ליל ט"ו בסיוון של שנת תרפ"ז נחרת בליבם של חסידי חב"ד שחיו באותה התקופה, כיום מר ונמהר. באותו הלילה, לאחר שסיים הרבי לקבל אנשים ליחידות, פרצו אנשי ה'יבסקציה' (המחלקה היהודית הקומוניסטית) לביתו, מלווים באנשי משטרה חמושים, והודיעו כי הגיעו לקחתו למאסר.

"מי שיש לו אלוקים אחד ושני עולמות – לא נבהל מאיומי אקדח.." | צילום: Chris Allan/Shutterstock

במשך כל אותו הלילה, כמו בשאר ימי המאסר, לא שת הרבי ליבו להפחדות חברי היבסקציה ואנשי בית הסוהר. לכל אורך הדרך עמד על דעתו, בביטחון, בשלווה וללא כל מורא.

בהזדמנות מסוימת, הניף מולו אחד מהחוקרים את אקדחו באיום:

"צעצוע זה", אמר, "גרם לאנשים רבים להתחיל לדבר"..

הרבי, לא נבהל ולא נרתע, אלא השיב לו בשלווה גמורה:

"צעצוע זה, מפחיד מי שיש לו אלילים רבים ועולם אחד, אך מי שיש לו אלוקים אחד ושני עולמות – לא נבהל מאיומי אקדח..".

בבית הכלא הוטל על הרבי עונש מוות בירייה ר"ל, שהומר במהרה בעונש גלות.

בשעה שבה יצאה הרכבת שלקחה את הרבי לגלות קוסטרומה, התקבצו המונים אל התחנה. כולם רצו להיפרד מאביהם האהוב, הנוסע מהם לזמן רב. רגעים לפני שיצא הרכבת, פנה הרבי אל ההמון הרב שבא לראותו ואמר "את הגוף שלנו, ניתן להכניס למאסר או לשלוח לגלות; אבל הנשמה? היא אינה יכולה להילקח מאיתנו, אותה לא ניתן לשלוח לגלות או להכניס במאסר. בכל מה שקשור לתורה ולמצוותיו של ה' – לא יוכל איש לכפות עלינו את שעבודו. גם אם גופנו נמצא בגלות - נשמתנו חופשית היא; לימדו תורה וקיימו מצוות כי הם חיינו הנצחיים!".

לא עברו ימים רבים, וממוסקבה באה הבשורה המשמחת - גזירת המאסר בוטלה, הרבי משתחרר!

ביום י"ב בתמוז, מעט פחות מחודש לאחר תחילת המאסר התבשר הרבי על שחרורו, ולקהל החסידים בכל רחבי תבל הייתה אורה ושמחה. מני אז ועד היום נקבע יום י"ב תמוז ליום טוב עבור עדת חסידי חב"ד. מידי שנה היה הרבי מתוועד ביום זה ומעורר את החסידים ואנ"ש ללמוד הוראה בעבודת השם מסיפור המאסר והגאולה.