בארי, דרום איטליה

התקופה היא אחרית ימי תור הזהב של יהדות בבל. בימים ההם, עוד שימשה בבל כמרכז הרוחני הגדול של יהודי העולם. הישיבות ובתי המדרשות הגדולים, ראשי הגולה וחכמי ישראל – כולם התגוררו על גדות הפרת והחידקל, בארץ אליה הוגלה עם ישראל מארצו, ובה כונן את ממלכת התורה האדירה, אותה אנחנו מכירים מעט בזכות התלמוד הבבלי.

תקופה קצרה לפני תום עידן עולם הישיבות בבבל, עמדו ארבעה מגדולי התורה של אותו הדור, על סיפונה של ספינה בנמל בארי שבדרום איטליה.

הציבור בבבל זקוק היה לתמיכה כספית באופן נואש. מזה שנים שהמצב הכלכלי בארץ התמרים הולך ומתדרדר. מרובים צרכי עמך, ויש צורך לדאוג לכלכלתם.

מה ניתן לעשות?

ארבעה מגדולי ישראל נבחרו כשלוחי ציבור, לצאת ולגייס את נדיבי העם בארצות אחרות, על מנת שיבואו לעזרת אחיהם שבבבל.

כעת, הם עומדים על סיפונה של הספינה, בין עשרות נוסעים אחרים, בדרכם למסע גיוס הכספים. כמעט את כולם אנחנו מכירים בשמותיהם; רבינו חושיאל; רבינו משה בן חנוך, יחד עם בנו שהצטרף למסע; רבינו שמריה; והרב הרביעי ששמו לא נודע לנו. אריות אלו שירדו מבבל, כולם גאוני תורה וצדיקי עולם, יצאו כשלוחי ציבור לעזרת אחיהם בני ארצם.

אי שם, בלב ים

צרחה מקפיאת דם נשמעה מעל הסיפון. כל נוסעי האונייה שמעו אותה, עד האחרון שבהם. וכולם נלפתו אימה.

דקות ספורות אחר כך היו כולם כפותים על הסיפון העליון. כנופייתו של 'בן דמאחין', שודד הים הידוע לשמצה, הביטה בנוסעים המבועתים בלגלוג מרושע.

"לא נהרוג בכם, חי חי" בן דמאחין גיחך בקול למראה הנוסעים הרבים שעמדו לפני קרועי עיניים. "הייתי שמח לעשות זאת. אבל למזלכם - יש אנשים שישמחו לקנות אתכם.."

הנוסעים הביטו בו בהלם.

בן דמאחין פרץ בצחוק מתגלגל ופנה לסקור את קומותיה התחתונות של הספינה.

הידיעה שהם הולכים כולם להימכר לעבדות, שימחה את הנוסעים שהרגישו שניצלו ממוות אכזרי. אך בה בעת גם העציבה את ליבם. היו מי שהעדיפו את המוות מחיי אומללות אצל אדון אכזר.

גם חכמי ישראל ישבו ביניהם ובליבם אמונה תמימה. מה' מצעדי גבר כוננו, ובוודאי נכונה להם משמיים איזו 'משימה', אף שהם אינם יודעים עוד את משמעותה וסיבתה.

•

לא קלה היא הנסיעה תחת שלטון שודדי ים. היו אלו ימים קשים בהם רק בקושי באו מאכל ומשקה לפיהם של תלמידי החכמים.

אך הם הצדיקו עליהם את הדין, ושפתותיהם לא פסקו מלמלמל תפילה ודברי תורה. היטב חשו באותו הזמן את דבריו של דוד המלך בתהילים – לולי תורתך שעשועי, אז אבדתי בעניי.

מרוקו. לכאן הגיע רבינו חושיאל לאחר שנפדה | צילום: Zharov Pavel / Shutterstock.com

שפר עליהם מזלם, ובהיותם יהודים, חשו בכל מקום בני הקהילה היהודית לעזרתם. הם מיאנו מלספר מי הם ומה רבה גדולתם, ובמקום זאת הציגו עצמם כאנשים פשוטים. למרות זאת, נזעקו היהודים בכל מקום אליו הגיעו לפדות את בני עמם. "פדיון שבויים", הכריזו גבאי הצדקה שאספו פרוטה לפרוטה,  עד שהצליחו להגיע לסכום הדרוש.

סכום עצום דרשו השודדים עבור היהודים שברשותם, ואף קהילה לא יכלה להרשות לעצמה לשלם סכום שכזה על מנת לפדות את כולם.

במשך חודשים ארוכים עברו ראשי הישיבות בין שווקי העבדים על פני ארצות שונות. בכל מקום בו הועמדו למכירה התגייסה הקהילה ופדתה את אחד השבויים. כך, התפזרו ארבעת גדולי התורה ברחבי העולם.

באלכסנדריה, נפדה החכם הראשון – רבינו שמריה. לאחר קנייתו גילו בני הקהילה במי מדובר, ובמהרה מינוהו לראש לכל יהודי מצרים. רבינו שמריה שהיה אסיר תודה לקהילה על פדייתו קיבל את המינוי ופתח במקום ישיבה גדולה שהלכה ונתפרסמה עד שהייתה לאחת המפורסמות בעולם כולו.

רבינו חושיאל היה החכם השני שנפדה. הקהילה היהודית שפדתה אותו הייתה אחת הקהילות היהודיות בצפון אפריקה, ומשם עלה רבינו חושיאל למרוקו וקבע בה את מושבו. גם הוא, לאחר שהתגלתה גדולתו הפך למנהיגם הרוחני של כל יהודי האזור – מרוקו, תוניס ואלג'יר. לימים, נתפרסם בנו 'רבינו חננאל' בזכות פירוש שכתב על הגמרא.

אל קורדובה שבספרד הגיעה ספינת השודדים כשעל סיפונה, בין עשרות הנוסעים השבויים, גם רבינו משה בן חנוך ובנו, והחכם הרביעי ששמו לא נודע לנו.

פה פדתה הקהילה את רבינו משה ובנו הצעיר. איש לא ידע במי המדובר, ורבינו משה כונה בפי כל - "השבוי".

קורדובה, ספרד. לכאן הגיע רבינו משה בן חנוך ומכאן הפיץ את תורתו | צילום: ChrisXu / Shutterstock.com

יום אחד, עמד דיין הקהילה בקורודובה – רבי נתן שמו – ודרש בפני הקהל. במהלך הדרשה, עלתה במוחו קושייה בדברי הגמרא. לאחר שלא מצא לה פתרון בעצמו, פנה אל קהל תלמידי החכמים וביקש את עזרתם. איש מהם, לא הצליח למצוא מוצא מן הסבך שהעלה רבי נתן בקושייתו.

אלא שאז, קם "השבוי", והציע את הסוגייה בדרך אחרת. פתאום האירו המילים באור חדש. הקושייה הגדולה נעלמה מעצמה, כאילו לא הייתה.

רבי נתן הבין שלפניו עומד גאון עצום, ולאחר שפנה מעט לתהות על קנקנו של "השבוי", הבין שעומד לפני אדם שגדול ממנו בתורה לאין ערוך. "איני הדיין עוד", הכריז רבי נתן, "רבינו משה, הוא דיין הקהילה החל מהיום, ואני – כמו כולם, אהיה תלמידו!".

שמו של רבינו משה התפרסם בכל העולם, וקרנה של הקהילה החלה לעלות.

שמו של החכם הרביעי לא נודע לנו, וגם איננו יודעים היכן נמכר. רק זאת נודע לנו – שגם הוא היה מגדולי חכמי ישראל שבאותו הדור.

• לכל הכתבות לקורא הצעיר | COL צעיר

// אחרית דבר

מעז יצא מתוק.

תקופה קצרה לאחר מכן נסגרו היכלי הישיבות הקדושות שבבבל ועולם התורה שפרח בה עמד בסכנת הכחדה.

אלא שהקדוש ברוך הוא מקדים תרופה למכה. בזכות המאורע המצער של לקיחת ארבעת גדולי התורה בשבי שודדי הים, החלו לפרוח קהילות גדולות וישיבות בכמה מרכזים אחרים ברחבי העולם. במצרים, בספרד ובמרוקו.

עתה הבינו כולם, מדוע נפלו החכמים בשבי, וכיצד מאחורי כל מאורע המתרחש בעולם, מסתתרת כוונה אלוקית שאיננו יודעים.