שלושים ושש שנה חלפו מאז אותה התוועדות מרגשת של י"א ניסן תשמ"ה. עשרות שנים שבהם שקדו המוני יהודים מכל קצות הקשת על לימוד ספרו של הרמב"ם במסלולים קבועים, על־פי תקנתו של הרבי. היום, ג' תמוז תשפ"א, עומדים עשרות אלפי הלומדים בסיומו של עוד רגע מרגש ויוצא דופן – סיום ספר 'משנה תורה' לרמב"ם בפעם הארבעים (ללומדי מסלול ג' פרקים ליום).

למשתתפי התוועדות י"א ניסן תשמ"ה, הייתה זו הפעם הראשונה בחייהם בה סיימו את ספרו של הרמב"ם. ההתרגשות אחזה בכל, והיו שותפים לה גם שאר אחיהם ללימוד הספר מכל קצוי תבל. שעה שהרבי הביט בדף המצולם שלפניו וסיים בקולו את ספר הרמב"ם, "ובאותה השעה לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה..", עבר רטט בגופם של רבים מהנוכחים שחשו כי הם עדים לרגע היסטורי.

הם חשו שותפים לתקנה שהולכת ומתהוות, כזו שעתידה לכבוש את העולם היהודי. ומאז ועד היום היא אכן הולכת ומתפשטת, הולכת וכובשת שטחים נרחבים יותר ויותר. משנה לשנה, נעשה הלימוד משותף לאנשים ממגזרים נוספים, מגילאים שונים ומרקעים אחרים.

אלפים שבו ולמדו מאז ועד היום את הלכותיו של הספר. שבו והעמיקו בדברי הנשר הגדול, פעם אחר פעם, כשבכל שנה מאירים הדברים באור חדש ונפלא, שהרי 'אין בית המדרש בלא חידוש'.

אבל מיוחדת הייתה ההתוועדות ההיא, של י"א ניסן תשמ"ה. בעצם כך שסיום הרמב"ם הראשון נקבע ליום קדוש כי"א ניסן יש חידוש ועניין לכשעצמו שדיו כדי לעורר רגש של התרגשות והתרוממות. עבור מי שלמד ויגע במשך שנה שלימה מתוך 'התלהבות של התחלה', הייתה ההתוועדות רגע מכונן שנחקק בזיכרון.

"שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד לתורה", שרו אז כולם בהתלהבות, לאחר ה'סיום'.

י"א ניסן תשמ"ה – ג' תמוז תשפ"א.

וגם היום אנחנו שרים, 36 שנים לאחר מכן. ולשירה מתווספות גם מילים של געגועים וציפייה, שמקשרות בין מילותיו האחרונות של הרמב"ם בהלכות "מלך המשיח", ובין היום הקדוש ג' תמוז.

"שישו ושמחו בשמחת הגאולה, הנה הנה משיח בא" --

צפו ברגעים ההיסטוריים מתוך התוועדות י"א ניסן תשמ"ה:

קרדיט: JEM