ולדמיר הוא יהודי כבן 80, שלפני 3 שנים בדיוק חגגנו לו בר מצוה.

ההסכם ביננו הוא כזה: הוא מניח תפילין בערבי חג בלבד. מאז הניח, אני חושב, 4 או 5 פעמים.

כל תקופת הקורונה הוא נמנע מלהניח ובערב חג השבועות הניח לראשונה אחרי הפסקה של למעלה משנה.

ביום שישי האחרון הוא הגיע שוב, ומיד נגשתי ואמרתי לו שהיום הוא חייב להניח.

"למה"? הוא שאל.

אמרתי לו: "יש חג השבוע".

"איזה חג?" הוא שאל. 

- "שבעה עשר בתמוז..."

"מה זה שבעה עשר בתמוז"? הוא שאל.

"יש צום" עניתי לו.

"אני לא יכול לצום, אני מצטער".

"אין בעיה" אמרתי לו, "אני אצום ואתה תניח תפילין!"

חשב רגע ומיד אמר: "בסדר"!

כשולדמיר אומר "בסדר" זה מרגיש כמו נצחון...

סך הכל הנחנו תפילין ל-21 יהודים וחלקנו 167 ערכות נש"ק.