העיירה ליובאוויטש הייתה מקום משכנה של חסידות חב"ד-ליובאוויטש במשך למעלה מ100 שנים. החסידים נקראו על שמה, ועד היום היא נצורה בליבו של כל חסידה כמקום מקודש.

חסידים אמרו כי מאז חורבן הבית "ליובאוויטש היא ירושלים שלנו, ובית הכנסת בו מתפלל הרבי הוא בית המקדש שלנו, והחדר בו יושב הרבי הוא קודש הקודשים שלנו, והרבי הוא הארון - אשר בו לוחות תורת השם יתברך – שלנו". אמנם, מאז גלתה ליובאוויטש עשר גלויות עד לקביעת מקומה בקראון הייטס שבניו יורק, אך 'קדושה לא זזה ממקומה', וייחודה של העיירה ליובאוויטש לעולם עומד.

1

שמה של העיירה 'ליובאוויטש' נגזר משתי מילים; 'ליובא' שפירושה – אהבה, ו'וויטש' – שהיא מילת סיומת מקובלת ברוסית.

העיירה נקראה כך על שם אהבתם של תושביה זה לזה, ועל שם אהבת השם ואהבת הבריות שהייתה נטועה בהם.

2

מקים העיירה נקרא ר' מאיר, שהיה צדיק נסתר.

3

האדמו"ר הראשון שקבע בה את מושב חסידות חב"ד היה אדמו"ר האמצעי שעבר לעיירה מיד לאחר הסתלקותו של אביו אדמו"ר הזקן. היה זה בח"י באלול של שנת תקע"ג.

4

כפי שהיה מצוי בימים ההם, גם את ליובאוויטש פקדו מספר שריפות קשות. באחת מהן, שכונתה לימים 'השריפה הגדולה', נשרפו ביתו וחצרו של אדמו"ר הצמח צדק. בעקבות השריפה נבנו החצר והבתים שבה בצורה מרווחת וגדולה יותר.

בשריפה זו, עלו באש מאות אלפי דפים שכתב אדמו"ר הצמח צדק, בתורת הנגלה ובתורת הנסתר.

5

אדמו"ר הרש"ב עזב את ליובאוויטש בשנת תרע"ו. היה זה במהלך ימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר התקרבו חיילי הצבא הגרמני לעיירה.

6

תלמידי הישיבה עזבו את העיירה בהדרגה, ותוך שנתיים היא נותרה ריקה מתלמידי תומכי תמימים.

עזיבתם של הרבי ותלמידי הישיבה פגעה קשות במצבם הכלכלי של בני העיירה היהודיים שחלקם הגדול התפרנס מהמוני היהודים שהגיעו לבקר אצל הרבי. רבים היגרו מהעיירה לאחר עזיבת הרבי.

7

שנה לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הרש"ב, בחודש ניסן של שנת תרפ"א, פרצה אש בביתו שבליובאוויטש וכל בתי החצר של הרבי היו למאכולת אש.