שני סוגי רע - אסור וטמא

קיימות שתי בחינות ברע: "אסור", ו"טמא". לדוגמא: מזון לא כשר נקרא "איסור", "מאכלות אסורות"; ו"טומאה" כשמה כן היא מכלול דברים הידועים כטמאים. לדוגמא הנוגע או שהיה תחת קורת גג אחד עם מת - נעשה טמא.

סיר שהתבשל בו מאכל לא כשר - זקוק להכשרה [באחד משתי הצורות, או הגעלה או ליבון, בהתאם לצורה שבושל בו הטרף: אם הוא בושל במים רותחים - הכשרתו בהגעלה במים רותחים, ואם הוא טוגן באש - הכשרתו בליבון באש].

וסיר שנעשה טמא (שהיה בקורת גג עם מת, וכדומה), זקוק לטבילה וטהרה.

"איסור" מובן בשכל ו"טומאה" אינה מובנת

רוב האיסורים הם מושגים הגיונים שהשכל האנושי מבין את האיסור והשלילה שבהם. לדוגמא "מאכלות אסורות" אסרה התורה כי הם מזיקים לאדם! משום שבריאות גופו ואפילו טבע מידות נפשו מושפעים מהמזון שהוא אוכל, ואכילת בשר בעלי-חיים טורפים (כאריה, נמר, נשר וכדומה), שיש להם טבע אכזרי לטרוף כו', משפיעה ומקנה על האוכל מידות רעות ואכזריות;

אבל טומאות הם דברים על-שכליים שהשכל אינו מסוגל להבין את השלילה שבהם. לדוגמא "טומאת מת", לא ניתן להבין מדוע אדם שהיה תחת קורת גג אחת עם "מת", למרות שלא היה ביניהם שום מגע פיזי, ומאה אחוז שלא עברו מחלות וחיידקים מהמת לאדם החי, האדם נעשה טמא.

כי טומאה היא, כדברי המדרש, חוק - "חוקה חקקתי וגזירה גזרתי" - וגזירת הכתוב "ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת" ומבינה.

"טומאה" במגע חיצוני. "איסור" בכניסתו לפנימיות.

הבדל נוסף בין איסור לטומאה - איסור "נכנס לתוך האדם", וטומאה "מקיפה את האדם":

על איסור "מאכלות אסורות" עוברים רק כשהאדם הכניס לפיו ומעיו את המזון הטרף ואז הוא מתעכל ונעשה חלק מגופו, דם ובשר כבשרו, רק כך הוא עובר על איסור, אבל בנגיעה חיצונית במזון הטרף - לא עוברים על חטא ואיסור;

אבל "טמא" נעשים , אפילו כשיש רק מגע חיצוני עם הטומאה, ואפילו כששניהם מצויים תחת קורת גג אחת, המת והאדם החי, ואין אפילו מגע חיצוני, רק מעל שניהם גג אחד - נטמאים.

כלומר עוברים על "איסור" רק כשקיים מגע פנימי ולא כשקיים מגע חיצוני, ונעשים טמאים גם כהטומאה מקיפה את האדם ואינה חודרת בפנימיותו.

[שני הדברים האמורים בטומאות (שהם לא מובנים בשכל ושהם מקיפים את האדם ולא באים בפנימיותו) ושני הדברים האמורים באיסורים (שהם מובנים בשכל ושהם נכנסים בפנימיות האדם), תלויים זה בזה:

כיוון שמאכלות אסורות נכנסות לתוך פנימיות האדם, לכן השפעתם על האדם גלויה ומוחשית וממילא השכל יכול להבין את הרע שבהם; וכיוון שטומאות גם כשאינן חודרות לפנימיות האדם הם משפיעות עליו והופכות אותו טמא, הם לא מובנות, כי השפעתם על האדם אינה ניכרת וגלויה, לכן השכל מסוגל להבין את הרע שבהם].

תיקון וטהרה מאיסור וטומאה

כדי להתנקות מהאיסור צריך לבצע הליך הגיוני פשוט - לסלק אותו מאתנו בצורה טבעית:

לדוגמא אם בישלו בסיר מזון טרף, הסיר נטרף כי נבלעו בדפנותיו מטעם המזון הטרף. תיקונו והכשרתו של הסיר נעשים על-ידי פליטת הטעם הטרף מדפנותיו, בהליך הכשרתו בליבון או הגעלה, שאז נפלטים ממנו שרידי טעם המזון האסור, והסיר חוזר לכשרותו.

אבל כדי להטהר מהטומאה צריכים לבצע הליך רוחני על-שכלי במהותו:

לטבול במקווה טהרה: למרות שהטמא התרחץ במים נקיים והוא נקי, מצוחצח ומבושם, עדיין קיימת בו טומאה רוחנית נסתרת שאינה נראית בעיניייים, וכדי להטהר, עליו לטבול במקווה: גם אם מי המקווה אינם נקיים, הם מסריחים וכו', בכל-זאת ברגע שנכנס כל כולו בבת אחת במים – הוא מסולק מהטומאה ונעשה טהור.

גם בנקודה זו יש הבדל מהותי בין איסור לטומאה:

הכשרת כלים אינה חייבת להתבצע בבת אחת, ניתן להכשיר בשלבים: תחילה להגעיל או ללבן רק את חלקו התחתון של הסיר, אחר-כך רק את חלקו העליון (משום שהסיר הטרף אינו נכנס בבת אחת לכלי שבתוכו מגעילים), וגם אז הסיר נעשה כשר. מה זה משנה אם מכשירים בבת אחת או בשלבים, העיקר שבסופו של דבר הסיר כולו עבר הליך של ליבון או הגעלה, והוא התנקה מהאיסור הבלוע בדפנותיו – והוא נעשה כשר.

אבל בנוגע לטהרה, חייבים לטבול הכל בבת אחת, ואם טבלו לחצאים, בראשית רק צד אחד ובשנית רק צד השני – נשארים טמאים ולא נטהרים. ולכאורה מדוע? מה זה משנה אם טבלו בבת אחת או בשלבים, הרי כך או כך, בסופו של דבר הכל בא במגע עם המים? הלא הדבר בעצם אינו מובן בשכל האדם,הטומאה היא על-שכלית ואינה מובנת ונראית ואף הטהרה ממנה היא על שכלית ואינה מובנת ונראית. כך קבעה התורה שכדי להטהר מהטומאה חייבים לטבול את כל גופנו בבת אחת.

מה יותר גרוע - טומאה או איסור

בקשר לחומרת הרע – מי יותר גרוע מביניהם? יש חסרון בכל אחד מהן, ובסך-הכל הטומאה חמורה ביותר:

מצד אחד איסור חמור יותר, כי הרע חודר לפנימיות האדם ומשפיע עליו לשלילה בכוחותיו ומדותיו, כאמור שבאכילת מאכלות אסורות נהרסים ונשחתים טבע המידות ונעשים רעים, ואילו בטומאה כיוון שהרע אינו חודר באדם, היא אינה מקלקלת ומשחיתה את מידותיו.

מצד שני - מוסבר בקבלה - יש חיסרון בטומאה יותר מבאיסור, כי עוצמת הכוחות הרוחניים השליליים שבטומאות חזקה ועצומה מזו שבאיסורים [כי שורש הטומאות מ"כוחות המקיפים של בחינות הרע", ושורש האיסור מ"כוחות פנימיים של הרע", הנחותים בעוצמתם מהכוחות המקיפים שברע],

וכיוון שהכוחות הרוחניים שבטומאה בעלי עוצמה יותר חזקה, הם משפיעים על האדם אנרגיות שליליות הרבה יותר חזקות והרסניות מהאנרגיות השליליות שבאיסור.

לכן הליך הניקוי מן הרע קשה ומורכב יותר בהליך הניקוי מן הטומאה: משום שלכוחות הטומאה כוח ועוצמה יותר חזקים, ממילא הם דבקים באדם ויותר קשה להנתקות מהם. כאמור בהליך הטבילה המורכב והמיוחד.

מסקנא

כשקונים מגוי כלי חדש שלא בושל בו מעולם - הכלי רק טמא מטומאת בעליו הגוי ואין בלוע בו איסור, לכן כדי להכשירו די בטבילה.

אבל כשקונים מגוי כלי שהשתמשו בו לבישול מזון לא כשר, צריכים גם להכשיר את הכלי בליבון או בהגעלה (בהתאם להוראת השולחן-ערוך) וגם לטובלו במקווה ולטהרו מטומאת הגויים. וזה משמעות ציווי התורה בפרשתינו.

מקורות: הבית היהודי, עמוד 329, ובהנסמן שם.

תגובות והערות יתקבלו בשמחה, למייל: [email protected]

גוט שבת!