן לקבל עליו את ההצעה.

ההלם בקרב בני קהילת איזמיר היה גדול. קשה הייתה עליהם הפרידה מרבם הנערץ אך את דעתו לא היה ניתן להשיב.

// היישוב מתחדש

אחת הסיבות העיקריות שעודדה את הרב אבולעפיה לחלץ חושים למען העיר החרבה, הייתה העובדה שרבה האחרון של העיר בטרם נהרסה היה סבו, שנקרא גם הוא רבי חיים אבולעפיה. הייתה בכך מעין סגירת מעגל.

טבריה. כיום | צילום: shutterstock

על גדות הכנרת קמה קהילה יהודית לתפארת. הרב אבולעפיה ותלמידיו החלו לשקם את ההריסות וליישב את חורבות היישוב העתיק. בתי כנסת הוקמו, בתים ייושבו ומוסדות ציבוריים נוסדו בקול רמה. גוה השחוח של טבריה העיר, החל מזדקף קמעה קמעה.

// מכתב אזהרה

מספר שנים עברו, וסיפורנו מקבל תפנית נוספת, שוב, בעטיו של מכתב המגיע לביתו של הרב אבולעפיה.

במכתב, מזהירים עסקני העיר דמשק את היישוב היהודי המתחדש בטבריה, מפני מושל דמשק ששם פעמיו לעבר עירם. בקרוב, הזהירו העסקנים, עתיד מושל דמשק לעלות על העיר בראש צבא גדול. חושו והמלטו על נפשותיכם!
רבי חיים אבולעפיה שמע את הבשורה, אך לא הסכים להימלט בשום אופן. עלינו לעמוד לצידו של המושל דאהר ולהלחם נגד מושל דמשק וצבאו - הבהיר לתלמידיו.

הרב אבולעפיה מיהר להזהיר את דאהר מפני תוכניותיו של מושל דמשק, אך דאהר לא נאות להאמין. גם כאשר הגיעה אגרת אזהרה שניה מדמשק, לא הסכים דאהר לקבל את השמועות והמשיך להמתין בשאננות להתפתחויות.

חתימתו של רבי חיים אבולעפיה זצ"ל

// הפגזים לא פוגעים

רק כאשר עמד מושל דמשק עם צבאו בשערי טבריה, הבין דאהר כי אכן מדובר בעסק רציני. מטח של כדורי־ברזל הומטר על העיר באמצעות תותחים רבי עוצמה, וגרם לפחד עצום בקרב תושביה. צבאו של דאהר עמד מאחורי חומות העיר והמתין בחרדה לבאות. לו יכבוש מושל דמשק את טבריה, יפיל הוא את דאהר מכיסאו ויביא את הקץ על שלטונו. האימה הייתה גדולה בקרב מחנה דאהר.

אלא שמשהו עבד שלא כמו בתוכנית. מאות כדורי־הברזל שהומטרו לעבר העיר לא הצליחו להגיע אליה ולפגוע ביושביה. רובם נפל ושקע במימיה של הכנרת, ומיעוטם שהגיע לעיר לא גרם אף נזק – לא לאדם ולא לרכוש. ויהיה לפלא.

 צילום: shutterstock

בראותו שהתותחים אינם מצליחים לפעול מאומה, החליט מושל דמשק לנסות לכבוש את העיר באמצעים אחרים. סולמות הונחו על גבי החומות, מנהרות נחפרו תחת הכניסה לעיר, תרגילי הסחה שונים הופעלו, אך דבר לא הועיל. העיר לא הראתה סימני כניעה, ונסיונותיו של מושל דמשק עלו בתוהו.

// פורים טבריה

בתום תקופה של נסיונות, הוכרח מושל דמשק לשוב על עקבותיו ולעזוב את טבריה. צבאו הגדול נסוג בחזרה ובעיר פנימה שררה שמחה וצהלה. יום חג הפך היום להיות, ופלא הנצחון נזכר לעוד שנים רבות. גם המושל דאהר אל־עומר שהבין כי קדושתו של הרב אבולעפיה היא זו ששמרה על העיר, ועתה גדלה הערכתו אליו עוד יותר משהייתה.

לזכר נס ההצלה, קבעו יהודי טבריה יום חג, לאות ולזכרון על הנס שאירע להם – ומני אז נקרא יום ד' בכסלו בשם 'פורים טבריה'.