המדריך הצעיר לכתיבה לרבי: הדו"ח, מהו ומדוע הוא חשוב?
כְּתִיבַת דּוֹ"חַ
פרק שלישי
// "גּוֹרֵם זֶה קוֹרַת רוּחַ וְשִׂמְחָה"
בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים בִּקֵּשׁ הָרַבִּי מֵהַחֲסִידִים שֶׁיִּכְתְּבוּ אֵלָיו כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר. בְּמִכְתָּבָיו שֶׁל הָרַבִּי, אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֶת הַלָּשׁוֹן "לְאַחַר הֶפְסֵק אָרֹךְ – נִתְקַבֵּל מִכְּתָבוֹ" פְּעָמִים רַבּוֹת, כְּלוֹמַר, זֶה זְמַן רָב שֶׁאוֹתוֹ חָסִיד אֵלָיו יֹעַד הַמִּכְתָּב, לֹא כָּתַב אֶל הָרַבִּי, וְהָרַבִּי מֵעִיר לוֹ עַל כָּךְ.
בְּאֶחָת הַפְּעָמִים הִסְבִּיר הָרַבִּי אֶת דְּרִישָׁתוֹ זוֹ - שֶׁהַחֲסִידִים יִכְתְּבוּ אֵלָיו - בֶּכַךְ שֶׁ"בְּכָל עֵת הִנְנִי שְׂבַע רָצוֹן לָדַעַת מֵהַנַּעֲשֶׂה עִם אנ"ש (- אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ) שֶׁיִּחְיוּ כִּי אִם הַיְּדִיעוֹת טוֹבוֹת הִנֵּה אֲזַי גּוֹרֵם זֶה קוֹרַת רוּחַ וְשִׂמְחָה"; מִכָּאן אָנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד כִּי אַחַת מִמַּטְּרוֹתֶיהָ הָעִקָּרִיּוֹת שֶׁל כְּתִיבַת הֶחָסִיד לָרַבִּי הִיא לִגְרֹם לוֹ נַחַת רוּחַ. מַטָּרָה זוֹ אָנוּ מַשִּׂיגִים עַל יְדֵי כָּל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה שֶׁמְּבַשְּׂרִים לוֹ.
הִנֵּה סִפּוּר מְעַנְיֵן עַל הָרַבִּי הריי"צ:
כַּאֲשֶׁר הָרַבִּי הריי"ץ הִגִּיעַ לָעִיר רִיגָא, שְׁאֵלָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה: מַה קּוֹרֶה עִם הַבַּחוּרִים? כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ לָרַבִּי הריי"ץ שֶׁהַבַּחוּרִים הִגִּיעוּ כְּבַר לְאַמֶרִיקָה, שָׁאַל הָרַבִּי: לָמָּה לֹּא מוֹדִיעִים לִי?! כָּתְבוּ הַבַּחוּרִים מִכְתָּב לָרַבִּי, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָרַבִּי הָיָה בְּוַרְשָׁה, שֶׁהָיִיתָה מְפֻצֶּצֶת בִּגְלַל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה שֶׁשָּׂרְרָה בָּעוֹלָם בְּאוֹתוֹ זְּמַן, לֹא יָכְלוּ לִכְתֹּב לוֹ. מַעֲנֵה הָרַבִּי הָיָה, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּוַרְשָׁה בְּלֶב הַהַפְצָצוֹת - בְּכֹל פַּעַם שֶׁהָיִיתָה מִתְקַבֶּלֶת יְדִיעָה מִשְּׁלוֹמָם שֶׁל הַבַּחוּרִים, הוּא הָיָה מַרְגִּישׁ הַרְבֵּה יֹתֵר טוֹב!
בְּנוֹסָף לְעֶצֶם הַנַּחַת רוּחַ הַנִּגְרֶמֶת מִכְּתִיבָתֵנוּ לָרַבִּי, הַדָּבָר פֹּעֵל גַּם עַל הַרְגָּשָׁתוֹ שֶׁל הָרַבִּי בְּגַשְׁמִיּוּת. זֶהוּ הֲרֵי עִנְיָן נִפְלָא מֵאֵין כָּמוֹהוּ, דָּבָר שֶׁכָּזֶה לֹא שַׁיָּךְ כִּמְעָט בְּהִתְקַשְּׁרוּת בְּאֹפֶן אַחֵר!
וְגַּם אִם חַס וְשָׁלוֹם אֵין לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, לֹא הִתְגַּבַּרְנּוּ עַל הַיֵּצֶר, הֶצַקְנוּ לֶחָבֵר, לֹא הִתְיַחַסנוּ אֶל הַהוֹרִים בַּכָבוֹד הָרָאוּי - בְּכֹל זֹּאת גַּם אֶת זֶה רוֹצֶה הָרַבִּי לִשְׁמוֹעַ. וּכְפִי שֶׁכּוֹתֵב בְּמִכְתָּבוֹ שֶׁ"וְגַּם אִם לְהֵיפֶךְ עַל כֹּל פָּנִים זֶה גּוּפָא - הָעֲמִידָה בְּקִשּׁוּר מִכְתָּבִים – מְחַזֵּק, וּמַקְטִין אֶת רֶגֶשׁ הַבְּדִידוּת וּנְמִיכַת הָרוּחַ" הָרַבִּי כּוֹתֵב שֶׁהַכְּתִיבָה פּוֹעֶלֶת חִזּוּק הַקֶּשֶׁר בֵּין הֶחָסִיד לָרַבִּי וְעַד שֶׁהֶחָסִיד – לַמְרוֹת שֶּׁנִּמְצָא רָחוֹק וּבוֹדֵד – מַרְגִּישׁ קֵרוּב וְחִזּוּק.
// הָרַבִּי רוֹצֶה דּוּ"חַ מְפֹרָט!
"בְּמֶשֶׁךְ שְׁנוֹת שְׁלִיחוּתִי בָּעִיר אֵילַת, הָיִיתי פֹּעֵל רַבּוֹת בְּמִבְצָע חֲנֻכָּה בִּבְסִיסֵי הַצָּבָא הַסְּמוּכִים לָעִיר. לְאַחַר סִיּוּם הַ"מִבְצָּעִים" הָיִיתי יוֹשֵׁב מִידֵי לַיְלָה, מְמַלֵּא דַּף מְפֹרָט מֵהַפְּעִילוּת בְּאוֹתוֹ יוֹם וּבְסִיּוּם הַחֲנֻכָּה הָיִיתִי שׁוֹלֵחַ אֶת כֹּל שְׁמוֹנַת הַדַּפִּים הַצְּפוּפִים אֶל הָרַבִּי.
בִּשְׁנַת תשמ"ח, כששהיתי בְּכִנּוּס הַשְּׁלוּחִים, הָיוּ כַּמָּה שְׁלוּחִים שֶּׁדִּבְּרוּ מְּאֹד בַּחֲרִיפוּת עַל כָּךְ שֶׁאָנוּ מַטְרִיחִים אֶת הָרַבִּי לִקְרֹא מִכְתָּבִים כֹּל כָּךְ אֲרֻכִּים. לְאַחַר שֶׁשָּׁמַעְתִּי זֹּאת מִכַּמָּה שְׁלוּחִים הֶחְלַטְתִּי שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁנָה לֹא אֶכְתֹּב כְּהֶרְגֵּלִי, אֶלָּא אתמצת אֶת כֹּל הָעִנְיָן בִּקְצָרָה וְאֶשְׁלַח לָרַבִּי, וְכָךְ עָשִׂיתי בְּאוֹתוֹ הַחֲנֻכָּה.
לְּאַחַר כַּמָּה יָמִים קִבַּלְתִּי מִכְתָּב תְּשׁוּבָה וּבְתוֹךְ הַמַּעֲטָפָה נוֹסַף הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָדַף שֶּׁשָּׁלַחְתִּי.
זֶּה הָיָה דַּף שֶׁצְּעִירֵי אֲגֻדַּת חב"ד שָׁלְחוּ לַשְּׁלוּחִים עַל מְנַת לִכְתֹּב עָלָיו אֶת הדו"ח וּבְרֹאשׁ הַדַּף הָיָה כָּתוּב "כ"ק אדמו"ר שליט"א רוֹצֶה דו"ח מְפֹרָט, אָנָּא אַל תִּמְנָע זֹאת מִמֶּנּוּ"!
זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהָרַבִּי שָׂם לֵּב לְכָךְ שֶּׁכָּתַבְתִּי הַשָּׁנָה בִּקְצָרָה, קָרַע בְּיָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה אֶת הַדַּף שֶׁבּוֹ נִכְתַּב שֶׁיֵּשׁ לִכְתֹּב בְּפֵרוּט וְשַׁלַּח לִי עַל מְּנַת שֶׁלֹּא לְהִתְפַּעֵל מִכֹּל הַמַּלְעִיגִים"!
מִסִּפּוּר זֶה רוֹאִים אֶת הַיַּחַס שֶׁל הָרַבִּי לִכְתִיבָה אֵלָיו, וְעַד כַּמָּה חֲשׁוּבָה לוֹ כְּתִיבַת בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כֹּל חָסִיד וְחָסִיד.
כ"ק אדמו"ר שליט"א רוצה דו"ח מפורט!
הָרַבִּי הריי"צ קָרָא לִכְתִיבַת הַמִּכְתָּב "הֶכֵּרוּת רוּחָנִית", זֹּאת אוֹמֶרֶת, שֶּׁחָסִיד הָרוֹצֶה שֶׁהָרַבִּי יַכִּירוֹ, צָרִיךְ לִכְתֹּב דו"ח מִמַּעֲשָׂיו וּפְעֻלּוֹתָיו וְכָךְ יַכִּירוֹ הָרַבִּי.
הָיוּ אֲנָשִׁים שֶּׁלֹּא נִפְגְּשׁוּ עִם הָרַבִּי מֵעוֹלָם אַךְ מֵאַחַר וְכָתְבוּ לָרַבִּי, הָרַבִּי הִתְיַחֵס אֵלֵיהֶם כְּמַכָּרִים, לְדֻגְמָא:
אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי חֲסִידֵי בְּעֶלּזְ, ר' מֹשֶׁה שוּסטֶר מִבְּנֵי בְּרַק, עָסַק בְּמַעֲשֵׂי חֶסֶד כֹּל יָמָיו וְהָיָה שׁוֹלֵחַ לָרַבִּי בִּקְבִיעוּת מַעַטְפוֹת גְדוּשׁוֹת בְּשֵׁמֹת שֶׁל יְהוּדִים הַזְּקוּקִים לִרְפוּאָה וִישׁוּעָה. רַק כְּשֶׁהָיָה כְּבָר זָקֵן, זָכָה לִנְסֹעַ אֶל הָרַבִּי לָרִאשׁוֹנָה, בְּאוֹתוֹ בִּקּוּר אָמַר לוֹ הָרַבִּי, "זֶה זְמַן רַב שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ קֶשֶׁר מִכְתָּבִים. בָּרוּךְ ה' שֶׁזּוֹכִים לְהִתְרָאוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים..."
// הַכַּוָּנָה גַּם אֵלֵינוּ!