בדרך כלל הסיפורים המועלים כאן הם מכלי ראשון. הפעם הסיפור שאשטח אותו כאן, שמעתי אותו מכלי שני.

הוא סופר בידי השליח והמשפיע הנודע הרב אברהם שמואל בוקיעט ז"ל, שהלך לעולמו לפני חודשים מועטים מהנגיף הארור שהכריע אותו. הרב בוקיעט שהיה אוצר בלום של תורה וחסידות כתב קרוב לחמישים ספרים וחוברות בנושאים שונים ומגוונים והעשיר את הספרות החב"דית בליקוטיו הרבים.

כמו כן היה נוהג להתוועד במקומות רבים אליהם הוזמן ביומי דפגרא וגם היה מראשי המדברים בהתוועדויות הקבועות בכפר חב"ד המתקיימות מידי שבת ומועד.

באחת ההתוועדויות בשנה האחרונה שלו הוא סיפר מעשה שהיה לו עד מקרוב ואף חלק ממנו.

בילדותו של הרב בוקיעט הוא התגורר בשכונת איסט פלטבוש שם כיהן אביו כרב בית הכנסת "עונג שבת". בשנים המאוחרות יותר עבר לגור בקראון הייטס.

בשכונת איסט פלטבוש התגורר יהודי קשה יום שהתקשה לפרנס את ביתו ובני ביתו כראוי ובצר לו היה מקבץ נדבות כדי להשלים את מחסורו. הוא היה מכתת רגליו בין פתחי נדיבים ומספר להם על מצבו הכלכלי הקשה ומבקש את עזרתם.

לאותו איש היו ששה ילדים אבל לכל אלו שפנה אליהם סיפר להם שיש לו מעל עשרה ילדים - דבר שהיה פחות מצוי לפני כחמישים שנה בארה"ב - וכך הצליח לעורר את רחמי האנשים אליהם היה פונה שיסייעו לו.

אחד ממקורותיו הכספיים היה האדמו"רים שהתגוררו אז באיזורו. הוא היה מבקש להתקבל אצלם ביחידות ומספר להם על מצבו העגום ועל עשרת ילדיו הזקוקים למזון ולבוש וכך זכה לקבל מתת יד הגונה לצידה של ברכה שמצבו ישתפר ולא יזדקק לידי מתנת בשר ודם.

כך היה סובב מאדמו"ר לאדמו"ר ומרב לרב מכל החוגים ומכל העדות שהשתדלו לסייע לו כפי שסייעו לרבים בעבודת הצדקה והחסד שלהם וכמובן שזכה לברכות עד בלי די מכל אלו שביקר אצלם.

ויהי היום הוא החליט לבקש את עזרתו של הרבי מליובאוויטש עליו שמע גדולות ונפלאות. הוא התקשר למזכירות הרבי וביקש לקבוע תור ליחידות שם יבקש את ברכתו ועזרתו של הרבי.

כשהגיע תורו להכנס אל הרבי הוא שם את פעמיו לשכונת קראון הייטס והמתין כמו כולם להכנס ליחידות. לפני הכנסו הסבירו לו כי הנוהג הוא לכתוב את כל דבריו מעל גבי פתק והפניה לרבי נעשית מהכתב.

כך עשה מיודענו והעלה על הכתב את מצבו הקשה בפרוטרוט ובין היתר ציין שיש לו למעלה מעשרה ילדים שקשה לו לפרנסם והוא ביקש לקבל את נדבתו של הרבי.

כשנכנס ליחידות הרבי לקח את העיפרון שהיה לצידו והחל לשאול אותו לשמות ילדיו אחד לאחד. הרבי שאל אותו מה שם ילדו הראשון, וכשהשיב, הרבי רשם לפניו את שמו. הרבי המשיך לשאול אותו לשם ילדו השני ושוב רשם את השם. וכך המשיך הרבי לשאול אותו לשמות כל ילדיו ולרשום אותם בזה אחר זה.

כאשר ראה שהרבי אינו עוצר הוא נבהל בקרבו. הוא הרי כתב לרבי שיש לו למעלה מעשרה ילדים ומה יעשה כאשר הרבי יגיע לילד השביעי וישאל לשמו? לרגע חשב אולי שימציא שמות חדשים כדי למלאות את הרשימה אך הוא חש שבחדרו הקדוש של הרבי אי אפשר להוציא ולו אות אחת שאינה אמת. הוא כל כך נבהל עד שכאשר הרבי הגיע לשם ילדו השישי הוא ברח מהחדר ונמלט מ-770 וכך הסתיימה לה היחידות כשהוא נרעש ונפחד ממה שאירע בחדר קדשו של הרבי מליובאוויטש שבטח חזה וראה את כל מה שהאדמו"רים והרבנים האחרים לא חזו...

•

כמה שבועות לאחר מכן, נקרא הת' אברהם שמואל בוקיעט אל המזכירות ואחד המזכירים ביקש ממנו לסור לכתובת מסויימת בשכונתו באיסט פלטבוש ולתת לאותו אדם מעטפה ובתוכה שטרות לצדקה מהרבי ואף נתבקש לומר לו מאת הרבי שאפשר לבקש צדקה אבל אין צורך לשנות את העובדות לשם כך...

כששמעתי את הסיפור ממי ששמע אותו מפי הרב בוקיעט אמרתי בלבי כי כאשר אפגוש את הרב בוקיעט בהזדמנות ראשונה אברר אצלו את הפרטים לאשורם ועל בוריים אלא שבינתיים אירע מה שאירע והרב בוקיעט נתבקש לישיבה של מעלה.

בקשתי שטוחה לפני מי שמכיר מקרוב את פרטי הסיפור הנ"ל לאשר אותו ואם ישנם פרטים נוספים ומדוייקים יותר, אשמח להוודע מהם.

•

בשבוע שעבר כתבתי כאן על מענות הרבי לאישים שבהם התאונן על חוסר יגיעה בלימוד התורה והבאתי שתי תשובות בסגנון זה האחד הוא:

"כמה רגעים בזבזו (בסה"כ) כל הכו"כ להתבוננות במענה להנ"ל?"

והתשובה השנית היא:

"כמה שניות הקדישו כולם ביחד להתבוננות לחפש תירוץ להנ"ל?"

והנה העירוני כמה וכמה שיש תשובה נוספת בסגנון זה שנכתבה למזכיר הגרי"ל גרונר ע"ה ששאל את הרבי שאלה בתניא וכתב לרבי: "שאלתי אצל אחדים מאנ"ש אבל לא נעניתי".

 וכשהרבי השיב לו בביאור הוסיף הרבי וכתב:

"כמה שניות יגעו כל הנ"ל ביחד להבין עכ"פ פשט ל' אדה"ז ובתניא - זה? וג"ז פשוט (אבל מבהיל)"

גם כאן אשמח אם יחכימוני בתשובות נוספות בסגנון דומה ותודתי נתונה מראש.

•

עם כתיבת שורות אלו נודעה הידיעה המצערת מפטירתו של מר משה אינדיג, דמות מוכרת מאוד בין נדבנים למוסדות צדקה וחסד ובעיקר לחסידי חב"ד על פני הגלובוס עמם עמד בקשר וסייע להם בכל אתר ואתר בממונו ובעצה טובה.

לפני יותר משנה הגיע משה אינדיג לאילת וביקש את עזרתי לתפילה ביום היארצייט שלו ולכיבוד לאמירת לחיים לאחריה. כמובן שנחלצתי לעזרתו ככל אשר יידרש. לאחר שאחרוני המתפללים עזבו את בית הכנסת נותרנו שנינו בבית הכנסת ואז שיתף אותי שעה ארוכה בכל תחנות חייו המורכבות וסיפר לי על התאמצותו לעזור לכל שליח חב"די שנפגש עמו. שוחחנו גם על אחיו המפורסם הקדוש דב אינדיג שנהרג במלחמת יום הכיפורים ושאת חוק לימודיו רכש בבי"ס ממ"ד חב"ד בירושלים אצל אבי ואצל הרא"מ זילברשטרום. משה נהג להנציח את אחיו דב בכל פינה אפשרית כדי לגרום נחת לאמו.

במהלך השיחה שאל אותי אם אני מכיר אנשי עסקים באילת העוסקים בתחום מסויים המדבר אל ליבו ואני הפגשתי אותו עם אחד מהם שעוסק באותו תחום. מאוחר יותר סיפר לי אותו בעל עסקים שהם הכינו חוזה ובמהלכו הכניס משה אינדיג סעיף הקובע ש-10 אחוזים מכל רווחי העסקה מועברת ישירות להרב אייזנבך באילת. כשהקורונה הלכה והתארכה כמה חודשים רעיון ההשקעה שלו באותה עסקה ירד לטמיון ונותרנו רק עם הרצון הטוב שלו.

הוא היה עוד חייל אלמוני בשורות חב"ד מאלה שלא זוהו בחיצוניותם אך בקרבו פנימה פעמה רוח השליחות לעזור לרבי לבסס ולעבות את ממלכת חב"ד.

יהי זכרו ברוך!