עד לפני שנים לא רבות הצטופפו כל תושבי ירושלים בין חומות העיר העתיקה. כולם התגוררו שם יחד, יהודים, ערבים ונוצרים. זה לצד זה, בצפיפות ובדוחק נוראיים.

עם חלוף השנים, נעשתה העיר צרה מהכיל את יושביה. משפחות גדולות נדחקו בדירות זעירות, הבתים חולקו לעוד ועוד חדרים, אך הזמן שחלף רק הרע את המצב הבלתי נסבל.

משה מונטיפיורי. מהיהודים הנכבדים בעולם בתקופתו | קרדיט: shutterstock

// מונטיפיורי נחלץ לעזרה

היה זה לפני כ-150 שנים. ירושלים געשה ורעשה בעקבות ביקורו של אחד היהודים החשובים ביותר בעולם באותה התקופה – משה מונטיפיורי. המצב הקשה בעיר שקידם את פני האורח הנכבד, זעזע אותו ביותר, וכאיש מעשה, החל ראשו קודח רעיונות והצעות, כיצד לפתור את מצוקתם של יהודי העיר.

את תוכניתו הוא הציג לבסוף בפני יהודי העיר: מחוץ לחומות תוקם שכונה חדשה, מפוארת ויפה, בה יוכלו יהודי העיר למצוא את מקומם, ברווח ובשלווה. נשמע קסום. אך במציאות, איש לא שש לקפוץ על הרעיון ולהתנדב להתגורר בשכונה העתידית.

מדוע חששו היהודים להגר אל מחוץ לחומות?

באותם השנים, מילאו חומות העיר תפקיד משמעותי וחיוני – הם הגינו על תושבי העיר שהתגוררו מאחוריהם. בלילות, שרצו חוליות שודדים רצחניות בדרכים העולים בואכה עיר הקודש, והישארות מחוץ לדלתות העיר המוגפות בשעות הלילה, הייתה רעיון מסוכן ומרתיע.

גם השלטונות העות'מאניים לא מיהרו לאשר את תוכניותיו של היהודי הנדבן. בתירוצים ואמתלות שונות ניסו לעצור את הרעיון החדשני, אך עד מהרה נוכחו ברצינות כוונותיו של מונטיפיורי ונאלצו לאשר את תוכניותיו.

מראה שכונת משכנות שאננים עם הקמתה

// עובדה מוגמרת

על הכול חשב מונטיפיורי. גם פרנסה ביקש להעניק לתושבי השכונה החדשה, ולשם כך בנה להם טחנת רוח ענקית ומשוכללת שעמדה במרכז השכונה ונראתה למרחוק.

השכונה חולקה לשניים – חציה לבני העדה הספרדית וחציה לבני העדה האשכנזית. גם שני בתי כנסת הוקמו בשכונה משני צידי שורת הבתים שלה – ספרדי ואשכנזי.

היו אלו בתים מפוארים ויפים, והמתגוררים בהם היו עתידים לזכות בתנאים שנחשבו לחלום עבור יושבי העיר העתיקה. אלא שלמרות הכל – חששו תושבי העיר לצאת אל מחוץ לחומות המוגנות. רק תמריצים שונים והטבות ייחודיות שהובטחו למהגרים, הצליחו להביא לכך ש-16 בתי השכונה הראשונה יתמלאו במשפחות.

גם חומה גדולה נבנתה סביב השכונה החדשה והעניקה בטחון ליושביה.

מראה השכונה והטחנה לפני כ-100 שנה

// רווחתם של המתיישבים

השכונה נקראה בשם 'משכנות שאננים', כביטוי לבטחון ומנוחת היושבים בה. שמה נבחר על פי דברי הנביא ישעיה "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת".

מני אז, הפכה השכונה לסמל. במהרה צצו שכונות רבות מספור סביבה ולצידה במהירות הולכת וגדלה, עד כדי שבמלאות חמישים שנה להקמתה כבר רבו תושבי העיר היושבים מחוץ לחומות על אלו שהתגוררו ביניהם.

עד היום, ניתן להבחין בטחנת הרוח המפורסמת שהקים הנדיב משה מונטיפיורי עומדת במרכז השכונה, צופה ועומדת למול חומות העיר העתיקה ומספרת את סיפורם של השכונות שמחוץ לחומות.