השבוע התחוללה סערה בישראל, סביב הנושא של שידול להנחת תפילין בפומבי, מבצע אותו יזם הרבי לזיכוי המוני של עם קדוש בארץ הקודש ובכל העולם, בשנת 1967. אבל השבוע שלי נפתח בסיפור מרגש, שנוגע באותה נקודה בדיוק.

היה זה לפני חמש שנים, בקיץ 2016, כשנסעתי לארץ עם המשפחה. כחסיד של הרבי, וכמי שזוכה להיות שליח שלו בכל עת ובכל מצב, אני נוהג לשאת איתי זוג תפילין לכל מקום שאני הולך. במהלך קרוב ל-11 שעות טיסה, סובבתי בין השורות והצעתי בחביבות ליהודים הנוסעים ארצה לקיים את המצוה הנפלאה הזו. כמה דקות של חיבור לאלוקים, תפילין על המוח וכנגד הלב, קריאת שמע וזכות כה גדולה. רבים נענו בשמחה, ביניהם שני חבר'ה צעירים שאפילו צילמו איתי סלפי שהחל להיות בטרנד באותו זמן.

למרות שביצעתי את הריטואל הזה אלפי פעמים בחיי, מיום שנעשיתי בר מצוה ועד עצם היום הזה, ואני מודע לכך שמבצע זה חולל ניסים ונפלאות בחיי מיליונים בכל העולם, לעתים נדירות אני זוכה לראות איך מצוה אחת מתגלגלת למשהו שגדול מכולנו ביחד.

יום ראשון, סאנדיי שגרתי, אני גולש בפייסבוק במחשב הביתי, פתאום קופצת חלונית שמודיעה לי שתוייגתי בפוסט על ידי אחד בשם יוסף בראומן. לא זיהיתי את השם, ונכנסתי בסקרנות לראות למה אני מתוייג בהודעה של אדם זר שלא נמנה על 'החברים' שלי בפייסבוק.

זה מה שהוא כתב:

ביוני 2016, טסתי לישראל עם חברי אלעד, כדי להשתתף בחתונה. הטיול היה מנותק לחלוטין מכל מימד רוחני. שנים שלא היינו קשורים לכל סממן דתי, ובעצם איבדנו אמון באנשים ובאנושות.

אבל אז, בדרך מקנדי לתל אביב, אי שם במרומים, ניגש אלינו חב"דניק חביב ושאל אם הספקנו להניח תפילין הבוקר. לא תיארנו לעצמנו, שאנחנו, חילונים ואתאיסטים שכמונו, נתרגש! מהצעה פשוטה כזו. האמת? לא היה לנו מושג על מה הוא מדבר, ואיך בכלל "מניחים" את הדבר הזה. אבל הוא היה נחמד בצורה יוצאת דופן, והדריך אותנו צעד אחר צעד. ללא ספק הנשמה היהודית שבתוכנו השתוקקה למזון רוחני שכזה, והרגשנו כל כך טוב אחרי החוויה המוזרה הזו.

אחרי שנים של ניתוק, וחיים בניו יורק החומרנית, משהו נדלק בתוכנו בשחקים. המצוה הזו הבעירה אש כמוסה בלבותינו. "מישהו מכיר את החב"דניק הזה בתמונה? נשמח לפגוש אותו, ולספר לו מה קרה מאז, בחמש השנים האחרונות בחיינו!" סיים יוסף את הפוסט.

לקח כמה דקות, ומישהו זיהה אותי ותייג... השלב הבא היה שיזמנו שיחה, ואפילו מצאתי את הסלפי הנשכח ומיד שיתפתי איתו. הוא התרגש.

וכך הוא סיפר לי: "הגענו לארץ, ומשהו בתוכנו בער בצורה בלתי מובנת. חיפשנו ביוטיוב ומצאנו שיעורים של הרב מאניס פרידמן. משם הגענו אל הרב עדי אלפנט, שליח של חב"ד פופולרי מאוד בסצינה התל אביבית, והתחלנו להשתתף בשיעורים שלו שמושכים הרבה צעירים מהבוהמה המקומית. 

שנת הקורונה, והחיים החדשים שהיא יצרה במרחב האישי והציבורי, רק חיזקו אצלם את המוטיב היהודי. גם יוסף וגם אלעד שומרים שבת! אוכלים רק כשר! מניחים תפילין כל יום! ואפילו... כן, מעבירים שיעור תניא משלהם לחבר'ה מסביב. הם עסוקים בלהדליק עוד ניצוצות, לחבר עוד נשמות, ומעוררים אפילו בי השראה בדרך בה הם פונים לעוד אחים ואחיות מעם ישראל, לעודד אותם להתקרב לחיים של תורה ומצוות.

כנסו לדף הפייסבוק שלהם, לא תאמינו למראה עיניכם. תסתכלו על הסלפי מיוני 2016, ושוב על התמונות מיוני 2021. כן, זה אותם אנשים. זה יוסף ואלעד.

לא יכולתי להירגע. זוהי העוצמה הגרעינית הגלומה בכל מצוה. במצוה אחת. פעם אחת. הנחת תפילין אחת ויחידה, במטוס בדרך מכאן לשם. מגע אחד של תפילין, שהצית אור גדול בנשמה, ומאז בוערת אש קדושה שמאירה את כל הסביבה. תראו כמה רחוק הביאה אותם המצוה המיוחדת הזו. תודה לה' שיש לי חלק, חלק קטן במסע האישי המופלא שלהם, בחיבור שנוצר מחדש בינם לבין בורא עולם. 

אל תזלזלו אף פעם במצוה אחת, בהנחת תפילין אחת! זה כוח שאין מי שיכול עליו.

המסר? כמה ברור: צאו החוצה, קחו אתכם זוג תפילין, הציעו בחביבות ליהודי נוסף לקיים איתם את המצוה הזו. החיים שלו ישתנו לנצח. 

ביום ראשון הבא, ב-13 ליוני, יחול יום השנה ה-27 לפטירתו של הרבי. רבבות ברחבי העולם יציינו את מורשתו, את המהפיכה האדירה שהוביל בעם היהודי במאה השנים האחרונות, ואת ההשפעה שיש לו על כל אחד ואחת מאיתנו. אני לא מסוגל לחשוב על דרך נכונה יותר, להוקיר את מורשתו של הרבי, מאשר לבצע את בקשתו לזכות עוד ועוד יהודים בעוד ועוד מצוות. תתחילו עם הנחת תפילין אחת, וביחד נשנה את העולם!