סיפורו של המחוז האוטונומי הרוסי לא מפורסם דיו, וזאת למרות העובדות המדהימות ששזורות בו. אלפי יהודים התגוררו במחוז הסבירי הזה, מהם מאות שהגיעו במיוחד מארץ הקודש. הקומוניסטים יזמו ועודדו את הגעתם של היהודים ובמשך שנים רבות פעלה פה אפילו תחנת רדיו בשפת היידיש.

היה זה לפני קרוב ל-100 שנים כאשר החליטו השלטונות הקומוניסטיים ברוסיה כי מן הראוי שכל היהודים יתיישבו במחוז עצמאי וינהלו בו חיים משלהם – כמובן, תחת הגבלות הקומוניזם.

אינטרסים שונים היו לשלטונות בהקמת המחוז הזה, ובהם הרצון ליישב את סיביר שהייתה (ועודנה) אזור בלתי מפותח דיו.

מפת רוסיה. המחוז האוטונמי היהודי מסומן באדום | קרדיט: shutterstock

היהודים שהופקדו על המלאכה עמלו קשות כדי לשכנע יהודים אחרים להגיע לאזור המרוחק הזה. הם עשו זאת בהצלחה רבה, ותעיד על כך העובדה שמאות (!) יהודים מארץ הקודש חזרו לרוסיה על מנת להתיישב במחוז היהודי. עיר הבירה של המחוז נקראה בירוביג'אן, או ביידיש 'ביראבידזשאן'..

המתיישבים התחילו מבראשית. הם הקימו את העיר, בנו אותה, פיתחו מוסדות וארגונים, והפכו אותה לעיר נורמלית במושגי הימים ההם. הרעיון המהפכני הלך והתעצם, וחלום המחוז היהודי הלך והתגשם –

עד שהחלה הרדיפה של סטלין. העצירה הטרגדית של פיתוח פרוייקט 'המחוז היהודי' אירעה שנים ספורות לאחר הקמתה של העיר. כבר נראה היה שהיא מתקדמת יפה על מסלול ההמראה, ואז החל סטלין במסע רדיפה אחר מנהיגים יהודיים. בכל רחבי רוסיה נתפסו ונרצחו יהודים בידי המשטרה הרוסית. במקרה הטוב הם הושלכו לכלא או נשלחו לארץ גזירה.

הייתה זו מכה עבור המחוז היהודי ממנו כמסתבר נלקחו יהודים רבים.

השלט על בניין הממשלה המקומית. ביידיש וברוסית 

החלום הגדול נגוז, אך המחוז נותר מלא ביהודים, ובמשך שנים רבות עובדה זו ניכרה בכל פינה. העיתון 'ביראבידזשאנר שטערן' יוצא שם לאור עד היום בשפת היידיש. ונכון לעד לפני מספר שנים פעל שם גם בית ספר שהלימודים בו התקיימו בשפת היידיש.

לאחר נפילת מסך הברזל היגרו מהמחוז רוב היהודים אל מחוץ למדינה, וכיום כמות היהודים מתוך כלל האוכלוסיה המקומית עומד על פחות מאחוז (במספרים – כ-1500 יהודים).

שליח הרבי לעיר כיום הוא הרב אליהו ריס.