אסון קריסת הבניין במיאמי. למעלה משלוש יממות חלפו ועדיין 152 בני אדם מוגדרים כנעדרים. הבוקר (ראשון) אותרו עוד ארבע גופות בהריסות הבניין. בכך עלה מניין ההרוגים הרשמי לתשעה בסך הכל. בין הנעדרים גם חסידי חב"ד.

ככל שנוקפות השעות, סיפורי הניסים נערמים. עוד ועוד עדויות על ידו של הקב"ה שהשגיחה ממעל ברגעי הקריסה צפות ועולות. כזה הוא לדוגמה סיפורה של שטערנא שרה ניר, חסידת חב"ד שהתגוררה בחודשים האחרונים בבניין שקרס.

"הקב"ה אוהב אותנו", אומרת ניר בשיחה עם COL הערב. "אני מאמינה בניסים והקב"ה הראה לי סימנים. זכיתי לשים לב אליהם וניצלתי. אחרים לא שמעו את הסימנים ונותרו בבניין".

•

בלילה שבו אירעה הקריסה השתתפה ניר בהתוועדות חג הגאולה י"ב י"ג תמוז. היא חזרה לביתה בסביבות השעה שתים־עשרה וחצי בלילה. בנה ובתה שהו אז בבית. "ישבתי במשרד, עברתי על הודעות אימייל וכדומה, והתחלתי לשמוע רעשים", היא מספרת.

את הרעשים מתארת ניר כשיפוצים, דפיקות. "חשבתי שמישהו החליט לעשות שיפוצים בדירה שלו באמצע הלילה. בתחילה התעלמתי. אולם כעבור כמה דקות לא נותרה בי סבלנות ויצאתי מהבית".

ניר ניגשה ללובי הבניין, אל השומר שישב במקומו, וביקשה ממנו שיטפל, שיזמין משטרה.

"אני עומדת בלובי ורואה את החנייה של הבניין קורסת, כמו תהום שנפערה תחתיו. ההכרה הכתה בי. אלו לא שיפוצים, זו רעידת אדמה. אמרתי לשומר: תתקשר למשטרה ותדווח שמתרחשת רעידת אדמה. היה רעש חזק מאוד".

בנה ובתה של שרה, ששמעו אף הם את  הרעש הגדול, התקדמו לכיוון הדלת. אימם האיצה בהם לעזוב את הבית. "תוך דקה עזבנו את הבניין והתחלנו לרוץ אל הרחובות הפניימים יותר.

"שמעתי רעש עצום מאחוריי, לא ראיתי כלום, לא רציתי להסתובב. ענן ענק של אבק הציף את המרחב. חשבתי שסוף העולם הגיע".

בעלה של שרה ניר לא שהה במיאמי באותו לילה. שרה התקשרה אליו וביקשה ממנו שידווח בקבוצה השכונתית על מה שאירע. במקביל ניסתה למצוא מקום להיכנס אליו. רק שעות מאוחר יותר, כשהבן הסקרן חזר לזירה, הבינה מה אירע.

הבניין שבו התגוררה קרס תחתיו לחלוטין. "היה לי נס גדול", היא אומרת, "יצאנו בשניות האחרונות".