"הסיום היה מעמד היסטורי", מדווחים מארגני סיום הרמב"ם העולמי. לפי הערכות המשטרה השתתפו בין שתים עשר לשלושה עשר אלף אנשים. "הקהל הכי גדול מזה 27 שנה שאיסטרן פארקוויי ראתה", אמר מפקד המשטרה של קראון הייטס" (כוונתו היתה מאז ג' תמוז תשנ"ד).

עוד מספרים המארגנים: "האווירה היתה מחשמלת, כל אחד הרגיש שהוא צריך להיות כאן. ניגש יהודי אחד לאחד המארגנים ומספר ברוב התלהבות על "סיום הרמב"ם באיסטערן פארקוויי" ופתאום הוא פורץ בבכי, "אני אומר לך, הרבי היה שם". 

"זו תחושה של תושבי שכונת המלך, קראון הייטס, "כאן ציוה ה' את הברכה", וכפי שנשמע מהרבה תושבים "הסיום הזה הוא של הרבי".  הבנים נקבצו יחד על יד חלונו של האבא."

עוד מוספים המארגנים: "מהידיעות המתקבלות מכל החוגים ואחד הדברים שהם מרעננים ומשמחי לב, שהרבה אנשים החליטו להשתתף בתקנתו של הרבי וללמוד את הרמב"ם בכל יום. זה ממש מה שהרבי רוצה שסיום הרמב"ם יהיה "פעולה נמשכת".

מעניין: הרב שמואל בוטמאן, יו"ר סיום הרמב"ם מדווח כי ביום ראשון בשעה 3:39 בצהריים הוא קיבל טלפון מאחד המארגנים "בשטח" שהוא נמצא כעת באיסטרן פארקוויי, וטיפות של גשם מתחילות לרדת.  הרב בוטמאן התקשר ל'אוהל' וביקש שהרבי ידחה את הגשם לאחר זמן, ושזה יהיה מיד כדי שהקהל לא ימנע מלהגיע.

תוך שעה, הרב בוטמאן קיבל עוד עדכון ש"השמים כחולים". באמצע סיום הרמב"ם בשעה 8:19 ניגש אליו שוב אחד המארגנים ואמר שהשמים מתקדרים. "בין גברא לגברא" התקשר הרב בוטמאן להאוהל הקדוש וביקש שוב לדחות את הגשם. אחרי כמה דקות הכל הסתדר וסיום הרמב"ם נמשך. ליום המחרת ירד גשם!

הניגונים של הרבי "על יד חלונו" עשו את שלהם. נכנסו עמוק ללבות שומעיהם והשאירו תחושה של התקשרות ושל המשך "עוד מעט" עד למעמד הגדול של קיום היעוד בו מסיים הרמב"ם את ספרו "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".