מכתב מהרבי על כך שאדם צריך לנצל כל רגע לפעול ולעשות, ולא להקשיב להסתת היצר המונעו מכך:

...והנה לאחרי שכתבתי לו מענות על שאלותיו׳ ארשה לעצמי לבוא בנקודה כללית:

ימים יוצרו ולוא אחד בהם, ומבואר על זה הפירוש בכמה מקומות בדא״ח [=בתורת החסידות], שימי האדם ניתנו במדה קצובה בכדי למלא שליחותו בעלמא דין, ואין בהם אף יום אחד או רגע אחד יתר על העבודה, וגם מובן שכל משך זמן אפילו קטן ביותר שמבלים אותו על ענינים של מה בכך, הרי בדרך ממילא חסר זה במילוי שליחותו,

ובמילא, בתוכן מכתבו, הנה חבל על הזמן שהוא מבלה בקושיות על אחרים, מפני מה עושים באופן כזה ולא באופן אחר, כי הרי זה ענין של אחרים, והיותר נחוץ ומוכרח לכל אחד ואחת מאתנו (מלבד אלו שאחריות הרבים עליהם וכיוצא בזה) להקדיש את זמנו מרצו וכחותיו למלא שליחותו הוא, 

וכאשר היצר הרע יראה, שהקושיות על אחרים אינם מונעים אותו מעבודתו בעצמו, הרי ממילא לא ימשיך עליו ההעלם וההסתר לראות קושיות באחרים, כיון שלא תהיה מזה כל תועלת בשבילו, היינו בשביל היצר הרע,

מקור: אגרות קודש ח"ו מכתב א'תשסג • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' •  העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת