ישבו חסידים תלמידי הרב המגיד ממזריטש, בהתוועדות עם דברי תורה ואמירת לחיים, נכנס יהודי מדוכא והתחנן על נפשו: אנא, תברכו אותי! אני חולה ומיוסר, אני סובל. תתפללו עלי. אמרו לו החסידים, מי אנחנו אין בכוחנו להושיע אותך, הרבי שלנו בוודאי יוכל לעזור לך, אבל אנחנו..

קם הצעיר שבחבורה זה היה זלמניו מי שלימים הקים את חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן ואמר: אנחנו בהחלט יכולים, אם נברך אותו יחד מכל הלב, הברכה שלנו אכן תביא לו ישועה.

בפרשת השבוע "נשא" אנחנו קוראים על ברכת הכוהנים, ברכות נפלאות שנאמרות על ידי כל מי שהוא מזרע אהרן. "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".

מה פתאום הברכה מסורה לכוהנים? למה לא הרב שיברך? היו אנשים ענקים שלא היו כהנים, וכי אין להם כוח לברך להעניק שפע, לברך חולים וכיו"ב?

על התכונה הנפלאה של אהרן הכהן מעיד הקב"ה בכבודו ובעצמו. היה זה כשמשה רבינו התבקש ללכת לפרעה לשחרר את ישראל ממצרים, הוא ניסה בכל תוקף להימנע מכך. יש לי אח גדול. הוא ראוי ממני. אינני רוצה שהוא ייפגע חלילה. מה יגידו על כך הבריות, ואיך הוא בעצמו יקבל את זה שבחרו דווקא בי האח הקטן? אמר לו הקב"ה אין לך ממה לדאוג "וראך ושמח בליבו". לא תהיה לו שום תרעומת, ואדרבה הוא ישמח איתך בלב שלם.

זו הסיבה שבני אהרן עד סוף הדורות מסוגלים לברך את עם ישראל. הם קיבלו מאהרן הכהן את הגנים של אהבה ונתינה מתוך פירגון מלא. לכן כשהם מברכים את ישראל הם מכריזים לפני "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל - באהבה". הדגש הוא באהבה באיכפתיות.

כשאבא רואה שבן אחד מבקש על הבן השני ודואג שיהיה לו טוב, הוא מתמלא בחמלה ונענה לכל בקשה. 

ר' מענדל פוטרפס שהתגורר בכפר חב"ד נסע לרבי שם פגש תלמיד שלא ראה שנים ארוכות ושאלו בהתרגשות מה שלומך? היה ניכר שהוא עצוב. הוא סיפר לו שב"ה התחתן, אך למגינת ליבו, טרם זכו לפרי בטן. שנה לאחר מכן פגש בו שוב ושאל אותו נו, מה נשמע? אני בטוח שיש אצלך חדשות! אכן נולד לנו בן בשעה טובה. אבל מנין לרב? ענה לו ר' מענדל "אני לקחתי את זה ללב, ובירכתי אותך מעומק הנשמה, אז הייתי בטוח שהכול בסדר"..

כשיהודי מברך את השני באמת ובתמים מכל הלב, נענה על כך הקב"ה ואומר אמן על הברכות שיקויימו!