מאסרו של אדמו"ר הריי"צ בשנת תרפ"ז טלטל את העולם היהודי כולו. לא רק חסידי חב"ד ויהודי רוסיה נבהלו לשמע בשורות האיוב שהגיעו מלנינגרד – העיתונים היהודיים בכל העולם דיווחו לקוראיהם המתוחים על מצבו של הרבי, מאסרו, שחרורו ולבסוף גם על יציאתו את גבולות ברית המועצות.

כטבעם של החדשות באותם הימים, ובייחוד של אלו שהגיעו מעבר לגבולות ברית המועצות, בעת פרסומם כבר לא היו הידיעות 'טריות' כל­־כך, ובמקרים רבים גם לא מדויקות כל־כך..
 

למרות זאת, מקבל סיפור המאסר והגאולה 'טעם' שונה ומיוחד, כאשר הוא מסופר מבעד לעיניהם של אנשי התקופה בימים בהם העתיד עודנו לוט באפילה, ואחרית-דבר בגאולת הרבי, טרם ידועה עוד לכותבים.

צילומי העיתונים באדיבות 'עיתונות יהודית הסטורית'-הספריה הלאומית.

// את הרבי מלובאביץ אסרו בשעתו בניהם של חסידי לובאביץ

לסופר של יט"א בריגה נודעו הפרטים הללו ע"ד אופן האסרו של הרבי מלובאביץ בשעתו.

ביום הי"ד ליולי בערב באו פתאום לביתו של הרבי שני סוכנים מ"הג.פ.א.", צעירים יהודים, בנים לחסידי לובאביץ, וקראו פקודה מאת הג.פ.א. לאסור את הרבי.

כעשרים יום ישב הרבי בבית האסורים הלנינגראדי ואחר כך נשלח באופן אדמניסטרטיבי לקוסרקומה לשלש שנים. לקוסטרומה חפצו לשלוח את הרבי בלוית חיילים, אולם אחרי השתדלויות מרובות עלה בידי אחדים לפעול, שהוא יסע חפשי.

לאחר שהרבי בלה בקסטרומה עשרה ימים, נתקבל פתאום מברק להוציא אותו לחפשי.

דאר היום, 8 נובמבר 1927

// הרב הליבביצי בלטביה

המורשה היהודי מלטביה, דובין, השיג רשיון מהממשלה המועצתית הרוסית בעד הרבי הליבביצי הרב שניאורסון שיעזוב את רוסיה.

הרבי שניאורסון היה אסור ברוסיה במשך שלשה שבועות ויחלה שם.

הרבי שניאורסון יבוא לטביתה בימים האלה, וההתענינות לבואו גדולה מאוד. אומרים שהרבי שניאורסון ישתקע בריגה.

היהודים הדתיים מתוכננים לערך לו קבלת פנים גדולה ונהדרה.

דאר היום, 2 נובמבר 1927

// הרבי הליבביטשי ר' יוסף יצחק שניאורסון בלנינגרד

..על אודות מאסרו יכולים לומר שבסך הכל ישב אסור שמנה עשר יום וחצי, ומזה שמונה ימים בקוסטרומה.

היהודים ברוסיה גזרו תענית על מאסר הרבי; הרבי בעצמו בשלשת הימים הראשונים לשבתו במבצר לא אכל כלום. "שביתת רעב" הכריז הרבי בשביל שלא נתנו לו את הטלית והתפלין שלו_: ביום הרביעי התברר משפטו אבל הרבי סרב מלענות לו על כל הטענות והשאלות, עד שיביאו לו את הטלית והתפלין. אז מלאו את בקשתו, והוא דבר כארבע שעות וחצי. הוא הוכיח שהיהודים היו הווים ויהיו אפילו אם ירדפו אותם בכל הרדיפות והגזירות היותר נוראות. הוא התאמץ להוכיח שאיננו מתעסק במדיניות, בקשר מהפכה או בענינים הכי זעירים. המכונים נגד השלטונות הסוביטים איננו עוסק אפילו במחשבה.

למחר שלחו את הרבי לקוסטירומה, אחרי שמנה ימים באה פת­אום פקודה שהוא חפשי.

עפ״י טבעו ומזגו הרבי הוא חלש מאד. כשהיה אביו חי נסע פעמים אחדות מרוסטוב ע[ל נהר דאן] לחו"ל כדי להתרפא. עכשיו לרגלי הזעזועים שעברו עליו עוד הורע מצב בריאותו יותר. בימים שהרבי ישב במאסר כתב קונטרס בשם "מן המיצר קראתי".

מבלי שים לב לזה שהוא עכשיו חפשי, ואיננו סובל רדיפות והפרעות, בכ"ז החסידים שלו שרויים בפחד פן ישונו המאורעות הראש­ונים. ולפי הידיעות האחרונות משתדלים שהרבי יקבל רשות מהשלטונות הסוביטים לבא לריגה לטביה לנוח ולהתרפא שם.

דאר היום, 3 אוקטובר 1927