התחלתי את השבוע בטבילה בנהר, וסיימתי אותו הבוקר שוב עם טבילה בנהר, אבל עם הבדל משמעותי ומעניין. בבוקרו של יום ראשון שהיתי בעיירה ליובאוויטש. התארגנו במניין לתפילת שחרית, ולקראתה ירדתי לטבול בנהר הצר העובר מול מיקומה ההיסטורי של ישיבת "תומכי תמימים" הראשונה שהוקמה. למעט שניים מבניי היקרים, לא היו איתנו תלמידים צעירים נוספים.

 

ואילו הבוקר, טבלתי בנהר שליד העיר 'מעטיעשי', שאולי לראשונה בתולדותיו הוא זוכה ועשרות בחורים תמימים מצוינים טובלים בו. 
 
לפני כשבועיים, חגג הרב יצחק קוגן יום הולדת 75 עד מאה ועשרים שנה, וזכינו להיות אורחיו בשבת מיוחדת שארגן לקבוצת ידידיו ותלמידיו, בעיירה ליובאוויטש, מקום בו בשנים האחרונות הוא משקיע רבות מכוחו ומרצו לפיתוח המקום, וקיבל תפנית חדה עם הקמת כמה בתי אירוח לנוחות האורחים. שבת עם הרב קוגן, היא מיוחדת ברוחניות ובגשמיות, כמיטב השבתות שזכיתי ב"ה לא מעט לחוות לצדו כבר מעל שלושים שנה; ולמעשה מהשבת הראשונה שהוא זכה בנס גלוי לעלות לארצנו הקדושה עם משפחתו היקרה. 

 

לאחר סעודת מלוה מלכה במוצאי השבת שחלפה, הוצע לנו להישאר עוד לילה במקום מיוחד זה, סמוך לציונם הקדוש של הרבי הצמח צדק נ"ע ובנו הרבי המהר"ש נ"ע - הצעה שהתבררה כטובה מאוד. רוב רובו של ציבור האורחים חזר למוסקבה או למקומות אחרים משם הגיעו, ונשארנו ממש מניין גברים, יחד עם השליח המסור במקום ר' גבריאל גורדון. לאחר טבילה בנהר ותפילה במבנה שבחצר הישיבה, חוויתי 'ארוחת בוקר בשרית' מעשי ידיו של הרב קוגן עצמו, באווירה מיוחדת שקשה לתארה - הארוחה עצמה השביעה אותנו עד הלילה, כששבנו לדירתנו במוסקבה. 
 
בימים אלו, סיימו התלמידים בישיבות כאן את תקופת הלימודים הרשמית, ומתכוננים לקראת 'ישיבת קיץ' שתיערך השנה בעיר ניז'ני. מיד אחריה תיפתח בע"ה שנת הלימודים החדשה, עם כיתה חדשה ובה התלמידים החדשים שעלו אליה מתלמוד התורה. בין לבין, ישנם ימים ללא מסגרת מסודרת, וכהמשך לחודש ניסן, זכיתי גם הפעם לארגן עבורם בס"ד "ישיבת בין הזמנים", במסגרת תפקידי כגבאי בית הכנסת המרכזי. מדי בוקר, מתייצבים התלמידים ללימוד חסידות, תפילה, ארוחת בוקר, סדרי לימוד בגמרא והלכה ושיעורים בנושאים שונים. אחד מהם מסרתי בעצמי, בנושא המרתק של 'גירסא דינוקתא' המושתת על מאמר תורני-היסטורי מרתק, שכתב ושלח אליי אחי המסור ר' מתתי' שיחי'. 
 
אמש - בליל שישי, יצאתי עם התלמידים שהשתתפו בתפילות ובלימודים בהצטיינות, למסע לילי מרתק אותו חוו לראשונה בחייהם. נסענו אל גדות נהר במעטישי, מקום מסודר ונקי ששכרתי מראש, לאחר שנסעתי לבדוק אותו לפני מספר ימים. במקום כבר חיכה לנו ר' שלמה דישקו המסור עם הצוות שלו, והם הכינו סעודה דשנה ומושקעת, עם בשרים וצלעות כבש על האש, חם וטרי, והיא הפכה חיש להתוועדות חסידית סוחפת, בציון יום ההילולא של ה"אור החיים" הקדוש, שכמדי שנה, אני זוכה לערוך סעודה עם מניין יהודים, כפי שלמדתי מאבי מורי שליט"א העושה זאת בכל שנה לאורך ימים ושנים טובות, כהמשך לשיעור שהוא מוסר בעצמו בספר הקדוש "אור החיים", מדי שבוע בשבוע. 
 
המחנכים המסורים הרב אבי (אברהם אלימלך) גדז' והרב אליהו דיקשטיין, התנדבו גם הם להגיע, ושניהם יחד ערכו לתלמידים תוכנית מוזיקאלית, שאלות, סיפורים וכל מה שאפשר לגרום לנער צעיר חסידי לחוות לילה קיצי מיוחד ולא שיגרתי. במהלכה התבקשו הנאספים, כל אחד בתורו, לספר שני סיפורים קצרים אישיים, אחד אמיתי ואחד שיכול אולי להיות אמיתי, והיושב לצדו של המספר, צריך לחוות את דעתו על הסיפורים, מה הוא הנכון מבין שניהם. זה היה מרתק מאוד. והנה הגיע תורי לספר את שני הסיפורים, ומתוכם אספר לך כאן בקצרה, לפחות את הסיפור האמיתי: ביקרתי השבוע ביום שלישי בכלא מספר 7 במוסקבה, ופגשתי יהודי, בן לאבא ואמא יהודיים, שסיפר לי על חייו המרתקים בתפקידו הצבאי כ'פולקובניק' (אלוף משנה), וכמובן על הוריו ומשפחתו. זכיתי והוא הסכים להניח תפילין, וזו הייתה עבורו הפעם הראשונה, וחגגנו לו 'בר-מצווה' בין כותלי בית הכלא. 
 
השיחות והסיפורים זרמו במשך מספר שעות מרתקות, לקול צלילי הגיטרה של ר' אבי, שרנו, הקשבנו והתרוממנו יחד עד לקראת הנץ החמה. או אז מיהרנו לטבול בנהר שלמרגלותינו, ולאחר ברכות השחר נעמדנו לתפילת שחרית מרוממת, מול השמש שעלתה והגיעה אלינו כשהיא זורחת, ומאירה את הפנים העדינות של התמימים היקרים מפז, שזוכים ללמוד בישיבות הקדושות במוסקבה אותן יסד הרב הראשי לרוסיה, כהמשך רציף לישיבה הראשונה שהוקמה בעיירה ליובאוויטש.