מנדי ברגר
|
יום כ"ד תמוז ה׳תשפ״א
04.07.2021
תמונת השבוע שלי: גנרל הבשר של רוסיה / הרב שייע דייטש
תמונת השבוע שלי: גנרל הבשר. תאריך: יום שלישי כ' בתמוז ה'תשפ"א. מיקום: אולם האירועים במתחם הגולף של מוסקבה • הרב שייע דייטש משלוחי הרבי במוסקבה מגיש טור אישי סביב התמונה המיוחדת שבחר השבוע
"הצבא צועד על קיבתו", היא אמרה מפורסמת המיוחסת לנפוליאון בונפרטה, ועדיין תקפה ללא ספק, בכל צבא, בכל מוסד ובית. אך מה שבטוח הוא, שיהדות רוסיה צועדת על אוכל כשר בכלל, ובמיוחד על בשר כשר. מה מאוד שמחתי להשתתף השבוע בחגיגת יום הולדתו של חלוץ הבשר הכשר ברוסיה, כאשר בין אמירת 'לחיים' אחד למשנהו וטעימות בשריים שונים ומגוונים, התברר לי שממש בימים אלו, מלאו שלושים שנה בדיוק למהפכת הבשר הכשר ברוסיה, שהגיעה לאספקה של מאות טונות בשר איכותי ביותר וכשר למהדרין מן המהדרין, מדי חודש בחודשו.
"איך כל זה התחיל?" שאלתי את 'גנרל הבשר' הכשר של רוסיה, מיד כשסיימנו את תפילת ערבית, ומצאתי את בעל השמחה פנוי לכמה דקות של שיחה רגועה, עד שהאורחים יתארגנו בחזרה למקומותיהם באולם היפה להמשך ההתוועדות המיוחדת. הוא העלה חיוך רחב, החליק את ידו הימנית על זקנו העבות היורד על פי מידותיו, נתן מבט אל-על, היטיב את משקפיו והחל בסיפורו.
"יום אחד אני רואה מחלון משרדי שבקומת הקרקע של המפעל, מכונית ז'יגולי מקרטעת עוצרת בחזית הבניין. ממנה יוצא איש חסון ובעל זקן הדור, לבוש בחולצה לבנה ומכנסיים שחורים, ועל ראשו מגבעת שחורה גדולה. הבנתי מיד שהוא יהודי, אבל לא הבנתי מדוע הוא הגיע לכאן. ועוד יותר לא הבנתי, איך עשה את הנסיעה ברכב ישן-נושן כזה, שגלגלו הקדמי מצד אחד התפרק ויצא ממקומו כמה שניות לאחר שעצר. חשבתי רק לעצמי, איזה נס התרחש לו, שכל זה לא קרה לו באמצע הנהיגה. מיד הרמתי טלפון אל מנהל המוסך הממשלתי באזור, וביקשתי שיגיע בדחיפות לסדר את הרכב, ואכן המכונית תוקנה במקצועיות מרבית, כולל החלפת חלקים יקרים..." חיים-ניסן ידידי עצר לכמה שניות, הביט בי באהבה ואמר: "אתה צריך להבין, שכל זה, היה בתקופה שונה לגמרי מהיום, הייתי אז סגן מנהל של כמה מפעלי בשר באזור, עם יותר מעשרים אלף עובדים, ורק בהמשך, בתקופת הפרסטרויקה, כבר קניתי את המפעל והפכתי להיות בעליו. אבל לפני כן, כל שינוי גרר אחריו תגובות לא פשוטות, עד שראש הקג"ב בעצמו טלפן כדי לברר מה הסיפור עם הרב היהודי שהגיע לשחוט במפעל…".
אני מבין שהרבה אני לא מבין, ולא יכול לתאר לעצמי את מה שבאמת קרה באותן שנים, מתקופה לא כל-כך רחוקה, הרי אני בעצמי מכיר את בעל יום-ההולדת כבר כעשרים שנה, רואה מקרוב את התקרבותו המתמדת באידישקייט וחסידישקייט, כשיחד עם הזקן שהצמיח, הוא חיתן את ילדיו בשידוכים נפלאים והיום הוא זוכה לרוות נחת חסידי מצאצאיו שלומדים כאן בחיידר. ואכן, לצדם של בני המשפחה, ידידיו הרבים ובהם גם השוחט הראשון אצלו, ישבתי לצדם של שני ה'מחותנים' החשובים שלו: בן-דודי רב העיר פערם השליח הרב שניאור זלמן דייטש, שבוגרת בית הספר אור אבנר אצלו בעיר השתדכה עם הבן החשוב אלכסנדר, ור' יצחק וולדרסקי תלמידו של ידידי רב העיר קאזאן הרב יצחק גורליק, שהשתדך עם בתו, וכהכרת הטוב הוזמנו שניהם, והם אכן הגיעו בטיסות באותו יום והתייצבו להתוועדות זו.
"לא הבנתי מה זה בשר כשר ומה זו שחיטה יהודית, אבל לא יכולתי לסרב לבקשתו של האורח היהודי, שיותר מה שדיבר בפיו, דיברו אלי שתי עיניו החזקות שהפטנו אותי. הוא הסביר לי כי יהודי רוסיה זקוקים לבשר כשר, וכיוון ששמע שכאן במפעל אפשר לנסות לעשות זאת, לכן עשה את הדרך היום ממוסקבה אליי. קראתי לעוזר שלי והוריתי לו להכניס את הרב היהודי פנימה ולאפשר לו לשחוט. לא עוברת שעה קלה, ושוב אני רואה מבעד לחלון כי דבר-מה מתרחש למטה. עשרות עובדים מפגינים מולי, במחאה על כי אינם מוכנים לעבוד עם היהודי הזה ולתת לו לשחוט. נקראתי בדחיפות לראות את הבלגן והדם שלכלך וזרם במקום השחיטה, הרגעתי את האנשים, החזרתי אותם אל מקומות העבודה, והצלחתי אף להשתיק את הטלפונים הנזעמים שקיבלתי בהמשך מהממונים עליי במשרדים ממשלתיים שונים. אך מתוך מאה שוורים ששחט היהודי באותו יום, רק אחד יצא גלאט כשר, ובנוסף שני שוורים נוספים יצאו כשרים…"
"כעבור כמה שנים, בהן התנהלה השחיטה על מי מנוחות ובשורות הבשר הכשר והאיכותי התפשטה בכל רוסיה, נקלעתי לתקופה כלכלית קשה ביותר. באתי אליו ללשכתו, אל השוחט הרב יצחק קוגן הצדיק, שאת לימוד השחיטה שלו החל שנים לפני זה עוד בעיר לנינגרד, כשהבין שבכך יציל ילדים יהודים שיוכלו לאכול קצת בשר כשר ובהמשך, באמצעות המפעל שלי הכין בשר כשר יחד עם צוות שוחטים לכל רוסיה. לאחר ששמע על מצבי העגום, הוא הציע לי לכתוב מכתב בקשה וברכה מהרבי. אני לוקח דף ועט ורוצה לכתוב, אך הרב קוגן שואל אותי אם טבלתי במקווה. לראשונה בחיי הלכתי לטבול, אני חוזר, כותב, ולפתע הדלת נפתחת ובפתחה עומד הרב הראשי שליט"א. הרב קוגן אומר לי 'תן לרב את המכתב'. בלי תכנון מראש, הוא לוקח כרך אחד של ספר 'אגרות קודש' מהרבי, פותח ומכניס את המכתב, פותח שוב ומתחיל לקרוא מה שכתוב במכתב הראשון בדף שנפתח: 'בנוגע לשאלתך, הרי יש לידך כהן ושוחט, ועליך לעשות כל מה שיאמר לך…'! יותר מזה לא הייתי צריך, הרי השוחט הרב קוגן הוא גם כהן, אקשיב לו, אעזור לו בהפצת הבשר והעופות הכשרים, ובע"ה הכל יסתדר".
"איך כל זה התחיל?" שאלתי את 'גנרל הבשר' הכשר של רוסיה, מיד כשסיימנו את תפילת ערבית, ומצאתי את בעל השמחה פנוי לכמה דקות של שיחה רגועה, עד שהאורחים יתארגנו בחזרה למקומותיהם באולם היפה להמשך ההתוועדות המיוחדת. הוא העלה חיוך רחב, החליק את ידו הימנית על זקנו העבות היורד על פי מידותיו, נתן מבט אל-על, היטיב את משקפיו והחל בסיפורו.
"יום אחד אני רואה מחלון משרדי שבקומת הקרקע של המפעל, מכונית ז'יגולי מקרטעת עוצרת בחזית הבניין. ממנה יוצא איש חסון ובעל זקן הדור, לבוש בחולצה לבנה ומכנסיים שחורים, ועל ראשו מגבעת שחורה גדולה. הבנתי מיד שהוא יהודי, אבל לא הבנתי מדוע הוא הגיע לכאן. ועוד יותר לא הבנתי, איך עשה את הנסיעה ברכב ישן-נושן כזה, שגלגלו הקדמי מצד אחד התפרק ויצא ממקומו כמה שניות לאחר שעצר. חשבתי רק לעצמי, איזה נס התרחש לו, שכל זה לא קרה לו באמצע הנהיגה. מיד הרמתי טלפון אל מנהל המוסך הממשלתי באזור, וביקשתי שיגיע בדחיפות לסדר את הרכב, ואכן המכונית תוקנה במקצועיות מרבית, כולל החלפת חלקים יקרים..." חיים-ניסן ידידי עצר לכמה שניות, הביט בי באהבה ואמר: "אתה צריך להבין, שכל זה, היה בתקופה שונה לגמרי מהיום, הייתי אז סגן מנהל של כמה מפעלי בשר באזור, עם יותר מעשרים אלף עובדים, ורק בהמשך, בתקופת הפרסטרויקה, כבר קניתי את המפעל והפכתי להיות בעליו. אבל לפני כן, כל שינוי גרר אחריו תגובות לא פשוטות, עד שראש הקג"ב בעצמו טלפן כדי לברר מה הסיפור עם הרב היהודי שהגיע לשחוט במפעל…".
אני מבין שהרבה אני לא מבין, ולא יכול לתאר לעצמי את מה שבאמת קרה באותן שנים, מתקופה לא כל-כך רחוקה, הרי אני בעצמי מכיר את בעל יום-ההולדת כבר כעשרים שנה, רואה מקרוב את התקרבותו המתמדת באידישקייט וחסידישקייט, כשיחד עם הזקן שהצמיח, הוא חיתן את ילדיו בשידוכים נפלאים והיום הוא זוכה לרוות נחת חסידי מצאצאיו שלומדים כאן בחיידר. ואכן, לצדם של בני המשפחה, ידידיו הרבים ובהם גם השוחט הראשון אצלו, ישבתי לצדם של שני ה'מחותנים' החשובים שלו: בן-דודי רב העיר פערם השליח הרב שניאור זלמן דייטש, שבוגרת בית הספר אור אבנר אצלו בעיר השתדכה עם הבן החשוב אלכסנדר, ור' יצחק וולדרסקי תלמידו של ידידי רב העיר קאזאן הרב יצחק גורליק, שהשתדך עם בתו, וכהכרת הטוב הוזמנו שניהם, והם אכן הגיעו בטיסות באותו יום והתייצבו להתוועדות זו.
"לא הבנתי מה זה בשר כשר ומה זו שחיטה יהודית, אבל לא יכולתי לסרב לבקשתו של האורח היהודי, שיותר מה שדיבר בפיו, דיברו אלי שתי עיניו החזקות שהפטנו אותי. הוא הסביר לי כי יהודי רוסיה זקוקים לבשר כשר, וכיוון ששמע שכאן במפעל אפשר לנסות לעשות זאת, לכן עשה את הדרך היום ממוסקבה אליי. קראתי לעוזר שלי והוריתי לו להכניס את הרב היהודי פנימה ולאפשר לו לשחוט. לא עוברת שעה קלה, ושוב אני רואה מבעד לחלון כי דבר-מה מתרחש למטה. עשרות עובדים מפגינים מולי, במחאה על כי אינם מוכנים לעבוד עם היהודי הזה ולתת לו לשחוט. נקראתי בדחיפות לראות את הבלגן והדם שלכלך וזרם במקום השחיטה, הרגעתי את האנשים, החזרתי אותם אל מקומות העבודה, והצלחתי אף להשתיק את הטלפונים הנזעמים שקיבלתי בהמשך מהממונים עליי במשרדים ממשלתיים שונים. אך מתוך מאה שוורים ששחט היהודי באותו יום, רק אחד יצא גלאט כשר, ובנוסף שני שוורים נוספים יצאו כשרים…"
"כעבור כמה שנים, בהן התנהלה השחיטה על מי מנוחות ובשורות הבשר הכשר והאיכותי התפשטה בכל רוסיה, נקלעתי לתקופה כלכלית קשה ביותר. באתי אליו ללשכתו, אל השוחט הרב יצחק קוגן הצדיק, שאת לימוד השחיטה שלו החל שנים לפני זה עוד בעיר לנינגרד, כשהבין שבכך יציל ילדים יהודים שיוכלו לאכול קצת בשר כשר ובהמשך, באמצעות המפעל שלי הכין בשר כשר יחד עם צוות שוחטים לכל רוסיה. לאחר ששמע על מצבי העגום, הוא הציע לי לכתוב מכתב בקשה וברכה מהרבי. אני לוקח דף ועט ורוצה לכתוב, אך הרב קוגן שואל אותי אם טבלתי במקווה. לראשונה בחיי הלכתי לטבול, אני חוזר, כותב, ולפתע הדלת נפתחת ובפתחה עומד הרב הראשי שליט"א. הרב קוגן אומר לי 'תן לרב את המכתב'. בלי תכנון מראש, הוא לוקח כרך אחד של ספר 'אגרות קודש' מהרבי, פותח ומכניס את המכתב, פותח שוב ומתחיל לקרוא מה שכתוב במכתב הראשון בדף שנפתח: 'בנוגע לשאלתך, הרי יש לידך כהן ושוחט, ועליך לעשות כל מה שיאמר לך…'! יותר מזה לא הייתי צריך, הרי השוחט הרב קוגן הוא גם כהן, אקשיב לו, אעזור לו בהפצת הבשר והעופות הכשרים, ובע"ה הכל יסתדר".
אני עומד פעור פה, מביט בו בלא מילים, בדיוק אחד מנכדיו יוצא וניגש אליו, אל הסבא האהוב ר' חיים-ניסן באייאר הנכבד. הוא מניח את ידיו על ראש הנכד ואומר לי: "נו, ראה את הילדים המתוקים האלו שב"ה זכיתי, ראה פה את ברכת הרבי שלנו, המתגשמת יום-יום בגשמיות וברוחניות" ושנינו שמחים ונרגשים, פונים חזרה להיכנס פנימה, כשאני מכבד את חתנו ר' יצחק, להקריא את אגרת הברכה ששיגר הרב הראשי שנבצר ממנו להשתתף אישית, עקב נסיעה שתוכננה מראש, וזכיתי ששיגר איתי את המתנה המכובדת של סט חומשים בתרגום לרוסית יחד עם ברכתו. אני אישית, הענקתי לו דגם יוקרתי של "מרכז החסד היהודי שערי צדק" במוסקבה, כהוקרה והערכה עמוקה, על השתתפותו הקבועה בתמיכה במעשי הצדקה והחסד הרבים למען יהודי מוסקבה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
