בתחילת שנות השבעים ביקש הרב משה פיינשטיין זצ"ל לפגוש חסידי חב"ד מאלו שרק יצאו אז מרוסיה הסובייטית. במפגש בין ר' משה ובין ר' יענקל נוטיק ז"ל, שהיה אחד מאותם גיבורים עלומים, שמסרו את נפשם על קיום התורה והמצוות יום יום ושעה שעה, שאל אותו ר' משה: איך עשיתם את זה? מהיכן שאבתם את הכוחות לעמוד כך בתוקף על קלה כבחמורה אל מול כוחות הרשע?

ר' יענקל נוטיק, בצניעות ובפשטות אופיינית, רק אמר: "א ברירה האבן מיר געהאט"? כלום הייתה לנו ברירה אחרת?

מי כמו הגאון הרב משה פיינשטיין ידע, שהייתה ברירה. כי הלכתית, ישנם היתרים כאלה ואחרים להקל במצב של פקוח נפש וסכנת חיים. וברוסיה של סטלין, חורשצ'וב וברז'נייב שמירת תורה ומצוות הייתה כרוכה בפקוח נפש. אבל ר' יענקל נוטיק לא חיפש הקלות ולא היתרים. הוא ידע כלל אחד מפרשת השבוע, פרשת בלק, כלל שנאמר על ידי נביא שאיננו יהודי: "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב".

מה שעשו נוטיק וחבריו החסידים ברוסיה, זה המחשה לדברים שאמר הרבי לראש הממשלה המנוח, יצחק רבין. רבין שימש כשגריר ישראל בוושינגטון בשנת 1972, ולכבוד יום הולדת ה 70 של הרבי הוא בא לברכו בשם מדינת ישראל. הנה דברים שהוא סיפר:

״התקבלתי לראיון פרטי אצל הרבי. הראיון ארך ארבעים וחמש דקות, ונושאים שונים עלו לדיון. אך יותר מכל, אני זוכר את עיניו של הרבי: עיניים כחולות, חודרות, המבטאות חכמה ומוּדעות.

את הראיון פתח הרבי בשאלה שהופנתה אלי: ״האם אין אני, כנציגה של מדינת ישראל, חש בודד בינות ל 120 האומות והמדינות השונות המיוצגות בוושינגטון?״

בהמשך השיחה הרבי פיתח את הרעיון הטמון בבסיסו של הפסוק "הן עם לבדד ישכון". עם ישראל, אמר הרבי , תמיד יהיה בודד בין כל העמים.

הרבי הצביע על הפסוק כסוד הישרדותו המופלאה של העם היהודי. במשך שנות דור, גם כאשר לא היתה לנו מדינה משלנו, העם היהודי שרד והמשיך להתקיים. למרות האינקוויזיציה, הגירושים או הפוגרומים. סוד הישרדות זו הוא ה "לבדד ישכון" – הדביקות במסורת ובתורת ישראל, וגם האיומים מבחוץ לכלותנו, שלא מאפשרים לנו להיטמע ולהתבולל בין העמים.

יצאתי מהפגישה מלא השראה. חשתי כי נפגשתי עם מנהיג יהודי דגול.״

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי