באחת ההרצאות של מרצה מבריק במיוחד, המרצה הרים שטר כחלחל של 200 שקלים ושאל בקול-  "מי רוצה את השטר?"

הקהל הנבוך זז באי נוחות על כסאותיו, ורק כמה אמיצים הרימו את היד.

המרצה לא נראה מרוצה, ושאל בקול גבוה יותר: "חברים, תתעוררו, מי רוצה את השטר?"

עוד כמה ידיים הונפו בקהל, אך המרצה לא נרגע.

"זה לא מספיק לי. אני לא מבין אתכם", אמר ושוב שאל, "מי רוצה את השטר?"

אחד הנוכחים קם מהכיסא, ניגש אל המרצה ולקח את השטר. "הו!" חייך המרצה. "אתה באמת רוצה את השטר".

•

כאשר ניגשים לטור על התרמות, הנושא הראשון שחייבים לגשת אליו הוא הביטחון להתרים.

אני שומע סביבי בלי הפסקה אנשים שחיים ב"תרצת נפוצה". כל הזמן הם ימצאו את הסיבה בגללה לא תורמים להם.

בגלל שהם בית חב"ד קטן מידי/ גדול מידי, בגלל שהקהילה שלהם מדי קרובה אליהם/ רחוקה מהם, בגלל שלאנשים בעיר אין כסף/ תורמים להרבה מוסדות אחרים.

המשותף לכל אלה הוא שהם לא מבינים את הכלל הכי גדול בהתרמות, ובכלל בחיים: אם אתה רוצה משהו- תיקח אותו.

הרבה אנשים הולכים סחור וסחור, משמרים קשרים, נותנים את כל כולם לקהל שלהם, אבל כשזה מגיע לתרומה- הם מפחדים לקחת.

מי מונע ממך להרים קמפיין גדול או קטן, ולהתרים את הקהילה שלך?

הם אוהבים אותך, רוצים לתת לך, רוצים להיות חלק משמעותי יותר בבית חב"ד אליו הם קשורים.. אבל אתה חייב לבקש

איך להתרים ואיך לבנות קמפיין? על הכל נדבר בטור שלנו.

אבל בואו נעשה הסכם - לפני הכל, לא משנה באיזו דרך, יש לך את הזכות להתרים.

נעים להכיר. שמי אלישע ברוצקי, מייסד וחברת בעלים של חברת קיפדונר טלמרקטינג לעמותות.

בטור הזה אני לא אדבר על תיאוריות, ולא אספר סיפורים, אלא בעיקר אחשוף אתכם לסודות מריצפת ההתרמה - את הדרכים האמיתיות והמעשיות באמת שבהם אפשר להביא כסף לעמותות.

יש לכם נושא שמעניין אתכם במיוחד? דברו איתי במייל [email protected].