המדריך הצעיר לכתיבה לרבי: מדוע אנחנו כותבים לרבי?
כְּתִיבָה לָרַבִּי
פרק ראשון
לִפְנֵי הַכֹּל, מַדּוּעַ בִּכְלָל לִכְתֹּב לְרַבִּי?
הַכְּתִיבָה לְרַבִּי תּוֹפֶסֶת מָקוֹם שֶׁל חֲשִׁיבוּת בַּעֲבוֹדַת הִתְקַשְּׁרוּתוֹ שֶׁל חָסִיד לְרַבּוֹ. כַּאֲשֶׁר חָסִיד כּוֹתֵב לְרַבִּי, מִתְגַּלּוֹת בִּכְתִיבָתוֹ זוֹ שְׁתֵּי מַעֲלוֹת חֲשׁוּבוֹת:
הָאַחַת הִיא הַבִּטּוּל וְהַהִתְמַסְּרוּת.
הַדִּוּוּחַ הַמָּלֵא שֶׁנּוֹתֵן הֶחָסִיד עַל מַעֲשָׂיו וּמַצָּבוֹ, יַחַד עִם הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת כְּכָל שֶׁיּוֹרֶה לוֹ הָרַבִּי, מְעִידִים עַל בִּטּוּלוֹ וְהִתְמַסְּרוּתוֹ לְרַבִּי.
הַשְּׁנִיָּה הִיא הָרָצוֹן לִגְרֹם לְרַבִּי לְנַחַת רוּחַ.
עַל יְדֵי כְּתִיבַת בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת לְרַבִּי, נִגְרֶמֶת לוֹ נַחַת רוּחַ וְשִׂמְחָה רַבָּה. חָסִיד אֲמִתִּי מִשְׁתַּדֵּל לִכְתֹּב בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת כְּכָל שֶׁנִּתָּן עַל מְנַת לְשַׂמֵּחַ אֶת הָרַבִּי.
נוֹסָף לְכָל זֶה יֶשְׁנָהּ מַעֲלָה נוֹסֶפֶת בַּכְּתִיבָה, אוֹתָהּ צִיֵּן הָרַבִּי פַּעַם בְּמִכְתָּב; כַּאֲשֶׁר חָסִיד מְדַוֵּחַ לְרַבִּי בִּקְבִיעוּת וּמְסַפֵּר לוֹ עַל מַצָּבוֹ, עוֹמֶדֶת לְנֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד הַמַּחֲשָׁבָה כִּי יִצְטָרֵךְ בֶּעָתִיד לִכְתֹּב דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשָׂיו – וְעֻבְדָּה זוֹ מְסַיַּעַת לוֹ לְהִזָּהֵר יוֹתֵר בְּהַנְהָגָתוֹ וּלְהִתְאַמֵּץ לִנְהֹג כָּרָאוּי.
אילוסטרציה
// 'צָרוֹת חֲסִידִים'
הַ'צָרוֹת חֲסִידִים' הוּא כִּנּוּי שֶׁהִדְבִּיק הָרַבִּי לְאוֹתָהּ קְבוּצַת חֲסִידִים הַכּוֹתְבִים לוֹ רַק בִּשְׁעַת צָרָתָם. בִּשְׁעַת שִׂמְחָתָם לְעֻמַּת זֹאת, מִתְבָּרֵר כִּי פִּתְאוֹם הֵם אֵינָם זוֹכְרִים לִכְתֹּב לְרַבִּי. לָכֵן הֵם כֻּנּוּ 'צָרוֹת חֲסִידִים', מִפְּנֵי שֶׁהֵם זוֹכְרִים אֶת עֻבְדַּת הֱיוֹת חֲסִידִים רַק בִּשְׁעַת צָרָה.
הַנְהָגָה שֶׁכָּזוֹ אֵינָהּ רְאוּיָה. הָרַבִּי שָׂמֵחַ וּמְצַפֶּה מְאוֹד לְקַבֵּל גַּם מִכְתָּבִים וּבָהֶם בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.
הָרַבִּי אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, אַךְ אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁבְּעֵת צָרָה אוֹ כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּמַצָּב רוּחָנִי לֹא טוֹב עָלֵינוּ לְהִמָּנַע מִלִּכְתֹּב זֹאת לְרַבִּי. וַדַּאי שֶׁלֹּא. לְרַבִּי יֵשׁ לִכְתֹּב תָּמִיד, עַל הַכֹּל. נִכְתֹּב וּנְדַוֵּחַ בְּכָל עֵת מִכָּל הַמִּתְרַחֵשׁ עִמָּנוּ, וְיַחַד עִם זֹאת נִשְׁתַּדֵּל בִּמְיֻחָד לִכְתֹּב בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְלִגְרֹם נַחַת רוּחַ.
// רוֹעֶה נֶּאֱמָן
יֶשְׁנָם כַּמָּה סוּגִים שֶׁל מִכְתָּבִים הַנִּשְׁלָחִים לָרַבִּי; דּוּ"חַ, מִכְתָּב ופ"נ. בַּכַּתָּבוֹת הַבָּאוֹת בַּסִּדְרָה, נַכִּיר בְּדִיּוּק מַהוּ הַחִלּוּק בֵּינֵיהֶם. הַמְּשֻׁתָּף לְכֻלָּם הִיא הָעֻבְדָּה שֶׁעַל יָדָם זוֹכֶה הֶחָסִיד לְהִתְקַשֵּׁר עִם רַבּוֹ בְּאֶמְצָעוּת כְּתִיבָה אֵלָיו.
גַּם כַּיּוֹם לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּת הָרַבִּי, מַמְשִׁיכִים הַחֲסִידִים לִכְתֹּב מִכְתָּבִים וְדוֹחוֹת. אֶל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָרַבִּי זוֹרְמוֹת בַּקָּשׁוֹת בְּרָכָה וּבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, הַכְּתוּבִים בְּאַלְפֵי דַּפִּים שֶׁמֻּנָּחִים לְבַסּוֹף בְּתוֹךְ הָ'אֹהֶל'. כְּמוֹ לִפְנֵי הַהִסְתַּלְּקוּת, כָּךְ גַּם הַיּוֹם, וְאַף יוֹתֵר מִפַּעַם, הָרַבִּי הָ"רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן" לֹא עוֹזֵב אֶת "צֹאן מַרְעִיתוֹ", אֶלָּא מַשְׁפִּיעַ וּמְסַיֵּעַ לָהֶם בְּכָל הַמִּצְטָרֵךְ, רוֹוֶה נַחַת מִבְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, כּוֹאֵב אֶת כְּאֵבָם שֶׁל הַחֲסִידִים וּמֵעוֹרֵר רַחֲמִים עַל כָּל הַמִּצְטָרֵךְ.
כְּפִי שֶׁהֻזְכַּר קֹדֶם, יֶשְׁנָם שְׁלוֹשָׁה סוּגִים שֶׁל מִכְתָּבִים הַנִּשְׁלָחִים לְרַבִּי, פ"נ, מִכְתָּב וְדוּ"חַ. מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין שְׁלָשְׁתָּם?
עַל כָּךְ, בַּפֶּרֶק הַבָּא.
המשך יבוא
מאפשרים לכם לקבל
