המסמך החשאי של הרב זוין לשר החינוך על ביה"ס חב"ד בירושלים
שבוע שעבר שהיתי בשבת בכפר חב"ד ואחד מידידיי ורעיי סיפר לי כי מצא בארכיונו מכתב מעניין מאת הרב שלמה יוסף זוין ז"ל לשר החינוך דאז מר זלמן ארן, בו הוא משתדל ומתאמץ לסייע עבור בית הספר של אבי בשכונת אזבסטונים בירושלים.
כבר סיפרתי בעבר על הקשר המיוחד שהיה בין אבי הרב יצחק צבי אייזנבך ע"ה לבין הרב זוין. כיון שהרב זוין הקים בביתו מנין פרטי לתפילות בשבתות ומועדים, הוא ביקש ממספר מצומצם של אנ"ש לבוא ולהתפלל בביתו בקביעות. אחד מאלו שנענה לפנייתו היה אבי וכך מצאתי עצמי מתפלל בבית כנסת זה ברחוב יונה 5 למעלה מעשר שנים, משנות הילדות המוקדמות שלי עד לאחר הבר מצוה. בשנת תשל"ח נפטר לעולמו הרב זוין ובית הכנסת חדל מלהתקיים.
בהיות אבי בעל תפילה מיוחד היה עובר לפני התיבה במנין זה בתפילות העיקריות בראש השנה, ביום הכיפורים ובשאר ימות המועדים. תפילותיו המשתפכות מעומק הלב בצירוף ידיעת נוסח שירת התפילה המדוייק היו לשם דבר ורבים שהיו עוברים ברחוב יונה ושמעו את תפילותיו מעבר לחלון היו נעצרים להאזין לתפילותיו והיה קשה להם להתנתק ממקום עמידתם שעה ארוכה.
מידי שנה בחודש אלול היה הרב זוין פונה לאבי לוודא שהוא אכן יעבור לפני התיבה בימים הנוראים וביקש לדעת שאין לו כל שינוי בתכניותיו. לאחר החגים היה מעניק לו את אחד מספריו ובראשם היה כותב שיר תודה במליצות וחרוזים לאות הוקרה על תפילותיו בחודש החגים.
ידעתי מאז ומקדם שהרב זוין רחש לאבי חיבה יתירה משום שהכיר מקרוב את כל פועלו הרב והתמסרותו להקמת בתי הספר של חב"ד בירושלים. היתה זו תקופה שנרשמה באותיות של זהב שבה פעל אבי לצידו של הרב אהרן מרדכי זילברשטרום ע"ה ויחד עם עוד רבים מאנ"ש נלחמו בגבורה ובעוז להקמת וביסוס בתי הספר שבהם למדו אלפי תלמידים והתקרבו לרבי ולחב"ד.
הרב זוין לא רק שהכיר מקרוב את כל אשר נעשה, אלא גם היה מעורה ופעיל בהצלחת בתי הספר הללו כחייל נאמן של הרבי ועשה ככל יכלתו לסייע ולהיות לעזר.
לכן כאשר הגיע אליי המכתב המדובר לא התפלאתי על הכתוב בו אך התרגשתי לחזות בעיניי מסמך המלמד יותר מכל עד כמה היה הרב זוין, למרות גדלותו וענקיותו בתורה, מקדיש מזמנו להכיר היטב את הבעיות שהתעוררו בניהול בתי הספר. הוא היה צולל לעומקן של הבעיות ומשתדל בכל אונו לפתור אותן.
•
והרי לפניכם מכתבו של הרב זוין ככתבו וכלשונו:
א' ר"ח תמוז תשכ"ו
לכתוב שר החינוך והתרבות, מר זלמן ארן, שלום רב!
דבר לי אליך אדוני השר:
בתי הספר של החינוך החב"די, הכלול במסגרת החינוך הממלכתי דתי, זכה מראשית הווסדו להכרה והבנה מלאה מצד הגורמים החינוכיים - ממלכתיים. וההבנה הדדית. כמים הפנים.
והנה עכשיו עלתה בעיה רצינית מאוד באחד מבתיה"ס החב"דיים - בביה"ס חב"ד שבאזבסטונים (קרית היובל) ירושלים.
תקן ביה"ס מונה 16 כיתות. עתה נמסר לנו על החלטת ועדת הויסות המחוזית לקצץ את הכיתות ד- ז ולהעמידן על אחת בלבד לכל שנתון, כשכל כיתה תכיל את המספר המקסימלי של 43 ילדים והשאר להעביר לבתי"ס אחרים.
הנזק החינוכי שייגרם לביה"ס עצום, וביה"ס לא יוכל לעמוד בו.
החינוך החב"די עומד על עקרון של הפרדה מינית, עקרון שבשום אופן אי אפשר לוותר עליו, ומספר התלמידים של כל גיל מאפשר את החלוקה לשתי כיתות גם לפי החוק.
עכשיו יהיו מוכרחים או לבטל את העיקרון הזה - דבר שבחינוך החב"די הוא בלתי אפשרי בהחלט או לצרף כיתות משנתונים שונים, דבר שיפגע קשות בכל רוח הלימודים בביה"ס.
מכתבו של הרב זוין
בקשתנו מאת כבוד השר שיתחשב במעמדו המיוחד של החינוך החב"די ויתן הוראה לועדת הויסות שלא לקצץ מהתקן של 16 הכיתות של בי"ס זה.
ולשם הבהרה ומילוי פרטים אבקש שכב' השר יואיל לקבל משלחת של שנים או שלשה אנשים מראשי החינוך החב"די ולקבוע יום ושעת הפגישה.
אודה לו מאוד אם יואיל להשיבני בהקדם על כך.
בכבוד ובברכה
שלמה יוסף זוין
•
הרב זוין לא רק שכתב את מכתבו לשר החינוך זלמן ארן אלא שירד לפרטי פרטיה של הבעיה אותה העלה בדבריו. הוא הרי יכל לכתוב בכמה שורות לשר החינוך שיואיל לקבל משלחת של שניים או שלשה מראשי החינוך החב"די שיציגו בפניו את המצוקה שלהם וכו'.
לא כן נהג אלא שכתב בפרוטרוט את כל הבעיה שנתעוררה על כל צדדיה ועל הקשיים שהיא מערימה, כי זה היה הרב זוין. חסיד נאמן וחייל אמיתי בשורותיו של הרבי ואם התבקש לסייע בדבר כזה או אחר הוא עשה זאת על הצד הטוב ביותר.
אינני מכיר אדם שהיה סמל של ענוה כהרב זוין. במקום שאתה מוצא את גדולתו ורוממותו של האיש שידע הכל. ידע תורה, ידע לכתוב אותה וידע לנאום אותה לרבים, שם אתה מוצא ענוותנותו. הוא לא ראה כל פחיתות של כבוד לעסוק בכל דבר הנדרש גם אם אינו בתחום עיסוקיו הקבועים. חישובי כבוד וגינוניו היו ממנו והלאה וחבל מאוד שרק קבוצה מצומצמת מאנ"ש הכירה וחוותה מקרוב את האישיות היוצאת דופן הזו.
•
ומענין לענין שלא מאותו ענין.
לאחרונה נדפס בעיתון כפר חב"ד על המשא ומתן של מזכירו של הרבי הרב יהודה לייב גרונר ע"ה עם הרבי בדברי תורה. מדובר באוצר בלום שעדיין לא שזפתו העין וממנו ניכר עד כמה הרבי דחק בחסידיו לעסוק בלימוד התורה בכל כוחם למרות עיסוקיהם הרבים.
באחד מהפתקים שכתב הרב גרונר הוא שואל את הרבי מדוע ילדות ונערות אינן מכסות ראשן כמו הגברים הנוהגים לחבוש כיפה לראשם. ובשאלתו הוא מוסיף ששאל שאלה זו לכמה וכמה.
לפני שהרבי ענה לו וביאר לו את הדברים הרבי מעיר:
"כמה רגעים בזבזו (בסה"כ) כל הכו"כ להתבוננות במענה להנ"ל?"
הרבי שעסק כה רבות ללמד תורה לעם ישראל ולבאר שאלות מוקשות כל כך רצה שגם חסידיו יתאמצו בכל כוחם ויקדישו מזמנם ככל שניתן כדי למצוא ביאורים ותירוצים לשאלות המתעוררות והוא מביע את אכזבתו מכך שאינם עושים כך.
בהשגחה פרטית נתקלתי בהערה דומה ממש במכתב שכתב הרבי בשנת תשכ"ו לדיין הרב רבינוביץ מירושלים ששאל את הרבי שאלה בהיותו בחור הלומד ב-770.
הוא שאל את הרבי על הסתירה בין הנאמר אצל משה רבינו שאין אורו חסר כלום לבין הנאמר במאמר לאדמו"ר מהר"ש שנחסר מאורו של משה כשנתן ממנו ליהושע ולזקנים.
הוא הוסיף בשאלתו ששאל זאת לכו"כ ולא נמצא מענה בפיהם.
הרבי השיב תשובה ארוכה ומבוארת בנידון אלא שבהקדמה לתשובה זו הרבי כתב:
"כמה שניות הקדישו כולם ביחד להתבוננות לחפש תירוץ להנ"ל?"
שוב אנו רואים עד כמה הרבי מבקש ודורש מאתנו למצוא תירוצים לשאלות המתעוררות ולא להזניחם ולקוות שיבוא אחר ויתרצם. ואם בתשובה להרב גרונר הרבי קובל על כמה "רגעים" הרי בהערה להרב רבינוביץ הוא כותב כמה "שניות"... הקדישו כולם ביחד...
כך היה גם בשנות המ"מים המוקדמות, כאשר יצאו מידי שבת קובצי ההערות וביאורים של התמימים ואנ"ש בו היו מעלים את שאלותיהם ותמיהותיהם בתורת הרבי והוא היה מתייחס לשאלות בעת ההתוועדות דשבת קודש. גם אז הרבי התאונן לא פעם אחת שכאשר מעלים שאלה צריכים וחייבים למצוא לה תשובה, גם אם הדבר דורש יגיעה רבה וזמן רב.
יצויין כי מכתבו של הרבי בנושא האור שלא נחסר אצל משה רבינו היה בסיס לשיחה שלימה בלקו"ש חלק ח' פרשת בהעלותך ושם צויין כי השיחה היא לאור מכתב מתשכ"ו.
רק ביגיעה ובלימוד התורה בעומק ובשאיפה לתרץ קושיות ואיבעיות המתעוררות, נגרום נחת רוח לאדוננו מורנו ורבינו.
4
0
2
0
במכתב ריל"ג:
בשיעור תניא במכון חנה בפרק י"ד נתעוררה השאלה בלשון אדה"ז שם - בתחלתו - הבחירה והיכולת והרשות נתונה לכל אחד א) דיוק ג' הלשונות. ב) ההפרש בין בחירה ורשות.
שאלתי אצל אחדים מאנ"ש אבל לא נענתי.
לייבל
מענה:
[הבחירה והיכולת..] *מפרט* ל' הרמב"ם "רשות" (תשובה פ"ה ר"פ), ובפרט וכיון שמדגיש כאן *הבפו"מ* - שלזה צ"ל נתינת רשות: *"להטות עצמו"* (בחירה - ברצון), אח"כ - כח באיבריו (יכולת), אח"כ - שלא *יעכבוהו* (כ"א הבא ~לטהר כו'~ לטמא ~כו'~ פותחין לו לטהר כו' - יומא ספ"ג), [והרשות] כפשוטה. *ופשוט*.
ובכ"ז [ *שאלתי* אצל אחדים מאנ"ש אבל לא *נענתי*] - והבי': כמה *שניות -* "יגעו" כהנ"ל *ביחד* להבין עכ"פ פשט ל' *אדה"ז* *ובתניא* - זה? וג"ז פשוט (אבל *מבהיל*)
3
0
2
0
מרתק במיוחד כמו תמיד
גוט שבת!
2
0
מאפשרים לכם לקבל
