"החגיגה הזו נדחתה מתאריך אחד לשני. כאשר היתה למשפחת התורמים האפשרות, אני לא יכולתי, וביום שהסתדר אצלי, למשפחה זה לא התאפשר, וכך עלו וירדו כמה הזדמנויות, עד שמצאנו את היום הזה. וזה לא סתם, זה ממש בהשגחה פרטית! יום זה הוא יום מיוחד, תאריך נפלא ומספר עגול...". גם אם עוד נשארו אי-אלו מהאורחים שלא היו מרוכזים לדברים שנאמרו, או שהיו עסוקים בטלפון הנייד, מיקדו כולם את עיניהם וחידדו את שמיעתם כדי להבין מה כל-כך מיוחד היום. לאחר שתיקה של כמה שניות, בא ההסבר בקצרה על "כ"ח בסיון", בדיוק היום לפני 80 שנה!

כ"ח בסיון תש"א. בשעה 10.30 בבוקר הטילה האונייה "סורפא פינטא" עוגן במימי נמל ניו–יורק. הרבי והרבנית ירדו מהאוניה עם ארגז עץ אחד בודד, ובו חפציהם המעטים, מה שהצליחו להציל ולהינצל מאירופה הבוערת על-ידי הנאצים ימ"ש.

חמיו של הרבי - הרבי הריי"צ, שלא יכול היה להגיע ולקבל את פני בתו וחתנו, שלח משלחת לקראתם. על חברי המשלחת נמנו ארבעה מחשובי החסידים ונכבדיהם. לילה קודם לכן, התבקשו הארבעה להיכנס אל הרבי הריי"צ, שאמר להם: "אני ממנה אתכם כשלוחים, ללכת ולקבל את פני חתני המגיע מחר".

להפתעתם הגדולה, הוסיף הרבי הריי"צ ואמר להם: "אגלה לכם מי הוא: הוא עורך 'תיקון חצות' בכל לילה. הוא בקי בעל פה בבבלי עם הר"ן הרא"ש והרי"ף, בירושלמי ונושאי כליו. ברמב"ם וב'ליקוטי תורה' ועוד". והוסיף ואמר: "ומכל מקום הולך עם הכובע כלפי מטה". בהתכוונו לכך, שהרבנים נוהגים בדרך כלל ללכת עם כובע רבני מורם, ואילו הרבי הולך עם כובע קנייטש מופנה למטה.

הרב הראשי המשיך בדבריו המרתקים, קישר את המעמד אף עם הרמב"ם שנלמד באותו יום, וכשסיים הוא ניגש בדחילו ורחימו לכתוב את האות האחרונה בספר התורה החדש. הוא חוגר את עצמו ב'גארטל', ואני מהצד מתעד את הרגע. כמה דקות אחר כך, כשמחכים שהדיו יתבייש ויערכו 'הגבהה' לספר תורה, אני מתבונן במה שצילמתי: ליד הרב הראשי נמצא סופר הסת"ם ר' מיכאל פיקובסקי, אותו אני עוד זוכר בתחילת דרכו כבחור; והנה היום הוא מנהל את בית חב"ד בשכונת חימקי, משמש כסופר ומשגיח כשרות, וזכה למשפחה חסידית למופת. מצדו השני עומד הרב מנחם רבינוביץ, ממשפחת רבינוביץ המפוארת בירושלים; ולצדם נמצא גם התורם היקר מר גבריאל תור, עם משפחתו וידידיו.

במשך 15 שנים, שימש הרב רבינוביץ כשליח נמרץ בקהילה המפוארת בעיר ניז'ני, תחת רב העיר השליח הרב שמעון ברגמן, שגם הוא כמונו מירושלים. משם המשיך לעיר נובוקוזנצק שבסיביר, ובמושגים של רוסיה, היא קרובה יחסית לגבול המשולש והמעניין של שלוש המדינות - קזחסטן, סין ומונגוליה. עיר די חדשה, ללא עבר יהודי היסטורי ידוע, אבל מקום שגרים בה מספיק יהודים, כדי ששליח צעיר של הרבי יגיע לשם ויחיה את נפשם. חצי שנה לפני תקופת הקורונה הוא הגיע, ולמרות התקופה המורכבת הוא הצליח ב"ה להעמיד במקום מניין קבוע בשבתות וחגים, ופעילות מגוונת עם ילדים ונערים. קהילה לכל דבר, אבל ללא ספר תורה משלהם. בהשאלה נתתי לו אחד מספרי התורה של בית הכנסת המרכזי, עד שקיבל הודעה משמחת ומפתיעה מהרב לאזאר: בעוד מספר שבועות תגיע למוסקבה, ובע"ה נחגוג יחד סיום כתיבת ספר תורה חדש, אותו תכניס לבית הכנסת שבקהילתך בנובוקוזנצק. 

רק באותו בוקר חזר הרב מהעיר סימפרופל שבחצי-האי-קרים. ערב לפני כן הוא חגג בהכנסת ספר תורה מהודר, אותו תרם ידידי השף מר פנחס סלבודניק לקהילה היהודית בעיר סימפרופל, שבראשה עומד רב העיר השליח הרב יחזקאל לאזאר, בנו של הרב הראשי. בחן ובגנים הטובים שקיבל מהבית, בונה הרב יחזקאל את הקהילה צעד אחר צעד, ובביקורי הקצר בה לפני כשנתיים, הוא השאיר עליי רושם עז. אכן רציתי להשתתף בחגיגה זו השבוע, הן לבקשתו של ר' יחזקאל והן להזמנתו של מר סלבודניק, אך לא זכיתי הפעם. כמו שגם לא זכיתי להשתתף בשמחה המרגשת שארגן אחי הצעיר, השליח בכפר 'אור אבנר' הסמוך לעיר ז'יטומיר ר' אברימי היקר, הכנסת ספר תורה לבית הכנסת החדש במרכז העיר ז'יטומיר שבמערב אוקריאנה, לאחר 100 שנה שכבר לא נערכו בעיר זו חגיגות מעין זו. 

אומנם, השבוע לפני 5 שנים, זכיתי בס"ד להביא ולהכניס ספר תורה מהודר לבית הכנסת שאצל אחי בכפר. ספר תורה שבעבורו התרמתי ידידים ותומכים שונים במרכז החסד היהודי שערי צדק במוסקבה, לזכותו של ידיד בית אבא הרב יצחק הכהן קוגן, לרגל יום הולדתו השבעים לאויש"ט, וכהכרת הטוב של משפחתנו אליו. והרב קוגן עצמו, שציין השבוע יום הולדת 75 עד מאה ועשרים שנה, זכה בחייו להתרים כמה וכמה ספרי תורה שהוכנסו ביישובים שונים באה"ק, ואחד מהם, בדיוק לפני 10 שנים בחודש זה, בתרומת התורם היקר מר דוד גולן, אל בית הכנסת "היכל פנחס" שזכיתי ב"ה לייסד לפני קרוב ל-25 שנה בעיר התורה והחסידות ביתר עילית שבארץ ישראל. 

ביום ראשון הקרוב, יחול שוב התאריך ג' בתמוז, היום בו לפני 27 הסתלק רבנו נשיאנו זי"ע, 'רוח אפנו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחיה', אשר כבר לפני 80 שנה גילה חמיו הרבי הקודם מעט מזעיר על גודל תורתו ורוב קדושתו. הרבי הינו כספר תורה חי ומחיה, וכמו במוסקבה או סיביר, פזורים חייליו בכל קצווי תבל כדי להגדיל תורה וחסידות, להרבות שלום וחסד, לכל אחד ואחת בכל שעה ומצב. מתרימים ותורמים ספרי תורה לקהילות חדשות, הגדולות ומפתחות, או כאלו המחדשות את עצמן לאחר שנות דיכוי קומוניסטי - ומה זרעו בחיים אף הוא בחיים, ובעוד לימוד וקיום הוראותיו, מתחברים אליו בכל מקום וזוכים להתקשר לאילנא דחיי, לנשמה הכללית של דורנו - דור הגאולה!

"ונזכה זעהן זיך מיט'ן רבי'ן דָא למטה אין אַ גוף ולמטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו"