בשבוע שעבר הזכרתי בטור זה, במסגרת סיפור ימי חייו של הרב אליעזר זילבר, את הקבלת פנים ה'לא סימפטית' שערכו אינשי דלא מעלי לחסידי חב"ד שצעדו בתהלוכה לעבר שכונת וויליאמסבורג.

העירוני כמה שהמקרה לא קרה בשמחת תורה כפי שכתבתי, אלא בתהלוכת שביעי של פסח והצדק עמהם שכן המנהג היה אז שבשבועות היו צועדים בשליחות הרבי לבארא פארק ובשביעי של פסח לוויליאמסבורג ואילו בליל שמחת תורה היו צועדים לבתי כנסת קרובים כדי להספיק לחזור להתוועדות הרבי.

לאחר ההתקפה נגד הצועדים שינו את מסלולי ההליכה של התהלוכה ומאז היו הולכים גם בשביעי של פסח לבארא פארק ולשכונות נוספות.

•

בנו של הרב אליעזר, השליח הנודע הרב אברהם חיים זילבר משכונת 'מרום כנען' בצפת, זוכר את ימי ילדותו בויליאמסבורג ובעיקר בשכונת סי גייט שאליה עקרה משפחתו שהיותו בגיל שלש.

עשר שנים התגורר הילד אברהם חיים בסי גייט וצעד אחר צעד התקדם בלווית אביו אל תוככי חסידות חב"ד, כשעיקר ההתקדמות נעשתה כאשר התקרב לשנת הבר מצוה שלו.

בערב יום כיפור שנת תשמ"ז באו האב והבן אל הרבי וקיבלו לעקח. באותה עת החליט האב הרב זילבר והבן שאם הצדיק הגדול ביותר שהם מכירים מתפלל בנוסח "תהילת ה'", אף הם יעברו להתפלל באותו נוסח וכך החלו להתפלל בסידורים החב"דיים תוך שהם מקפידים להחזיק באמתחתם את סידורי 'תהלת ה'' שלא היו מצויים בבית הכנסת שלהם. 

מאוחר יותר בקיץ תשמ"ז השתתף הבן אברהם חיים בליווי אביו, ביחידות לחתני בר מצוה ואף קיבל מכתב מהרבי לקראת הבר מצוה שלו.

בסי גייט ישנו בית הבראה של חסידי סאטמר בשם "ביקור חולים" שבו היו שוהים אנשים ובני משפחותיהם לאחר ניתוחים וטיפולים רפואיים הדורשים מנוחה וסיעוד. במקום זה היה בית כנסת פעיל והרב אליעזר זילבר היה משמש שם כשליח ציבור וכבעל קורא במשך שנים. כשבנו אברהם חיים, הגיע לגיל מצוות המשיך במסורת אביו והיה הוא הקורא בתורה בשבתות ובמועדים.

בחודש תשרי תשמ"ח עברה אשתו של המשפיע הדגול רבי ראובן דונין טיפולים רפואיים בארה"ב ולשם הבראה היא שהתה יחד עם בעלה באותו בית הבראה האמור בשכונת סי גייט. הרב דונין שהה שם בימי הסוכות והיה מדוכדך ביותר מהעובדה שבמרחק לא רב ב-770 מתנהלים ימי החודש השביעי במלוא עוזם ואילו הוא יושב מבודד בין אנשים שאינו מכירם ואף הם לא הכירוהו, לא אותו ולא את אורח חייו החסידיים.

ביום טוב ראשון של סוכות, שם לב כי בני משפחת זילבר מתפללים בסידור 'תהילת ה''. הוא שאל אותם לפשר הדבר והם אמרו לו כי הם מחוברים לרבי ולחסידי חב"ד. רבי ראובן שאלם: "ומה עם התוועדות חסידית בחג הסוכות?". כשהוא הביע את משאלתו להתוועד ב'ביקור חולים', נענה מיד הרב זילבר והכין לו התוועדות מכובדת כבר למחרת אחה"צ בסוכתו והזמין אליה שכנים חרדים דוברי עברית. בשבת חוה"מ כבר נערכה התוועדות נוספת בסוכת משפחת זילבר, והסוכה היתה צפופה והתקשתה להכיל את כמות האנשים שבאו לשמוע דברי חסידות.

ההתוועדויות שלא פסקו והמשיכו הלאה הביאו לתפנית עמוקה גם אצל הרב זילבר וגם אצל בנו. הוא דיבר אליהם ישירות לנשמתם בדיבור האמיתי והנוקב שלו וכשקלט שבני משפחת זילבר הם 'כלים' לקבלה, הוא השקיע בהם את כל אונו ואכן הדברים פעלו את פעולתם.

התוועדויות אלו היו ישועה והצלה להרב דונין שמצא סוף סוף אנשים עמם יוכל לשוחח בשפתו, אך לא פחות מכך הם פעלו שינוי עצום אצל משפחת זילבר. באחד הימים ביקש מהם הרב דונין את הספר "לקוטי תורה" והוא התאכזב לשמוע שאין הספר מצוי אצלם. כמובן שהם קיבלו ממנו נזיפה על כך ועוד בימי חול המועד רץ הרב זילבר לרכוש לו ספרי חב"ד הבסיסיים וביניהם את ספר המנהגים של חב"ד.

ספר זה של מנהגי חב"ד היה משמעותי ביותר להרב זילבר הן בהיותו נכד להרב חיים נאה שעסק רבות במנהגי חב"ד והן מחמת היותו הוא בעצמו איש שעסק בדקדוקי מנהגים לקיימם לפרטם. מאז שרכש ספר זה החל מנהגי חב"ד להיות בני בית אצל משפחת זילבר אחד לאחד.

שנה לאחר מכן הגיע לאותו בית הבראה, הרב מנחם בן ציון וילהלם ע"ה מראשי ישיבת תורת אמת בירושלים, שחלה והוצרך לטוס לארה"ב לצורך ריפויו ולאחר מכן נדרש להבריא ולהחלים. כשראה הרב וילהלם את הנער אברהם חיים זילבר המתקרב לחב"ד הזמין אותו לחדרו ומסר לו שיעור בתניא וחייו של הנער החלו להשתנות מקצה אל קצה. 

לדאבון לב, מצבו של הרב וילהלם החמיר ולאחר כשנה  בשנת תש"נ. חזר שוב לאותו בית הבראה ושוב השפיע רבות על משפחת זילבר ובפרט על הבחור הת' אברהם חיים להטמיע בהם את תורת חב"ד וההתקשרות לרבי. הוא קבע שיעור קבוע בלימוד התניא עם הת' אברהם חיים מידי שבת בשבתו, לימוד שהיה חדש לנער לגמרי, בו הספיקו ללמוד יסודות רבים בחסידות. בנוסף התוועד עמו רבות במהלך השנה והיה דוחק בו לנסוע לרבי בכל עת מצוא.

פעילותו של הרב וילהלם ע"ה עשתה את שלה ובעקבות השתדלותו עבר הת' אברהם חיים בקיץ תש"נ ללמוד בישיבת אהלי תורה שם נהפך לתמים מן המנין.

אביו, שהרבי אמנם היה עבורו קודש קודשים, עדיין חשש מהתפנית החדה, שבנו יחידו ילמד בישיבת חב"ד וייצא לרחובות העיר לעשות 'מבצעים'... הוא התנה את כניסת בנו ל'תומכי תמימים' בכך שיגש לרבי ויבקש ברכה להצלחה בלימוד התורה.

הבן אכן נסע לרבי בעת חלוקת הדולרים ביום ראשון שלפני תחילת זמן אלול וסיפר לרבי שהתקבל לישיבת 'אהלי תורה' והוא מבקש ברכה להצלחה בלימוד. הרבי חייך ואמר "אמן. בקרוב ממש".

יש לציין שבשנה הראשונה, נבחן הנער באהלי תורה על כל מס' גיטין בע"פ. היה זה מבצע של המנהל הרב זושא ווילהעלם שי' לכבוד שנת הצדי"ק (צ' דף), וברכתו של הרבי התקיימה "בקרוב ממש".

באותה עת מסר המשפיע הרב פיניע קארף (שהסתלק השבוע לבית עולמו) שיעור תניא לתמימים מידי יום, והתוועד איתם בתדירות, דבר שהשפיע עמוקות על עיצוב דמותו הרוחנית של הנער שזה עתה הגיע מישיבות של 'פוילין'.

בהמשך הוזמן הר' פיניע קארף לסי גייט בי"ט כסלו תשנ"ב, שם ערך הרב זילבר התוועדות רבתי לתושבי השכונה, בשיתוף עם השליח הרב חיים בריקמן יבלחט"א. ובהמשך הזמין לסי גייט דמויות חסידיות מוכרות כמו את הרב משה יעקב וואלבערג ואת החוזר הרב יואל כהן. ועשרות מיהודי השכונה זכו בזכות פועלו להתבשם ממעיינות החסידות.   

בתמונות למטה: הרב קארף ז"ל בהתוועדות בסיגייט.