המדריך הצעיר לכתיבה לרבי: הפ"נ, מהו וכיצד כותבים אותו?
פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ
פרק שני
כְּתִיבַת הפ"נ (רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל "פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ") הִיא עִנְיַן עִקָּרִי בְּהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁל חָסִיד לָרַבִּי, כֹּל חָסִיד כּוֹתֵב לָרַבִּי פ"נ בִּזְמַנִּים קְבוּעִים וּמְיֻחָדִים - כְּגוֹן יוֹם הֻלֶּדֶת, עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יּוֹם הַהִלּוּלָא שֶׁל הָרַבִּי, וָעוֹד.
// מְעוֹרֵר אֶת הַהִתְקַשְּׁרוּת
עִקָּר עִנְיָנוֹ שֶׁל הַפ"נ הוּא גִּלּוּי הַהִתְקַשְּׁרוּת בֵּין הֶחָסִיד לָרַבִּי.
הִנֵּה לְפָנֵינוּ דֻּגְמָה, בָּהּ נִרְאֶה כֵּיצַד עַל יְדֵי כְּתִיבַת פ"נ הִתְגַּלָּה בִּמְיֻחָד הַקֶּשֶׁר בֵּין הֶחָסִיד לְרַבּוֹ.
כְּשֶׁהָיָה הֶחָסִיד הַנּוֹדָע ר' שִׂמְחָה גורודצקי בְּמַאֲסַר בְּרוּסְיָה הַסּוֹבְיֶיטיִת, נִסּוּ חוֹקְריו הָרוּסִים לִשְׁבֹּר אֶת רוּחוֹ שׁוּב וְשׁוּב ע"י יִּסּוּרִים - בִּכְדֵי שֶׁיּוֹדֶה ב'פְּשָׁעָיו' בַּהֲפָצַת הַיַּהֲדוּת וְיִגָּלֶה אֵת שְׁמֹתָם שֶּׁל חֲבֵרָיו הָעוֹסְקִים בְּכָךְ גַּם כֵּן. לֶשֶׁם כָּךְ אַף שִׁקְּרוּ בְּפָנָיו הַחוֹקְרִים, שֶׁאִשְׁתּוֹ נֶאֶסְרָה גַּם כֵּן, זִיְּפוּ מִכְתָּבִים בְּאִידִישׁ הַנִּרְאִים שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּכְתָב יָדָהּ וְנִסּוּ לִגְרֹם לוֹ לְהוֹדוֹת, בְּטַעֲנָה שֶׁיְּלָדָיו יִגְדָּלוּ כְּגוֹיִם בְּאִם לֹּא יִּהְיֶה לָהֶם הוֹרֵה שֶׁיְּחַנְּכָם.
הַתַּעֲלוּל שֶׁאִרְגְּנוּ לּוֹ חוקריו הוֹאִיל, וְהִצְלִיחַ לְשַׁכְנְעוֹ שֶׁאָכֵן אִשְׁתּוֹ אַף הִיא נֶאֶסְרָה. דָּבָר זֶה גָּרַם לּוֹ לְדִכְדּוּךְ עֲצוּם וְשֶׁבֶר גָּדוֹל, וּכְבָר גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהוֹדוֹת עַל כֹּל אָשֵׁר יְבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ, הוּא כְּבָר חָשׁ שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לַעֲמוֹד בָּזֶה יוֹתֵר. עִם גְּמַר הַהַחְלָטָה קָרָא לְשֹׁמֵר הַתָּא וּבִקְּשׁוֹ לִקְרֹא לְחוֹקֵר בְּמַטָּרָה לְהוֹדוֹת וּלְהִכָּנַע בְּפָנָיו.
פ"נ שכתב הרבי בערב ראש השנה
עוֹד בְּטֶרֶם הִגִּיעַ הַחוֹקֵר, תַּרְדֵּמָה גְּדוֹלָה נָּפְלָה עַל ר' שִׂמְחָה, וְהִנֵּה הוּא חֹלֵם חֲלוֹם, וּבַחֲלוֹמוֹ רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ ר' פְאֹלֶע כַּהַן, מְעוֹדְדוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: "שִׂמְחָה! הַחֲזֵק מַעֲמָד, אַל תּוֹדֶה, כָּתַבְתִּי פ"נ לָרַבִּי ובעז"ה עוֹד מְעַט תִּשְׁתַּחְרֵר מֵהֶם".
מִיַּד נֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, וְנֶאֱלַץ שׁוּב לָשֶׁבֶת מוּל חוֹקֵר מְאַיֵּם, וְכָךְ לַעֲבוֹר שׁוּב מַסֶּכֶת יִסּוּרִים נוֹסָפִים עַל שֶׁקָּרָא לְחוֹקֵר לַשָּׁוְא. בְּרַם, דִּבְרֵי הָעִדּוּד שֶׁל יְדִידוֹ ר' פְאֹלֶע עָמְדוּ לּוֹ לְעֵזֶר וְכָךְ הִצְלִיחַ לַעֲמוֹד בַּיִּסּוּרִים וְלֹא לְהוֹדוֹת.
מִשֶּׁהִשְׁתַּחְרֵר ר' שִׂמְחָה מִמַּאֲסָרוֹ יָצָא מִיָּד מֵרוּסְיָה וּבָרַח אֶל אֶרֶץ מִבְטַחִים. הַדָּבָר רִאשׁוֹן שֶּׁעָשָׂה הָיָה לְחַפֵּשׂ אַחַר חֲבֵרוֹ ר' פְאֹלֶע כַּהַן בִּכְדֵי לְהוֹדוֹת לוֹ עַל דִּבְרֵי הַחִזּוּק שֶׁעָמְדוּ לוֹ לְעֵזֶר בַּחֲקִירוֹת הַקָּשׁוֹת, מִשֶּׁנִּפְגַּשׁ עִמּוֹ וְהוֹדָה לּוֹ עַל כָּךְ, הֵגִיב לוֹ ר' פְאֹלֶע: אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עַל דְּבַר הַחֲלוֹם, אֲבָל בְּאוֹתוֹ זְמַן אָכֵן כָּתַבְתִּי פ"נ לָרַבִּי בְּקֶשֶׁר לְמַצָּבְךָ.
מִסִּפּוּר זֶה רוֹאִים אָנוּ עִנְיַן נִפְלָא בְּפ"נ - אַף שר' שִׂמְחָה עַצְמוֹ לֹא כָּתַב אֶת הַפ"נ, אֶלָּא אָדָם אַחֵר הוּא שֶׁכָּתַב עָלָיו, בְּכֹל זֹאת הָעִנְיָן נִפְעָל וְאַף הוּא עַצְמוֹ יָדַע עַל זֶה בִּהְיוֹתוֹ בַּכֶּלֶא!
// הֶחָסִיד שֶׁשָּׁלַח אֶת הַטְּיוּטָה
נוֹהֲגִים לִכְתֹּב אֶת הַפ"נ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עַל גַּבֵּי טְיוּטָה, כְּלוֹמַר, לְנַסֵּחַ עַל דַּף אֶת מַה שֶׁהִנְּךָ חָפֵץ לִכְתֹּב, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן כּוֹתְבִים אֶת הַפ"נ בְּאֹפֶן מְסֻדָּר כָּרָאוּי, עַל דַּף חָדָשׁ.
ר' אַיְיזִיק דְרוּק שֶּׁהָיָה מַשְׁפִּיעַ בְּאוֹטווֹצְק שֶׁבְּפוֹלִין לֹא נָהַג לִכְתֹּב אֵת הַפ"נ עַל טְיוּטָה ואח"כ לְהַעֲתִיקוֹ לְדַף יָפֶה, אֶלָא שָׁלַח אֶת הַטְּיוּטָה עָצְמָה לָרַבִּי. כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ: לִכְאוֹרָה אֵין זֶה מְכֻבָּד? עָנָה: הָרַבִּי נִמְצָא בְּרִיגַה וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לִיחִידוּת, אַךְ אֵינִי יָכֹל הֱיוֹת וַאֲנִי פֹּה. לָכֵן כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ פ"נ, אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֶת מַה שֶׁאֲנִי, וְלֹא אֶת הַ"יָפֶה".
ר' אַיְיזִיק הִתְיַחֵס אֶל הַפ"נ כִּיחִידוּת, וְגַם אָנוּ צְּרִיכִים לִלְמֹד מִּמֶּנּוּ אֶת הַיַּחַס אֶל כְּתִיבַת הַפ"נ, בְּכֹבֶד רֹּאשׁ וּבִרְצִינוּת, פָּשׁוּט לַחְשֹׁב - אִם הָיִיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי הָרַבִּי בִּיחִידוּת גַּם כֵּן - זֶה מַה שֶׁהָיִיתִי כּוֹתֵב?
אִם כִּי מוּבָן וּבָרוּר שֶר' אַיְיזִיק הָיָה חָסִיד מְיֻחָד בְּכָךְ שֶׁשָּׁלַח אֶת הַטְּיוּטָה, אַךְ אָנוּ, כְּדַרְכָּם שֶׁל כְּלָל הַחֲסִידִים, נִכְתּוֹב אֶת הַדַּף עַל גַּבֵּי הַטְּיוּטָה, וּלְאַחַר מִכֵּן נַעְתִּיק אֶת הַפ"נ לְדַף חָדָשׁ וּמְסֻדָּר.
צילום: shutterstock
// אָז אֵיךְ כּוֹתְבִים פ"נ?
- הפ"נ נִכְתַּב רַק בִּזְמַנִּים מְיֻחָדִים כְּמוֹ בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת וְכַדּוֹמֶה. הוּא מְיֹעָד בְּעִקָּר עֲבוּר בַּקָּשׁוֹת מְיֻחָדוֹת לִבְרָכָה, בְּשׁוֹנֶה מִמִּכְתָּב וְדוּ"חַ שֶׁמְּיֹעָדִים גַּם לְתֵאוּר מַצָּבוֹ שֶׁל הֶחָסִיד וְדִוּוּחַ עַל פְּעֻלּוֹתָיו.
- אֶת הפ"נ נָהוּג לִפְתֹּחַ בְּנֻסָּח מְסֻיָּם, אֲשֶׁר לוֹ כַּמָּה גִּרְסָאוֹת שׁוֹנוֹת. אַחַת מֵהֶם הִיא: אָנָּא לְעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עַל נר"נ ח"י שֶׁל (..) בֶּן (..). וּלְאַחַר מִכֵּן לְפָרֵט אֶת בַּקָּשׁוֹת הַבְּרָכָה.
- קֹדֶם כְּתִיבַת הפ"נ יֵשׁ לִטֹּל יָדַיִם כַּהֲכָנָה לַכְּתִיבָה. כְּתִיבַת פ"נ הִיא עִנְיָן נַעֲלֶה שֶׁיֵּשׁ לְהִתְכּוֹנֵן אֵלָיו בִּרְצִינוּת הָרְאוּיָה.
- רָאוּי לְקַבֵּל הַחְלָטָה טוֹבָה קֹדֶם שְׁלִיחַת הפ"נ עַל מְנַת לַעֲשׂוֹת 'כְּלִי' לַבְּרָכוֹת אוֹתָם מְבַקְּשִׁים מֵהָרַבִּי.
- מִנְהַג חֲסִידִים מֵאָז וּמִקֶּדֶם, אֲשֶׁר בְּעֵת כְּתִיבַת פִּדְיוֹן-נֶפֶשׁ לְרַבִּי צֵרְפוּ אֵלָיו גַּם סְכוּם כֶּסֶף, הַנִּקְרָא "דְּמֵי פ"נ". הָרַבִּי הָיָה נוֹהֵג לְהַעֲבִיר אֶת כַּסְפֵּי תְּרוּמוֹת אֵלֶּה לַמּוֹסָד "מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל". גַּם כַּיּוֹם נִתָּן לִשְׁלֹחַ "דְּמֵי-פ"נ" הַמֻּעֲבָרִים לְ"מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל".
יֶשְׁנָם מִנְהָגִים נוֹסָפִים שׁוֹנִים הַנּוֹגְעִים לִכְתִיבַת פ"נ. כָּאן הוּבְאוּ הַמִּנְהָגִים הַמְּקֻבָּלִים בְּקֶרֶב רֹב הַחֲסִידִים.
מאפשרים לכם לקבל
