סודות פנקס הרשימות

פרופ' ברנובר הביא אותי לחנות כלי כתיבה קטנה בכיכר השבת. ליד הדלפק עמד יהודי זקן. היה בחנות הכל, החל מצפורניים לעטים ומחברות מכל הסוגים ועד משחקי מחשב כשרים לילדים. כל שנה פרופ' ברנובר ביקש ממני לקנות בחנות הזאת דפים מתחלפים ללוח שנה בפורמט כיס. היה לו לוח כיס בכריכת עור שהיה כנראה חשוב לו. את רשימת הטלפונים הוא לא היה צריך להחליף, רק חבילת דפים, דף לכל יום – לשנה החדשה.

אחר כך להפתעתי הצטרף אליו אלעזר (לוזיק) גורליק עם בקשה זהה – לקנות לו דפים ללוח חדש. וסיפור דומה שמעתי מר' יצחק זילבר. היה לו לר' יצחק מנהג עוד מימי הלימודים באוניברסיטה לרשום בפנקס הרשימות כל מה שצריך לעשות – לתת צדקה, לתת צדקה עבור היום שעבר (אם לא הספיק), לרשום דבר תורה מעניין ששמע, את מי לבקר, למי לעזור, דף יומי.

ר' יצחק זילבר הגיע לקויבישב כדי להכיר את כלתו גיטה, הוא הכיר את ר' מרדכי דובין, שהיה שם בהגליה והתגורר אצל משפחתה של גיטה. ר' מרדכי היה השדכן של הזוג. ר' יצחק  פגש את ר' מרדכי בבית הכנסת של סמרה. כמות כזאת של ספרי קודש ואישיותו של ר' מרדכי הרשימו מאד את ר' יצחק. והוא פנה לר' מרדכי בבקשה האם הוא יכול לעזור במשהו לצדיק. ר' מרדכי כתב פתק ונתן מספר טלפון של אחותו שגרה במוסקווה וביקש להזמין איתה שיחה בינעירונית (ככה זה עבד). כשהיה בדרכו חזרה מבנין הטלגרף, ר' יצחק נעצר על ידי המשטרה, כיוון שחצה את הכביש שלא במעבר החצייה. לקחו אותו לתחנת המשטרה. שם חקרו אותו: מי הוא, מניין בא, למה הגיע לקויבישב. ר' יצחק הסביר הכל וביקש לברר את העניין במהירות, כי הוא מורה למתמטיקה בבית ספר, וכי הוא קיבל חופשה רק לשלושה ימים.

בתא המעצר ר' יצחק בילה את כל הלילה. לקראת בוקר הביאו אותו לחוקר והחלו להכות אותו. החוקר זרק לשלחן את פנקס הרשימות ודרש שר' יצחק יספר לו מה כתוב בו. הסבריו של ר' יצחק לא מצאו חן בעיניו והוא המשיך להכות את ר' יצחק, ואמר: "אני וחברי נסינו במשך כל הלילה לפענח מה כתוב בפנקס ולא הבנו כלום, וההסברים שלך לא מצאו חן בעיניי. מה זה: לתת צדקה 20 קופייקות, לשמוע דבר תורה חדש. נשארתי חייב כבר יומיים משניות?" דבריו היו מלווים במכות. ולבסוף: "מה התפקיד שהטיל עליו דובין?"

ר' מרדכי דובין עם הרבי הריי"ץ בביקורו בארצות הברית

מעניין שבאותו זמן כלתו ביקרה את אימו של ר' יצחק בקזן מכרה. לפתע אימו של ר' יצחק קמה ממושבה והתחילה להתפלל עבור בנה: "הוא בצרה. הוא זקוק לעזרה". שחררו את ר' יצחק, והוא הספיק לעלות לפני שבת לאוניה שנסעה לקזן.

לוזיק, אני ור' יצחק עבדנו בחדר אחד. העבודה שלנו היתה להסיר שומן מפלטות ברזל. לקחנו סמרטוט לח, טבלנו אותו בחול ובחוזקה הסרנו את השומן מהפלטה. לאחר מכן ייבשנו את הפלטות, שפכנו עליהן אמולסיה, ייבשנו שוב, והנחנו מתחת למכבש, שאפנו את האוויר ובעזרת מנורות חזקות הדבקנו ציורים על הפלטות.

תמונה נדירה של מפעל בחצר מנדל גורליק

באותם הימים היה לנו עם ר' יצחק לוח זמנים כזה: בזמן שעבדנו ר' יצחק למד איתנו נ"ך, בהפסקה רצנו לבית של לוזיק, שם אכלנו סעודת צהריים ולמדנו חסידות וגמרא, ואחר כך רצנו לעבודה. כך קרה שלא יכולנו ללמוד אצל משפחת גורליק, והעתקנו את הלימודים לביתה של אחותי ורה חן, ברחוב אוקצ'י. הם גרו בקומה ב'.

יום אחד פתאום שמענו תזמורת כלי נשיפה. יצאנו למרפסת וראינו שבחצר של השכנים יש לוויה: הרבה זרי פרחים, עומדים אנשים, תזמורת. באמצע החצר העמידו על הכסאות ארון קבורה פתוח, עטוף בבד אדום. בתוך ארון הקבורה שוכב לו אדם מבוגר לבוש בחליפה שבה תקועות שתי שורות של אותות הצטיינות.

"חבר"ה, - צעק ר' יצחק. – אני מכיר אותו. זה יהודי, היתה לו בודקע לתיקונים בשוק אליי. אם הגיעה אליו יהודיה והבטיחה לו שלא תבשל בשבת, היה מתקן לה פרימוס ללא תשלום. צריך לעשות משהו. אסור לקבור צדיק כזה בארון מתים." לקחתי מהשכן מקדחה, וירדנו לחצר. לוזיק נדחף אל הארון וגישש מתחת לגופת הנפטר את הלוח התחתון. ר' יצחק לקח את המקדחה והחל לקדוח חורים – אחד, שנים, שלושה...אחד הבנים של הנפטר (הוא, התברר, היה בעל תפקיד חשוב) שאל את ר' יצחק מה הוא עושה. ר' יצחק הסביר שאנו נציגי הקהילה היהודית ועושים כל מה שצריך.

הנאומים הסתיימו, התזמורת ניגנה מארש עצוב, והציבור נע לעבר הרחוב בו עמדו משאית ואוטובוס. לפי פקודת ר' יצחק נשאנו את הארון אל המשאית, וכל המלווים הלכו לכיוון האוטובוס. בדרכנו אל בית העלמין חשבנו על צעדינו הבאים: ראשון יקפוץ מהמשאית לוזיק וירוץ לשערי בית העלמין כדי להזהיר את לוי-איצ'ה המנהל לא לפתוח את השערים, אלא רק את הדלתות. לאחר מכן אנחנו שלושתנו לא מחכים עד שהאנשים יירדו מהאוטובוס ורצים אל הדלתות. אני מעמיס את הארון על הכתפיים ובקושי עובר בדלתות. לוזיק ור' יצחק מחזיקים את הארון מאחור. אחרי הדלתות, בצד ימין, נמצא טהרה שטיבל. לוי-איצ'ה פותח את הדלתות, אנחנו מכניסים את הארון ונועלים את הדלתות.

ר' יצחק נשא נאום על חשיבות מצוות טהרת המת, והנה אנחנו, בחורים צעירים, בפעם הראשונה בחיים עורכים טהרה: מניחים אותו על השלחן – קערה, דליים, מברשות, הכל כהלכה. בהנהגת ר' יצחק מלבישים את המת בתכריכים, מוציאים קרש אחד מארון הקבורה ופותחים את הדלתות.

הכל התנהל כשורה. נכנסו אנשים, עזרו לנו, אנו הרטובים להוציא את הארון, וקברו. חיכינו קצת עד שכולם עזבו ואמרנו קדיש. הסתכלתי על חברי לוזיק ועל מורנו ר' יצחק, ולא ראיתי אנשים מאושרים ושמחים יותר בחיים.

כאשר לוזיק הגיע בפעם האחרונה לירושלים, ליוויתי אותו בעיר. לוזיק היה שולף את פנקס הרישומים שלו המרופט לעתים קרובות.