לא ביום אחד השתלטו המתיישבים החדשים על אדמת ארצות הברית. במשך שנים רבות נגסו תושביה של ארצות הברית הצעירה בשטחים הפראיים שטרם יושבו על ידם. רובו של השטח היה ריק. בראשיתי. אך במקרים מסויימים, היה עליהם להתקל בילידים המקומיים – האינדיאניים.

ה'טאיפי', ביתם של ילידים אמריקאים רבים | צילום: shutterstock

// המלחמה באינדיאנים

מלחמות האמריקאים עם הילידים נמשכו שנים ארוכות, ובמידה מסויימת ממשיכים גם כיום. בזמננו - כמובן שאין הכוונה למלחמות פיזיות, אלא דווקא למלחמות פוליטיות ומשפטיות, במאבק על שטחים וברצון להכרה.

אבל בשנים הראשונות זה כלל הרבה דם. מלחמות ניטשו בין גנרלים אמריקאים לשבטים פראיים שלמרות נחיתותם הטכנולוגית הוכיחו יכולות ואומץ מדהימים. קרבות רבים הסתיימו כשידם של האינדיאנים על העליונה.

בסופו של דבר גורשו האינדיאנים ונושלו מאדמותיהם. גם אלו שהתגוררו בשטחים מסודרים, וגם אלו שנדדו ממקום למקום, נאלצו לסגת למקומות אותם אישר להם הממשל האמריקאי.

בתים אינדיאניים כיום, באחד משמורות האינדיאנים שבארצות הברית | צילום: shutterstock

// נתיב הדמעות

שטח מדינת אוקהולומה שבארצות הברית, היה נראה לממשלה כמקום מתאים לריכוזם של כל האינדיאנים. פקודה ניתנה, ועשרות אלפי אינדיאנים נאלצו לעזוב את מרכז חייהם ולצאת רגלית לכיוון יעד בלתי ידוע.

זו הייתה טרגדיה מזעזעת, שנחרתה בליבם של רבים כפשע אכזרי. 17 אלף איש מבני השבטים האינדיאנים אולצו לצעוד ברגל לכיוון מדינת אוקהולומה. אנשים, נשים וטף עשו את הדרך הקשה ברגליהם, כשהם מלווים בחיילים הרוכבים על סוסים. רבים מההולכים לא הגיעו ליעדם. הם לא שרדו את תנאי הדרך הקשים. לימים, יהפוך המסע מכמיר־הלב למושג מפורסם, המוכר כ"נתיב הדמעות".

אבל השבטים לא נשארו באוקהולומה. במקרה אחד, התעוררו החיילים האמריקאים בבוקר וגילו כי אחד השבטים האינדיאנים הגדולים נמלט מהמדינה במהלך הלילה. במקרים אחרים, נמלטו ממנה קבוצות קטנות יותר שמאסו ב'תחום המושב' הכפוי שהוטל עליהם. סופה של התכנית הגיע כאשר התגלה הנפט באדמת אוקהולומה, מה שהפך את האינדיאנים ללא רצויים על האדמה אליה גורשו.

קניון 'אנטילופ' בעל המראה המרהיב, נמצא בשטחם של בני שבט הנאוואחו שבאריזונה | צילום: shutterstock

// השמורות האינדיאניות

בסופו של דבר, החליטה ממשלת ארצות הברית להעניק לאינדיאנים האומללים, שטחים משלהם בכל רחבי ארצות הברית, ובכך לפצות אותם מעט ולהעניק להם אדמה משלהם.

גם לאחר החלטה זו, עברו עוד שנים ארוכות עד שזכו האינדיאנים לראות את שהובטח להם. שטחים שהוענקו להם על סמך הבטחת הממשלה, נגזלו מהם בכוח בשיתוף פעולה עם השלטונות המקומיים, והעמידו את עתידם בסכנה.

לאחר שנים ארוכות של סבל וכאב, זכו האינדיאנים למעט שלווה ומנוחה. האדמות שהוענקו להם לא היו במקרים רבים אדמות פוריות במיוחד או בעלות ערך. אך לאחר שנים של התעמרות, טובה הייתה הפת החרבה לה זכו.

בתי מגורים בשמורה האינדיאנית של בני הנאוואחו שבאריזונה | צילום: shutterstock

// האינדיאנים כיום

310 שמורות אינדיאניות יש כיום ברחבי ארצות הברית. הם מתפרסות על פני שטח כולל של 225,000 קילומטר מרובע, ומהווים כ2.3 אחוזים משטחה של ארצות הברית.

השמורות חולקו בין השבטים האינדיאנים (ישנם 500 שבטים כאלו!), ובשטחם חלים חוקי השבטים. למעט במקרים יוצאי דופן, כמו של מקרי רצח וגניבה, לא מתערב הממשל האמריקאי בנעשה בשטחים ומקנה לשליטים המקומיים את הסמכות והכוח לעשות כרצונם.

שמורת האינדיאנים של בני הנאוואחו באריזונה | צילום: shutterstock

למרות זאת, עד היום מתקיימים דיונים משפטיים בין ממשלת ארצות הברית לנציגי השבטים, במחלוקות על שטחים וזכויות.

השמורה הגדולה ביותר היא שמורתם של בני שבט הנאוואחו, הממוקמת במדינת אריזונה. שטחה של השמורה עצום, והילדים הקטנים המתגוררים בה אינם דוברים אנגלית, אלא את שפת בני שבט הנאוואחו. עובדה זו הרויא ייחודית, ויכולה ללמד על סגנון חייהם של בני השבט שאינם מעורבים עם שאר אזרחי המדינה.