"אנשים ששמעו שהייתי בכפר-מימון הגיבו בפליאה: 'מה, השתגעת?'", מספר מיכאל פינטו, 22, חרדי, תלמיד בכולל. מיכאל הוא לא החרדי היחיד שהיה בכפר-מימון. "היינו קבוצה של ארבעה חסידים", הוא מספר, "אבל היו שם עוד הרבה חרדים מכל הזרמים. כולם כמובן באו כבודדים, ולא במסגרת מאורגנת.

"אף רב לא אישר לנו ללכת אבל אף אחד גם לא אסר, אז הלכנו. ישנו בשק שינה והיחס אלינו מצד האוכלוסייה הדתית-לאומית היה נפלא. הרבה אנשים באו לומר לנו יישר כוח. הצעדה היתה מרגשת מאוד. חבל שלא המשכנו לגוש קטיף, אם היינו ממשיכים לצעוד זה היה משנה את כל העסק".

פרשן חרדי: "החרדים לא שכחו את הישיבה של שרון עם לפיד ואת הגזרות הכלכליות שהוטחו על ראשם, לכן כשחרדי רואה איש עם כיפה וזקן מקבל מכות משוטר הוא מיד מקשר את זה לממשלה"

בבני-ברק מספרים שהרבה חרדים אכן השתתפו בצעדת המחאה שנכלאה בשבוע שעבר בין גדרות כפר-מימון, אולם מרביתם אינם משתייכים לזרמים המרכזיים שבעולם החרדי. "צריך להבין שרק מי שלא נותן חשבון על אף אחד יכול ללכת לצעדה כזו", מספר חרדי שהשתתף בצעדה. "אנשים מפחדים שיפגעו בילדים שלהם בבתי הספר או שיזרקו אותם מהישיבה. חלק מבחורי הישיבות שהשתתפו בחסימת הכבישים הראשונה הוזהרו על ידי הרבנים - או ישיבה או הפגנות".

הזרם היחידי שהצטרף לצעדה באופן כמעט מאורגן היה תנועת חב"ד, שמאות מחסידיו השתלבו בשלבים שונים של הצעדה. "הגעתי בדרך לא דרך ביום רביעי בבוקר", מספר חב"דניק שנכח במקום. "נסענו לנתיבות ושם הדריכו אותנו איך להגיע, אבל התאכזבתי כשהבנתי שלהנהגה אין תוכניות להמשיך לגוש קטיף". כשראה כי אלה הם פני הדברים, חזר הביתה. "חב"ד ידועה מאז ומעולם בכך שאינה מוכרת עצמה בכסף", הוא מסביר את נוכחותם של חב"דניקים רבים במקום, "אנחנו לא מוכנים לקבל שוחד באופן עקרוני".


אין ארוחות חינם

תוכנית ההתנתקות מסעירה מאוד את העולם החרדי בימים אלה, ושאלות רבות הקשורות בה מעסיקות את הציבור, החל מדרכי הבעת המחאה ופעילות החרדים בממשלה וכלה במה שיעשו הציונים הדתיים ביום שאחרי.

הציבור החרדי נחשב לימני מאוד. רוב הפרשנים החרדים טוענים שהוא אפילו ימני יותר מהציבור הדתי-לאומי, ומתנגד לתוכנית ההתנתקות באופן נחרץ; על אף שלא נערך סקר מדעי בעניין, גורמים חרדיים מעריכים כי 95 אחוזים מהציבור החרדי מתנגדים לתוכנית. אולי זו הסיבה שקשה לעצור את הציבור החרדי מלהביע מחאה. "כואב לנו, הציבור מחפש דרכים לזעוק", אומרים רבים ברחוב החרדי.

הכתום, למשל, הפך לחלק בלתי נפרד גם מהרחוב החרדי. אמנם, אין אברכים שהולכים בחולצות כתומות, אבל השבוע, למשל, הוצב דוכן עם כל אביזרי המחאה הכתומים בישיבת מיר, ותוך רבע שעה הוא התרוקן.
"90 אחוזים מהמכוניות מעוטרות בסרטים כתומים", מתאר תושב שכונה חרדית, "לכל הילדים יש סרטים כתומים על האופניים וכל המבוגרים כתומים בלב". פעילות התמיכה באה לידי ביטוי באופנים נוספים: ישיבות אחדות החלו ביוזמות עצמאיות של אמירת תהילים למען גוש קטיף, עמותות החסד החלו להיערך ליום הפקודה במטרה לסייע, בפסח פקדו חרדים רבים את הגוש והפורומים החרדיים באינטרנט מתפוצצים מרוב אהדה לתושביו. אבל הפגנות של ממש, למרות הנוכחות החרדית בכפר-מימון, אין.

"באופן מסורתי הציבור החרדי לא מפגין נגד דברים שלא קרובים ללבו", מסביר פרשן חרדי, "החרדים יפגינו באופן מאורגן נגד הרס קברים, חילול שבת וכדומה, לא בסוגיות לאומיות". "צריך להבין שהרבנים לא הביעו את עמדתם באופן ברור בעניין ההתנתקות, ומובן שלא קראו לצאת ולהפגין", מסביר חרדי שהחליט לא להפגין, "הרב יוסף שלום אלישיב לא מביע את עמדתו כי בעיניו אף אחד אינו אובייקטיבי - לא מימין ולא משמאל".

ובהיעדר הוראה מפורשת של הרבנים לא ניתן לקיים הפגנות חרדיות.
"אם החרדים היו מצטרפים למאבק הכל היה משתנה מיד", מתלונן פינטו, שהשתתף כאמור בצעדה. "החרדים הם מחנה מלוכד הנשמע לרבנים, ואם הרבנים היו מורים להם ללכת לכפר-מימון, האנשים היו נשארים שם שבועיים בלי לשאול שאלות. לא היה צורך להבטיח להם שהנה או-טו-טו פורצים את השער. מה שהרבנים היו אומרים זה מה שהיה קורה בשטח". אלא שעד עתה, הרבנים החרדים על הפלגים השונים החליטו לא לקחת חלק במאבק הזה.

פינטו: "אם החרדים היו מצטרפים למאבק הכל היה משתנה מיד. זהו מחנה מלוכד הנשמע לרבנים, ואם הרבנים היו מורים להם ללכת לכפר-מימון, האנשים היו נשארים שם שבועיים בלי לשאול שאלות"
"אין סיבה לצפות שזה יקרה", אומר מבין דבר, "למרות ההזדהות והכאב יש תחושת 'אמרנו לכם' כלפי הציונות הדתית. 'איפה הייתם כשאנחנו הפגנו נגד בית המשפט העליון, למשל. למה אתם מצפים שנצטרף אליכם עכשיו?'". "אין ארוחות חינם", מסכים ברוך מרזל הנחשב פופולרי מאוד בקרב הציבור החרדי, "אנחנו לא היינו שותפים למאבקים שהיו יקרים ללבם של החרדים, אבל אנחנו מצפים שהם ישתפו פעולה במאבקים שלנו".
אולם יש מי שמסתכל על הדברים מזווית אחרת. "צעיר חרדי מפחד מאוד מהמשטרה", מסבירים במגזר, "צעיר דתי-לאומי שייעצר בהפגנה נגד ההתנתקות ייהפך בן לילה לסלבריטי. לצעיר חרדי זה יפגע בשידוך בצורה קשה, אין כמעט סיכוי לצאת טוב מ'ברוך' כזה".

"אם רצו לשתף את הציבור החרדי במאבק נגד תוכנית ההתנתקות, היו צריכים לאחד את כל המגזרים סביב נושא מוסכם", מציע יחיאל לוי, עורך אתר האינטרנט החרדי 'לדעת', הנחשף מדי יום לתגובות רבות של אנשי המגזר. "אפשר לארגן הפגנות נגד בית המשפט העליון, שנוא החרדים, אבל זה צריך להיות על פי הקודים של הציבור הזה. צריך לזכור שאת הכוח החרדי לא ניתן לעצור. תראה מה קרה בכביש 6. החרדים עשו בשבועיים מה שהירוקים לא עשו בכמה שנים".


לגשר על הפער המנטאלי

גם בציבור הדתי-לאומי מוכנים לשיתוף פעולה כזה. "היינו יכולים להשיג מעורבות גדולה יותר של הציבור החרדי במאבק", טוען מרזל, "אבל המטה החרדי שהקמנו הלך ודעך עד שהיום הוא כבר כמעט לא פועל. אנחנו לא נותנים להם כלים להתבטא. אפשר היה להוציא את 'אגודת ישראל' מהממשלה, והעובדה שהם עדיין שותפים על אף שהממשלה עומדת להרוס בתי כנסת ובתי עלמין היא החמצה איומה".

הרב יעקב מדן, שלא אהב את הציטוטים שהובאו בשבוע שעבר בשמו בעיתון 'הארץ', מביט על הדברים בראייה ארוכת טווח: "ההחלטה האסטרטגית שהתקבלה לפני עשרות שנים לנטוש את החרדים לטובת החילונים היתה שגויה", הוא אומר, "יש לנו אמנם משקל גדול אבל אין לנו נפח, ולכן אפשר לדרוס אותנו בקלות. אם נהיה יחד יתייחסו אלינו יותר ברצינות".

על פי הרב מדן, הקירבה המנטאלית לציבור החילוני לא הוכיחה את עצמה. "אפשר לגשר על הפער המנטאלי בינינו ובין הציבור החרדי", הוא מסביר, "על אף שלא ניתן יהיה לגשר על הפער המהותי-תוכני". הרב מדן מסביר שבשאלות כמו היחס למדינה - האם אנחנו שותפים או אורחים - או היחס לצבא או לתרבות האנושית, הפער בין הציבור החרדי לציבור הדתי-לאומי גדול מאוד. "המרחק בינינו הוא כרחוק מזרח ממערב", אומר הרב מדן, "אני מצר על כך שזה יצר ריחוק מנטאלי בין האוכלוסיות".

מי שכן מביעים את התנגדותם לתוכנית באופן אקטיבי הם אדמו"רים של חסידויות קטנות כמו בוסטון וביילא, שהגיעו בחודשים האחרונים לגוש קטיף כדי להזדהות. "לחסידויות הקטנות יש יתרון, כי הן לא עסוקות במאבקים פוליטיים פנימיים בתוך אגודת ישראל", מסביר גורם חרדי, "זה לא כל כך מעניין אותן מי ייבחר בוועדה למינוי דיינים או מי יהיה ראש המועצה הדתית בירושלים, לכן הן פנויות יותר לעסוק בשאלות מהסוג הזה".

לכאורה מדובר בחסידויות קטנות, אך בדיקת כמות המצביעים בקלפי מעלה כי מדובר בקבוצה הגדולה ביותר באגודת ישראל. נציג החסידויות, ח"כ מאיר פורוש, סירב לקבל תפקיד בממשלה הנוכחית בגלל תוכנית ההתנתקות. לעומתן, החסידויות הידועות והגדולות יותר כמו גור וויז'ניץ המיוצגות בכנסת, הן קטנות בהרבה. "לגור יש בקושי מנדט ולוויז'ניץ עוד הרבה פחות", מעריכים גורמים באגודת ישראל.


חשיבה ליטאית קרה

הנקודה המכאיבה ביותר לציבור החרדי בסוגיית ההתנתקות היא העובדה שהמפלגה שלו שותפה בממשלה. "תראה, הישיבה של 'יהדות התורה' בממשלה הזו מביכה למדי", אומר פרשן חרדי. הציבור החרדי שונא את הממשלה ואת העומד בראשה, ומבחינות רבות ההתנגדות לתוכנית נובעת מההתנגדות העזה לשרון. הממשלה נתפסת בעיני הציבור החרדי כאנטי-דתית. החרדים לא שכחו עדיין את הישיבה של שרון עם טומי לפיד ואת הגזרות הכלכליות שהוטחו על ראשם, והם לא ממהרים לסלוח על פגיעה כזו. "לכן כשחרדי רואה איש עם כיפה וזקן מקבל מכות משוטר הוא מיד מקשר את זה לממשלה", הוא מסביר.

ראשי הציבור מזהים את הבעיה ומנסים להסביר את מניעיהם. עיתון 'המודיע', ביטאונה של אגודת ישראל, חוזר ומדגיש במאמרי המערכת שלו כי הציבור החרדי צריך לזכור שתוכנית ההתנתקות נוצרה בגלל שהמפד"ל נכנסה לממשלה, ושחברי הכנסת מטעם יהדות התורה הצביעו נגד לאורך כל הדרך. לדברים נלווה גם איום: "אם יהדות התורה על שני פלגיה תצא מהממשלה, 'שינוי' תכנס מיד". ח"כ יעקב ליצמן גם הוא חוזר ומדגיש בראיונותיו לכלי תקשורת חרדיים כי יש לו מידע מבוסס על כך שאם יהדות התורה תעזוב את הממשלה, שינוי מיד תיכנס במקומה.

אבל האיום הזה לא עובד על הרחוב החרדי. "אם הציבור היה צריך להכריע במשאל עם אם לשבת בממשלת שרון, 99 אחוזים מהציבור היו מתנגדים", מעריך גורם חרדי, "בכלל, היחס של הציבור למשת"פים השונים עם ראש הממשלה הוא גרוע מאוד". אותו גורם מעריך כי הדבר יפגע ביהדות התורה בבחירות הבאות. "ההערכה היא שהציבור יעניש את המפלגה באופן כלשהו, אם כי לא תהיה ירידה מתחת לארבעה מנדטים. סביר להניח שלפורוש לא יהיה מטה פעיל במיוחד ביש"ע כמו שהיה לו בבחירות הקודמות". "הציבור החרדי מואס בפוליטיקה הפנימית ובמריבות בין המפלגות השונות", אומר גורם אחר, "ויש סיכוי שהמפלגות החרדיות ייפגעו מכך בבחירות הבאות".

"אנחנו לא נותנים לרגש לעבוד", מתגונן סגן שר הרווחה, ח"כ הרב אברהם רביץ, שסיעתו 'דגל התורה' לא פרשה השבוע מהממשלה למרות הכל. "יש לנו קודקס שמכתיב לנו את קצב החיים ואת ההחלטות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ללכת אחר רצונות הציבור. יש לנו עוד שיקולים". גם הקולגה שלו לסיעה, ח"כ משה גפני, מסכים עם הדברים: "החשיבה הליטאית מאוד קרה. אנחנו צריכים לעשות שיקולי רווח והפסד. מבחינה מעשית, עמדתנו בעניין תוכנית ההתנתקות אינה רלוונטית. המאבק הפרלמנטרי היה אבוד עוד לפני שהצטרפנו לממשלה".

"אנחנו לא משרתים את הממשלה", מצהיר ח"כ פורוש, "אנחנו כמעט ולא מצביעים אמון בממשלה, מי יותר ומי פחות, והתנגדנו להתנתקות לאורך כל הדרך. עם זאת, חשוב להבין שהיו גדולי תורה שסברו כי מאחר שאנחנו לא לשון מאזניים, אין טעם להכריע בסוגיה וחשוב שנהיה בפנים כדי ששינוי תישאר בחוץ".

"מה לעשות אי אפשר להפגין נגד הרבנים", אומרים ברחוב החרדי, "אם היית מארגן הפגנה מול ביתו של הרב אלישיב זה היה נגמר באסון". וברוך מרזל מסכם: "יש הרבה מה לעשות בנידון. הצעתי כל מיני רעיונות איך לשלב את הציבור החרדי במאבק נגד ההתנתקות, אבל נאלצתי לגנוז אותם מחוסר מימון. מה שנותר לי לעשות היום הוא להשקיע רק בחב"ד".