הרב שבחר מרצון להשאר בתא הכלא עד יום פטירתו
יהדות אשכנז של לפני 1000 שנים הייתה מן הקהילות היהודיות המפוארות בעולם כולו. אחד המפורסמים שברבניה ואולי המפורסם שבהם היה רבינו גרשום מאור הגולה, שהעמיד תלמידים הרבה ויצר שושלות תלמידים מפוארות של תלמידי חכמים המפארים את כותל המזרח של גדולי ישראל לדורותיהם.
// המהר"ם מרוטנבורג
ממימיהם של אותם גדולי ראשונים אנו שותים עד היום, ולאורם אנו צועדים בנתיבי ההלכה והפסיקה. מנהגי המהרי"ל היו עמוד תווך לספריהם של הפוסקים האחרונים, ובהם הגהות הרמ"א על השולחן ערוך ולצידו שאר נושאי כלי השולחן. המהר"ם מרוטנבורג השקה את מימיו לעדרים, וגדולי אשכנז עיצבו את גדלותם בתורה תחת שבט הנהגתו. הייתה זו במידה רבה תקופת 'תור הזהב' של יהדות אשכנז.
בית הכנסת העתיק בוורמס (וורמייזא) | צילום: shutterstock
למרות פריחת העולם הרוחני, במישור הגשמי סבלו יהודי אשכנז מצרות והצקות בלתי פוסקות. מלך אשכנז ושאר מושלי הערים הצרו את צעדי היהודים ודחקו אותם בכל עת מצוא. רבים חשו כי באו מים עד נפש.
// נסיון הבריחה
גם המהר"ם מרוטנבורג קץ בחיים תחת השלטון המעיק וברעיונו החליט לעזוב את ארץ אשכנז יחד עם כל בני משפחתו ותלמידיו הקרובים.
בסתר, יצאה מרכבתו של המהר"ם מהעיר רוטנבורג. את הדרך עשה הנהג במהירות כשהוא משתדל להתחמק מעיניים בלתי רצויות. רובה של הדרך המסוכנת עברה כבר, ועוד מעט ימצאו את עצמם הנמלטים מחוץ לגבולות אשכנז.
רבות מחשבות בלב איש. מומר רע־מעללים שזיהה את המהר"ם בדרכו, מיהר להלשין לשלטונות באזור. לא ארך זמן, ומרכבתו של המהר"ם נתפסה יחד עם כל היושבים בה. המהר"ם נלקח משם ישירות לבית הכלא, כעונש על כך שניסה להמלט מהממלכה.
תדהמה אחזה את יהודי אשכנז. השמועה התפשטה כאש בשדה קוצים והיממה את כל שומעיה. הידיעה שהמהר"ם מרוטנבורג יושב בתא הכלא, החרידה את הכול. עד מהרה החל מסע הלחצים על המושל בנסיון לשחרר את גאון ישראל ממאסרו. שנים ארוכות נמשכו השתדלנויות וניסיונות השכנוע וללא הועיל. המושל עמד בסירובו לשחרר את המהר"ם.
קרדיט | shutterstock
השנים שעברו לא עמעמו את עוצמת הכאב שחשו יהודי אשכנז. היותו של המהר"ם תפוס בבית האסורים זמן רב כל כך רק גרמה לכאבם להתעצם. הניסיונות לשחררו נמשכו בכל בכוח.
יום אחד הגיעה הבשורה הטובה. המושל מוכן, התבשרו העסקנים. ניתן לשחרר את המהר"ם. ששון ושמחה אחזו ביהודים – אולי סוף־סוף, מקץ שנים ארוכות נזכה לגאולתו של רבינו הגדול?
אלא שאליה וקוץ בה. המושל לא הפך פתאום לאוהב ישראל. תמורת שחרורו של המהר"ם, הוא דרש סכום עתק של כסף שלא יהיה קל לשלמו. אבל – מה לא יעשו יהודי אשכנז כדי לפדות את המהר"ם? נראה היה שלמרות הקושי הרב, גאולת המהר"ם קרובה מאי פעם.
ואז, ממקום לא צפוי, באה התקלה.
// המהר"ם לא מסכים
"אין משחררים את השבויים יותר מכדי דמיהם", הודיע. "ההלכה קובעת כי אסור לשחרר אדם תמורת סכום גדול שכזה".
ההיגיון שעמד מאחורי הדברים היה פשוט. המהר"ם חשש כי אם ישחררו אותו תמורת סכום כסף עצום שכזה, ילכו המושלים ויאסרו רבנים אחרים כדי לקבל תמורת שחרורם כסף רב גם-כן. בטווח הארוך, חשש המהר"ם, עסקת השחרור האישית שלו, תהיה נזק עבור כלל הציבור.
בשל כך - הודיע - לא אצא מהכלא!
לא הועילו כל תחינות תלמידיו וניסיונות השכנוע, המהר"ם נותר איתן בדעתו והעסקה לא יצאה לפועל.
מצבת ציונו של המהר"ם ולצידה (מימין) מצבת קברו של הנדיב אלכסנדר זיסקינד ווימפן. בית הקברות היהודי בוורמייזא
// הנדבן מפרנקפורט
לאחר שמונה שנים בתא הכלא, בי"ט באייר של שנת ה' נ"ג, הסתלק המהר"ם לגנזי מרומים, בעודו נתון בשבי הכלא.
אם חשב אי־מי שכעת, לאחר הסתלקותו, יאשר המושל האכזר לשחרר את גופו הקדוש של המהר"ם, הרי שתקוותו נכזבה. עוד 14 שנים חלפו עד שגופו של המהר"ם הובא לקבר ישראל; היה זה לאחר שגביר יהודי בשם אלכסנדר זיסקינד ווימפן מהעיר פרנקפורט החליט לוותר כמעט על כל רכושו, ולשלם סכום עצום עבור מטרה נעלה זו. רק אז התרצה המושל, והסיפור הטרגדי הגיע לקיצו.
לימים, נטמן הגביר הנדיב בסמוך לקברו של המהר"ם בבית הקברות שבעיר וורמייזא (וורמס).
מאפשרים לכם לקבל
